בן אדם כלשהו נפרד מחברה שלו, הוא אומר שזה הדדי, זה אומר הכול. באקט נועז משהו, הוא מחליט לצאת למסיבה, לראות את השוק. הוא שותה קצת, מתחיל עם כל מה שזז ופתאום, בערך ב-4 בלילה, או בבוקר, תלוי איך מסתכלים על זה, הוא מוצא לעצמו מישהי מספיק שיכורה כדי שתיפול לזרועותיו העורגות למגע. הנה, חושב לו הבן אדם האלמוני, אני חוזר לעניינים כל כך מהר, הכל טוב. למחרת הוא יקום, ישפשף את עיניו ויבין שהוא אידיוט.
כולם מכירים את התחושה הזו, ובמקרה הזה היא באמת נמשכת לילה אחד, ולאחריו אותו בן אדם מבין שלחזור לעניינים זה לא מפגש רנדומלי עם פצועה במסיבה, אלא תהליך ארוך, לפעמים כואב, אבל הכרחי. הבעיה אצל לאנס בלאנקס ולון באבי, האחראים על ענייני הכדורסל בפיניקס סאנס, זה שהם עדיין עם הפצועה.
פיניקס איבדה בקיץ את הפרנצ'ייז פלייר שלה בעשור האחרון, סטיב נאש, ואת הסייד-קיק הגריאטרי שלו, גראנט היל. תמורת היל היא קיבלה אוויר, ותמורת נאש היא קיבלה אוויר בדמות 4 בחירות דראפט של הלייקרס (לוטרי כנראה הם לא יקבלו מהן). במצב כזה רוב המועדונים מודיעים על סיומה של תקופה ותחילתה של בנייה מחדש. כך היה בקליבלנד אחרי שלברון עזב, כך רוב האניגן הכריז לאחר הטרייד על דווייט האוורד בקיץ. לפעמים הבסיס של הקבוצה שלך בתוספת מה שקיבלת בטרייד מספיק טוב כדי להתאושש מאובדן הכוכב שלך ומביא לחזרה זריזה לעניינים כמו אצל דנבר שלאחר כרמלו אנתוני. לפעמים הבנייה מחדש לוקחת קצת הרבה זמן, עקב פציעות והתבשלות של שחקנים, כמו במינסוטה שלאחר קווין גארנט. אבל מה שנעשה העונה בפיניקס הוא באמת מוזר.
הסאנס יכלו להודיע על בנייה מחדש, ואף אחד לא היה מופתע. הם היו יכולים לוותר על העונה הזו, לעשות טאנקינג מכוון, להרוויח כדורים רבים בלוטרי ואולי להנחית כוכב גדול בדראפט. ביחד עם הכסף שהתפנה מעזיבת נאש הם היו יכולים לפתות פרי אייג'נטס גדולים לקבוצה אטרקטיבית וצעירה. בפועל, מה שקרה הוא שהסאנס ירו לעצמם ברגל.
פיניקס היא ממש לא הקבוצה הגרועה בליגה, היא במצב הרבה פחות טוב, היא באזור הדמדומים. אסיפת השאריות שנעשתה בקיץ אחרי שנאש והיל נטשו מזכירה מישהו שלא אכל כל היום אז הוא אוכל ב-1 בלילה אגוזים עם קטשופ. הסאנס יצאו שבעים, אבל לא היה עדיף להם להשקיע במשהו איכותי?
גוראן דראגיץ', לואיס סקולה ומייקל ביזלי הם שחקנים ראויים בליגה, וביחד עם גורטאט, שאנון בראון, ג'ארד דאדלי ופי.ג'יי טאקר יש בפיניקס קבוצה שביום מאוד משעמם אולי אני ארצה לראות, אבל זו בדיוק הבעיה, הם לא טובים מספיק בשביל הפלייאוף, הם לא גרועים מספיק בשביל מקום בלוטרי. כל זה היה מתקבל אם זו הייתה קבוצה צעירה של שחקנים שעוד לא הגיעו לתקרה שלהם, אבל כמעט כל שחקני הרוטציה של הסאנס כבר מזמן עברו את גיל הילדות (גורטאט-28, סקולה-32, דאדלי-27, דראגיץ'-26, בראון-27, צ'אנינג פריי-29) ואמורים להיות בשיא הקריירה.
