כשריי אלן עבר לבוסטון בקיץ 2007, התחייה מחדש של הסלטיקס החלה. 5 וחצי שנים מאוחר יותר, אחרי אליפות מרגשת ב-2008, פספוס ברגע האחרון ב-2010 ואינספור רגעים מונומנטאליים שעיצבו את חצי העשור האחרון ב-NBA (כמו השלשה של פול פירס על הראש של לברון בגיים 5 של גמר המזרח האחרון, הטראש טוק של קווין גארנט או השלשה שהפכה את ריי אלן לקלעי השלשות הגדול בהיסטוריה), הפציעה של ראג'ון רונדו סוגרת את הסיפור על הקבוצה המדהימה הזו.
לפני שניגע במה העתיד צופן ליושבי עיר השעועית, צריך דקה לעצור ולהעריך את כל מה שבוסטון נתנה לנו בחמש העונות האחרונות. היא הפכה לקבוצה שעושה את המהפך הכי גדול מבחינת מאזן בשתי עונות, היא שיחקה אולד-סקול עם הגנת ברזל והדבר שהכי מוזר אצלה, זה שהיא הצליחה לגרום לאיחוד כוכבים, דבר מרגיז לכשעצמו, להיראות נכון ולא לעורר אנטגוניזם כמו שהתרחש במיאמי או בלייקרס. כנראה העובדה שמדובר בכוכבים שכל כך הגיע להם כמו גארנט, פירס ואלן השפיעה.
העונה כבר היה ברור שזה הסיבוב האחרון של הגברת הזקנה הזו, ההגנה לא נראית אותו דבר, הנחיתות בריבאונד מטריפה (3.55 ריב' פחות מהיריבה בממוצע לערב) וההתקפה תקועה כמו איילון ב-8 בבוקר (95.14 נק' בלבד, מקום 20 בליגה). עם זאת, עדיין בבוסטון הייתה פנטזיה שכשאפריל יגיע, ד"ר בראון יביא את הדולוריאן שלו ויחזיר את כולם ל-2008. הפציעה של רונדו (שמחפש בינתיים חוות דעת שנייה על הברך שלו, אנחנו מחזיקים אצבעות) בעצם קבעה עובדה בשטח לבוסטון, שהבנייה מחדש מתחילה עכשיו.
בנייה מחדש זה מושג שנזרק הרבה לאוויר ב-NBA אבל קשה מאוד לשים את האצבע על מתי ואיפה ואיך מתחילים? השאלות הללו הופכות להיות מורכבות יותר כשמדובר בבוסטון. הרי בואו נדמיין לרגע שמצב דומה קורה בפורטלנד (הכי הגיוני) ודמיאן לילארד או ניקולה באטום נפצעים לתקופה ארוכה. למרקוס אולדריג' יהפוך מיד לטרייד צ'יפ של הבלייזרס שינסו להשיג דרכו בחירות דראפט מרובות וחוזים גמורים כדי להכין את הקרקע לשובם של הפצועים מהקרב. בבוסטון, עם כמה שה-NBA זה ביזנס, פול פירס הוא סמל, קווין גארנט הוא אליל. ברור שהצעד ההגיוני והמתבקש הוא לעשות טרייד על שני השחקנים עם החוזים הכי גדולים שלך, לנקות את הלוח ולהתחיל מהתחלה כשרונדו יחזור, אבל לעשות מהלך כזה על שני שחקנים כאלה יהיה ציני מאוד, אפילו אחרי שכבר ראינו בעונה שעברה איך סמל כמו דרק פישר נזרק תמורת כמה דולרים.
אז מה האופציות שיש על השולחן לדני איינג? זה קצת לא נעים להגיד, אבל אם כבר להיפצע, רונדו בחר אחלה של זמן, חודש לפני הטרייד דד-ליין כשקבוצות מחפשות להתחמש עוד טיפה או להיפטר מקצת משקל עודף, כך שהטלפון של איינג' הולך לרטוט הרבה. פתאום, כשחושבים על זה, פירס יכול להתאים כמו כפפה לתפקיד השחקן השישי בקונטנדרית אמיתית. עם זאת, קשה לי לראות טרייד על פירס קורה, גם בגלל הסיבות שציינתי מקודם וגם כי לבצע טרייד עליו מבחינת תקרת שכר (15 מיליון דולר בעונה הבאה) יהיה מורכב מאוד. טרייד על גארנט יהיה מסובך גם כן מכיוון שהביג טיקט יושב על בלטות בסך 24 מיליון דולר לשנתיים הבאות, ויהיה קשה למצוא קופצות על הסחורה הזו, במיוחד כשהוא כבר הודיע שבכל קיץ הוא הולך להחליט מחדש האם להישאר או לפרוש. אין ספק שהג'נרל מנג'ר של בוסטון יצטרך להיות מאוד יצירתי ומפולפל כדי להשיג נכסים משמעותיים לבנייה המחודשת תמורת מה שיש לו עכשיו. החדשות הטובות הן שרוב הסיכויים שירדפו אחריו בתקופה הקרובה, ולא להיפך.
