פול גז בניוטרל

היה לי קצין בצבא, שדווקא היה אחלה בן אדם, שהיה נוהג להגיד מלא פעמים את המשפט "פול גז בניוטרל". הוא כמובן היה מתייחס להתנהלות של צה"ל, שגורמת לתהליך פשוט כמו להוציא חייל הביתה להרגיש כמו ניתוח קיסרי. מאז אני נזכר במשפט הזה מפעם לפעם, כשאני רואה מישהו מתאמץ ומתאמץ ללא תוצאות נראות לעין. כשאני רואה את הניקס בתקופה האחרונה המשפט הזה קופץ לי שוב.

אחרי פתיחת העונה המהממת של הניקס הייתה תחושה שזה סוף סוף התחבר, המאמן עם הכוכב עם הקהל עם העיר הגדולה בעולם. הניקס הציגו את הכדורסל הכי יפה בליגה עם הנעת כדור מרהיבה, טייסון צ'נדלר משובח וכרמלו אנתוני שהוזכר פתאום בנשימה אחת עם קווין דוראנט ולברון ג'יימס. אבל מאז כריסמס משהו נתקע במכונה מייק וודסון וכרגע הניקס, שעדיין אוחזים במאזן ה-5 בטיבו בליגה, נראים יותר קרובים לאינדיאנה, שיקאגו וברוקלין מאשר להדביק את מיאמי.

אפשר להגיד שהחזרה של אמארה סטודמאייר לא מתנהלת כצפוי, או בעצם שהיא מתנהלת בדיוק כמו שציפו (בלמעלה מ-300 דקות שהוא וכרמלו על הפרקט ביחד, הניקס נמצאים ב-3+ בלבד, השילוב הרביעי הכי גרוע בקבוצה). מאז שסטודמאייר חזר הניקס עומדים על מאזן בינוני משהו של 11 ניצחונות ושמונה הפסדים, כולל כמה טעויות לא מחויבות מול וושינגטון ופורטלנד. זה היה הזמן של ניו יורק (12 מ-19 המשחקים האחרונים שלהם היו במדיסון סקוור גארדן, רק 6 מהם היו מול קבוצות עם מאזן מעל 50%) לתקוע יתד במקום השני ולהמשיך לנשוף בעורפה של מיאמי.

תמונה

אשמתו? אמארה סטודמאייר

למרות שאפשר להפיל את האשמה על החזרה של סטאט, קורים כמה דברים נוספים בגארדן שבכלל לא קשורים לפורוורד. החמישייה של הניקס, שלהזכירכם כוללת את הקלע המוביל בליגה, קולעת כולה בסך הכל 61.7 נק' (מקום 19 בליגה). אימאן שומפארט (ששמו שורבב לשמועות הטריידים השבוע כחלק מדיל אפשרי עם פיניקס) וג'ייסון קיד, 40% מהחמישייה, מתחברים יחדיו בסך הכול ל-12.7 נק', ובימים בהם הספסל, שהיה החלק החזק של הניקס בתחילת העונה עם התרומה של סטיב נובאק (שקולע 5.7 נק' מאז כריסמס), ראשיד וואלאס (שנפצע לנצח כנראה) ופבלו פריג'יוני (שנתקל ברוקי-וול בגיל 35), לא נותן תוצרת מלבד ג'יי.אר סמית' ואמארה,  קשה מאוד לניקס לצאת עם ניצחון.

עם זאת, תקופה בינונית כזו במקום כמו ניו יורק, בדרך כלל הופכת מהר מאוד לכדור שלג שקשה לעצור, קצת כמו ב-LA. יש לציין שלמרות היכולת הלא משכנעת מאז כריסמס, נראה שהעסק עדיין מתנהל בשפיות, ופה כנראה מתבטאת תרומתם של הוטרנים הרבים בסגל.

התקופה הבינונית הזו מפתיעה במיוחד לאור היכולת המפלצתית של כרמלו מאז תחילת ינואר (30.0 נק', 6.5 ריב', 5.1 אס'), לכן זה נראה כאילו למרות המאמץ הגדול שהניקס משקיעים, הדברים לא הולכים באותה קלות שהם הלכו בחודשים נובמבר-דצמבר. השאלה היא מה עושים עכשיו?