מעבר לסגל המאותגר כשרונית, יש עוד שתי בעיות שעליהן באבי ובלאנקס צריך לתת את הדין. כחלק מאיסוף הזבל של שאר הקבוצות בקיץ ליקט הג'נרל מנג'ר של הסאנס את חביב המדור, מייקל ביזלי. ביזלי הוא שחקן מוכשר מאוד (ואפילו יש כבר סינדרום על שמו שנראה שמדביק את כל הבחירות השניות בדראפטים האחרונים), אבל אחרי 4 עונות מאכזבות בליגה בסאנס היו צריכים לדעת שביזלי הוא אינו פרנצ'ייז פלייר, וגם לא שחקן חמישייה מוביל. הם הימרו על הסוס הלא נכון. אפשר להגיד שזו חכמה בדיעבד, וכל ג'נרל מנג'ר חייב לעשות הימור כלשהו באיזשהו שלב, אבל העובדה שההימור הזה לא מזכיר את ההימור של דאלאס על השחקן שנבחר מקום אחד מתחת לביזלי לא מפתיעה אף אחד בליגה.
הבעיה השנייה היא בחסימת השחקנים הצעירים. בעוד בפורטלנד פינו את הבמה ונתנו במודע את המפתחות לרוקי צעיר ומבטיח כמו דמיאן לילארד ונותנים הזדמנויות בחמישייה למייארס לאונרד, בסאנס החליטו לעשות הפוך. קנדל מארשל הוא אחד הרכזים היותר טובים שנבחרו בדראפט האחרון (נתן עונת שיא מבחינת אסיסטים בצפון קרוליינה) והשבוע הוא נתן דאבל-דאבל ראשון בליגה, אבל הביאו על הבלטה שלו את גוראן דראגיץ'. מרקיף מוריס הוא פאוור פורוורד מבטיח מקנזס, שנתן עונת רוקי לא רעה בכלל, אבל לואיס סקולה בכל זאת הוחתם כדי למלא את הצבע של הסאנס בעוד בשר לבן מלא שומן וחוסר אתלטיות. סקולה ודראגיץ' הם לא שחקנים רעים בכלל, אבל הם לא מה שקבוצה בבנייה צריכה. במיוחד פיניקס.
פיניקס היא לא קבוצת כדורסל רעה, אבל השילוב הזה, של קבוצה לא צעירה, ביחד עם ההימורים הרעים והאטת ההתקדמות של הכשרונות הבוסרים, לא תמשוך שום כוכב שהחוזה שלו נגמר בקיץ הקרוב. בהתנהלות שלה בקיץ הנהלת הסאנס לא פסחה על שום טעות ובעצם הביאה את עצמה למצב דומה לזה ש-Alice in Chains שרים עליו.
מרגישים NBA 
קודם כל – אחלה פוסט.
אצלי זה העלה מחשבה על העניין הזה של קבוצות הדמדומים כמו שקראת להן – או קבוצות ה"לא לבלוע, לא להקיא", שתקועות על מקום 10-11 בקונפרנס שלהן. אני חושב שזה נורא קל לנו לנתח מהצד את ההתנהלות שלהן ולא להבין מדוע המנהלים שם עושים מה שעושים, אבל אני פשוט חושב שיש להם עוד הרבה שיקולים, שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם. הGM בסך הכל רוצה לשמור על תפקידו, והוא יודע שאם הוא יהמר יותר מדי – נגיד על טאנקינג, יש מצב שהוא ייצור קבוצה כמו וושינגטון של פתיחת העונה ואז סיכוייו להנות מתוצאות הטאנקינג קטנים מאד. הבעלים של הקבוצה, אם נוציא את דולאן, משפחת באס או מיקי אריסון, בסך הכל רוצים להרוויח. ואיזה קהל יבוא לראות קבוצה שמסריחה את המגרש עונה שלמה?
ועוד דבר, כמה אוקלהומות כבר יש בליגה? הרי אתה בעצמך כתבת לא מזמן על קללת המקום השני. הרי אם חושבים על זה, זה די טראגי – קבוצה שמחליטה לפרק את החבילה, סו קולד בניה מחדש, עושה טאנקינג ומקבלת מקום שני בדראפט. ואז בוחרת את ביסלי.
ואז, אם אתה מנתח את המהלכים של הסאנס בכלים האלה אתה פתאום מגלה שיש איזשהו הגיון בהחלטות שלהן שנלקחו בקיץ: דראגיץ הוא שחקן שהוכיח את עצמו ועוד בפיניקס, יחסית בגיל טוב. מי יודע מה תקבל מאיזה רוקי. גורטאט אמנם כרגע לא מרשים, אבל יש לו עוד מה לתת. ביסלי הוא שחקן ששווה את ההימור. סקולה זה באמת כבר סוס מת, ואת כל השאר אני לא ממש מכיר (צ'אנינג פריי למיטב זכרוני תמיד היה אפס). בחודש אוגוסט-ספטמבר זה נראה כמו סגל שאולי לא יוביל אותך לפלייאוף, אבל גם לא יבייש אותך ואם אני לא טועה יש לפיניקס מלא מקום בתקרת שכר, אז גם יכול למשוך פרי-אייג'נטס או טריידים טובים.