איינג' יצטרך לקבל הרבה החלטות קשות בשבועות הקרובים. ההחלטה המרכזית היא מתי לפרק את החבילה, האם עד ה-21 בפרואר או להמתין לקיץ, לראות את קצב ההתאוששות של רונדו ואז לשנות. בבנייה הקודמת, שהתחילה עם המעבר של ריי אלן, איינג' בנה מגדל ביום אחד, וכל שנה שיפץ ותחזק את המגדל כדי שלא יקרוס (ראשיד וואלאס, שאקיל אוניל וג'רמיין אוניל שנקראו לדגל פעם אחר פעם). הפציעה של רונדו אמנם פירקה לו את המגדל לגמרי, אבל נותנת לו את ההזדמנות הפעם לבנות עם יסודות כי הצלחת אינסטנט כמו שהייתה ב-2008 יהיה קשה מאוד לשכפל.
אחת הסוגיות שלא כל כך נגעו בה מאז הפציעה, היא שאיינג' צריך לא רק לבנות קבוצה מחדש, אלא לבנות אותה מהר. למה מהר? כי החוזה של רונדו נגמר ב-2015 וקשה להאמין שאחרי שהוא יחזור מהפציעה הוא ירצה להתבוסס בבינוניות ולהמתין למגדל החדש שיבנה. האגו הגדול של רונדו, שכבר דובר עליו כגורם לעזיבת ריי אלן ולשאר בעיות עם שופטים ואחרים, הוא משתנה שדני איינג' חייב לקחת בחשבון כדי שבקיץ 2015 לא נראה את רונדו לוקח את הכשרון שלו למקום אחר.
נו מה יש להגיד?
בכל מקום שקראתי כתבו (ואני מניח שיכתבו) אותו הדבר – צריך בניה מחדש אבל אי אפשר כי זה לא יפה כלפי פירס/גארנט. וזה לדעתי מה שיהיה, ואז אולי גארנט יפרוש אבל פירס עוד יישאר והם יהיו סתם קבוצה בינונית.
באבחה אחת הסלטיקס הפכו לקבוצה לא מעניינת בשנים הקרובות.
כן זה הכל די צפוי אבל הרגשתי צורך לתת כבוד לקבוצה הגדולה הזאת. נקווה שאיינג' יצליח להרים אותם מהר כדי שרונדו לא יברח לו
אוף-טופיק:
דיברת בפסקה השניה על איחוד הכוכבים שהצליח וזה קצת לא צודק להשוות.
במיאמי מדובר בסופרסטארים שאמנם כמו בבוסטון לפחות למראית עין לא נמצאים במאבקי אגו עם עצמם (אולי בזכות החברות המשותפת, אולי בזכות העליונות הברורה של ג'יימס שקצת מוציאה את העוקץ ממאבקי אגו פוטנציאלים) אבל שלא כמו בוסטון, בטוחה שהיא יכולה לקחת בק-טו-בק בהליכה ומכאן שורש האנטגוניזם.
ההשוואה ללייקרס לא תופסת מהסיבה ההפוכה בדיוק – הלייקרס מזיעים את הנשמה על הפרקט, אי אפשר להתעלם מזה – אבל יחסי האנוש שם הם כמו שאמג'יי כתב בשנינות כמו בבית האח הגדול אחרי חודש בלי סיגריות.
התלכיד שנוצר בבוסטון הוא של שלושה אולסטארים (ארגיואבלי סופרסטארים) שגם ניחנו בבגרות בשל גילם וגם הגיעו לנקודת הזמן שתקתוק מחוגי השעון הביולוגי של עשר אצבעות בלי טבעת אחת לרפואה מחריש את האזניים במידה הדרושה לעשות הכל כדי לזכות באליפות. גם לוותר על השורה הסטטיסטית. הם פשוט היו חדורי מטרה יותר משאר הדוגמאות.
סורי על ההרחבה בנושא שרק היה הקדמה לרשומה אבל חשבתי שנחוץ היה קצת פיין טיונינג להשוואה.
ונראה שזה הקוורקיאן ולא הדולוריאן לבוסטון…
בכל מקרה
שלומות
לייק על הקוורקיאן…
פינגבאק: כל העיניים על דני איינג' / יובל עוז | Hoops
הסבר קצר על החוזה של פול פירס:
15 מליון דולר בשנה הבאה
אבל לבוסטון אפשרות לשלם לו 5 מליון ולשחרר אותו, כך שיחסכו 10 מליון
האם ישלמו לו 5 מליון כדי לשחק בקבוצה אחרת? האם העלות שלו במונחים כלכליים-עסקיים היא בעצם 10 מליון? ומה הערך שלו בטרייד אם קבוצה יכולה לקבל אותו ולשחר אותו בעבור 5 מליון "בלבד"?
הסבר מלא כאן: http://basketblog.co.il/pp34