על אף התחושה שהסגל של הניקס הוא בן 200, הליבה של הקבוצה נמצאת בשיא הקריירה. כרמלו, טייסון צ'נדלר וריימונד פלטון מייצרים בסיס שאפשר לרוץ איתו הרבה שנים. ביחד עם ג'יי.אר סמית' וסטודמאייר שגם מתמזמזים בסך הכול עם גיל 30, הניקס לא מרגישים את אותה תחושת דחיפות שיש בלייקרס העונה, שזה עכשיו או לעולם לא. הניקס כרגע מאכזבים לאור פתיחת העונה המסחררת שלהם, אבל ביחס לתחזיות ערב הטיפ-אוף הראשון, הם הרבה מעבר לציפיות. הם בצמרת המזרח לראשונה מזה עשור ולפעמים יותר קשה להתמודד עם הצלחה מעם כשלון.

נקודה נוספת שכמעט לא נגענו בה במהלך העונה, היא שהניקס יגיעו לפלייאוף העונה ככל הנראה עם יתרון ביתיות, אבל עם זיכרונות מאוד לא נעימים מהשנתיים האחרונות, אחרי הסוויפ מבוסטון לפני שנתיים והתבוסה למיאמי לפני שנה שמטף כיבוי אחד עדיין מנסה להתאושש ממנה. לכן, המטרה של הניקס העונה היא להתחיל לבנות מסורת של הצלחות בפלייאוף, לא לקפוץ מעל הפופיק ולטעון לקונטנדריות.

תמונה

באותה שורה עם דוראנט ולברון. כרמלו אנתוני

ניו יורק היא לא מיאמי, שבזכות הכשרון המתפוצץ שלה דילגה על כמה שלבים בדרכה להיות קונטנדרית ואלופה, אלא הניקס הרבה יותר דומים לשיקאגו ואוקלהומה, שביצעו התקדמות עם כל פוסט-סיזן שהם עברו. שיקאגו עברה את הסדרה המטורפת עם בוסטון ב-2009 ונלחמו מול לברון והקאבס ב-2010 לפני שהגיעו עד לגמר המזרח ב-2011. אוקלהומה דפקה את היציאה מהארון שלה מול הלייקרס בסיבוב הראשון של 2010 לפני שהגיעה לגמר המערב ב-2011 ושנה לאחר מכן לגמר ה-NBA. לניקס יש את הפוטנציאל לעשות את מה שמיאמי עשו, אבל לא יקרה כלום אם הם יעופו העונה בחצי הגמר לאחר סדרה גדולה מול אינדיאנה או שיקאגו שתפתח אותם כקבוצה.

כרגע הניקס נראים כאילו הם לגמרי פול גז בניוטרל, אבל אם מסתכלים על הטווח הארוך, הוטרנים ימשיכו להתחלף בעוד הבסיס של הקבוצה יישאר, ועם הבסיס הזה הניקרבוקרס יוכלו בהחלט לאיים על ההגמוניה של מיאמי. אם לא העונה, אז בעונות הבאות. סבלנות היא מצרך נדיר בתפוח הגדול ובכלל בעולם שלנו (ע"ע ממפיס גריזליז) אבל דווקא במקרה של הניקס, הסבלנות תשתלם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, ניו יורק ניקס, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פול גז בניוטרל

  1. סער הגיב:

    צ'מע יובל, תענוג לקרוא אותך.
    אפילו ראיתי שמנחם לס החמיא לרשומה שלך אז תאר לעצמך…
    ובלי קשר לכלום, אני ראיתי איזה תגובת קופי-פייסט שלך בוואלה אחרי מאמר על רודי גיי ומצאתי את דרכי לבלוג שלך. זה פשוט מצרך נדיר לראות מאמרים כל-כך אינטליגנטיים על ספורט ובכלל בארץ (למרות שמערכת הספורט האמריקאי [ואסף רביץ בפרט] של וואלה לא רעים בכלל) שנשארתי בנישה הקטנה והמאירה הזאת.
    קיפ אפ דה גוד וורק!
    נ.ב. כמה פעמים התחלתי משפט ב-"היה לי קצין בצבא, שדווקא היה אחלה בן אדם…"
    🙂

  2. פינגבאק: פול גאז בניוטרל / יובל עוז | Hoops

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s