בעולם מושלם מה שאתה אומר זה נכון, אבל ה-NBA זו ליגה שמושפעת מהייפ ובשנים האחרונות אנחנו רואים המון שחקנים שהם המחליטים באיזה קבוצה הם ישחקו. וזה שם המשחק בעצם עבור הג'נרל מנג'ר. להזיז את החיילים שלך בצורה נכונה כדי להביא שם גדול. כך לדוגמא את ריאן אנדרסון בקיץ, שהיה אחד הפרי-אייג'נטס החמים, אם הוא היה מקבל הצעה מפיניקס הוא עדיין היה הולך לניו אורלינס כי זו קבוצה עם עתיד, עם פנים בדמות אנתוני דייוויס, וזה שהוא פצוע ושהם עם המאזן הכי גרוע במערב לא משנה. הייפ חשוב יותר ממאזן ב-NBA.
ופיניקס היא הקבוצה הכי נטולת הייפ שיש בליגה.
בקשר לבחירות דראפט, נכון, יש את הסיכון בבחירת באסט, אבל בחירה 2 היא עדיין נכס יותר גדול מגוראן דראגיץ', וסביר להניח שתקבל עליה יותר בטרייד מאשר על רול-פלייר מזדקן כמו סקולה. בקשר לזה שהג'נרל מנג'ר רוצה לשמור על המקום שלו, זה נכון, אבל אני בטוח שאוהדי פיניקס וגם רוברט סארבר, הבעלים, היו מעדיפים את האשליה שאולי הם יחזרו בגדול בעונה הבאה מאשר הבינוניות הזו שהם גזרו על עצמם עם ההתנהלות בקיץ.
ובכלל שכחתי לדבר על הקטע ההזוי שאוהד ביקש את כספו בחזרה כי לא נהנה במשחק של הסאנס, וקיבל אותו, ואז הם יצאו במין קטע כזה שכל מי שלא נהנה יקבל את הכסף שלו בחזרה, ככה שלא נראה שהם הולכים להרוויח יותר מדי גם עם הקבוצה הנוכחית.
והעובדה שאתה לא מכיר חצי קבוצה מדברת בעד עצמה. פיניקס פשוט הקבוצה הכי לא מעניינת בליגה, וזו הבעיה המרכזית שלה בעתיד מבחינת משיכת שחקנים.
קודם כל, אני לא מכיר חצי קבוצה בחצי מהקבוצות בליגה (יצא לי משפט מפגר כזה, אבל הבנת את כוונתי). אז זה בטח לא אינדיקטור, ואני חובב נ.ב.א ממוצע +.
הטיעון המרכזי שלי הוא זה: הכי קל בעולם לGM להגיד אנחנו בונים קבוצה. רק לסבר לך את האוזן – לרדסקינס יש את רוברט גריפין השלישי (המכונה RG3) שנבחר שני בדראפט האחרון. הוא אחד משני המועמדים הוודאיים לרוקי העונה, וברור כי לוושינגטון יש עתיד ורוד איתו, סטייל ההורנטס ואנטוני דיוויס. הם פתחו את העונה קצת בגמגום ואז ישר המאמן שלהם אמר – אנחנו בונים וכל הבולשיט הזה. מאותו רגע שהוא אמר את זה הם ניצחו 3 משחקים רצוף כולל את הג'יאנטס (האלופים להזכירך) במאנדיי נייט האחרון, ופתאום הם בתמונת הפלייאוף.
מה שאני בא להגיד בדוגמא הארוכה הזו – שלמכור לאוהדים אנחנו בבנייה זה אחד ה-oldests tricks in the book, שרשום בישראל על שמו של גיורא שפיגל והעונה הפיננסית שלו.
אז אני לא בא בטענות למנהלים שלא זורים מלח בעיניי האוהדים ואומרים אנחנו בבנייה. אני כן בא בטענות למנהלים כמו של פיניקס שהם כנראה לא חכמים גדולים והחתימו שחקנים די גרועים, בלי אפסט נראה באופק גם עם מיקרוסקופ אלקטרונים סורק שמגדיל פי מיליון, ובלי נכסי טרייד עתידיים. אבל כמו שאמרת – למי אכפת, זה סך הכל פיניקס…