נעלם הקסם

רוב האניגן היה העוזר של סם פרסטי באוקלהומה לפני שהתקדם לעמדת הג'נרל מנג'ר באורלנדו. האניגן היה  יד ימינו של פרסטי ולקח ממנו את תפיסת עולמו לגבי הצורה בה הקבוצה שלו צריכה להיבנות. לפי תפיסת העולם של פרסטי, הבנייה צריכה לבוא מהדראפט. אוקלהומה היא הדוגמא המובהקת לקבוצה שנבנתה דרך הדראפט, עם דוראנט, ווסטברוק ואיבקה בחמישייה, בתוספת קווין מרטין ופרקינס שהגיעו תמורת שחקנים שאוקלהומה בחרה בדראפט (ג'ף גרין, שהועבר בדיל על פרקינס, לא נבחר ע"י פרסטי, אבל עבר בערב הדראפט לאוקלהומה, אז עדיין סיאטל).

עם תפיסת העולם היפה הזו האניגן נכנס לתפקידו החדש בפלורידה, והראה את כוונותיו בטרייד ההזוי על דווייט האוורד, בו ויתר על הסנטר הטוב בליגה בתמורה לשחקנים משניים, ויסלח לי אהרון אפללו. הוא לא קיבל אף אחד מהאול-סטארים שהיו מעורבים בעסקה (ביינום ואיגודלה) ולא נפטר מהחוזים המעיקים של הידו טורקוגלו וגלן דייוויס (ואף צירף אליהם את החוזה הממש מעיק של אל הרינגטון, שלא שיחק דקה העונה). לעומת זאת, הוא קיבל המון בחירות דראפט בקיץ.

כשאני מסתכל על הדרך שהאניגן נוקט בניהול אורלנדו אני נזכר, ותסלחו לי על ההשוואה, בדרך בה ראובן עטר נקט בקדנציה הקצרה שלו במכבי חיפה. עטר ניסה להותיר את החותם הספציפי שלו במועדון, בדרך שלו, בשיטה שלו בכל צורה אפשרית, והתעקש על כך גם כשכל הסימנים היו שליליים. עטר היה יכול לבלוע את הגאווה שלו, להסתכל על חומר השחקנים שיש לו ביד ולנסות להתאים את עצמו לסיטואציה, אבל הוא התעקש על הדרך שלו, ונכשל.

תמונה

המודל לחיקוי של האניגן. סם פרסטי

ב-Fight Club אדוארד נורטון אומר באחד המשפטים החזקים של הסרט "If You Wake Up in a Different Time, In a Different Place, Can You Wake Up as a Different Person?". בעוד ישנם ג'נרל מנג'רים ומאמנים, כמו סטן ואן גנדי וגרג פופוביץ', שמאמצים את המשפט הזה, ויודעים לשנות את שיטת המשחק שלהם ולהיות יצירתיים כשהמציאות מסביבם משתנה, רוב האניגן הוא האנטיתזה לכך. האניגן יכל להעמיד סגל הרבה יותר ראוי מהסגל העומד כיום לרשותו של ז'ק ווהן, אבל הוא התעקש על הדרך שלו.

עכשיו הגיע הזמן לתהות מהי הדרך שלו? זה נשמע מבטיח שהוא בן טיפוחיו של פרסטי, שמוכיח מדי שנה את גאוניותו (העונה הוא יקבל, אם טורונטו לא תגיע לפלייאוף, עוד בחירת לוטרי כחלק מהטרייד על ג'יימס הארדן) בבניית קבוצה, אבל אי אפשר שלא לשייך חלק מההצלחה באוקלהומה למזל. הרי אם הבחירה הראשונה בדראפט 2007 הייתה נופלת לידיים של פרסטי, מי אומר שהוא לא היה בוחר את גרג אודן ונופל חזק? מכאן זה כבר אפקט הפרפר, וכל אחד יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שהוא רוצה, אבל אף כיוון לא ייקח אותך 5 שנים מאוחר יותר לגמר ה-NBA.

האניגן מנסה לשכפל את ההצלחה של פרסטי עם אוקלהומה, אבל הוא מתעלם מאפקט הגורל. גם לשארלוט היו אינספור בחירות דראפט גבוהות בעשור האחרון, אבל בינתיים אף אחת מהן לא התפתחה לפרנצ'ייז פלייר בליגה, ובליגה כיום אתה חייב את אבן היסוד הזאת בדמות פרנצ'ייז פלייר כדי להתחיל ממנה. יכול להיות שהאניגן יקבל את האבן יסוד הזו באחד הדראפטים הבאים (בזה הקרוב סביר להניח שלא. נרלנס נואל, הפייבוריט לבחירה מס' 1, קרע את הרצועה, ובינתיים, חוץ ממנו לא נראה שיש פרוספקט בדראפט הקרוב שיכול לשנות פנים של מועדון) אבל הוא הוא בטוח היה יכול להשיג אותו בטרייד הגיוני יותר על האוורד. בויתור האגבי הזה על הסנטר הטוב בליגה (אפשר להתווכח על נכונות הטענה הזו אבל כשנעשה הטרייד זה היה הלך הרוח בליגה) האניגן בעצם אמר שהוא שם את כל הכסף שלו על הדראפט, שהוא מעדיף כמה בחירות לוטרי על העץ מפרנצ'ייז פלייר ביד.

תמונה

ממשיך לגנוב 12 מיליון לעונה. טורקוגלו

מאחר ובעונה הבאה הם עדיין חייבים לשלם את המשכורות הגבוהות של הידו טורקוגלו וג'אמיר נלסון (ולמרות שהוא נחתך באמנסטי ולא נחשב, גם את החוזה של גילברט ארינאס שמקבל למעלה מ-20 מיליון דולר כדי לא לשחק), החזרה של המג'יק לרלוונטיות תתחיל רק בעוד שנתיים, כשתקרת השכר של אורלנדו תפחת משמעותית. עד אז אתם מוזמנים לצפות בטנקינג ארוך במיוחד.

וזה מביא אותי לסוגיה השנייה שמטרידה לגבי אורלנדו, והיא ה-DNA  של המועדון.  DNA של מועדון זה מין מושג ערטילאי שכזה שאי אפשר למדוד אותו, אבל גם אי אפשר להתכחש אליו. לדוגמא, בוסטון לאורך השנים מציגה כדורסל לוחמני, חסר פשרות ומלא הקרבה כחלק מהמסורת של המועדון. לעומת זאת, התחושה הכללית סביב אורלנדו זועקת לוזריות. העובדה שבפעם השנייה בהיסטוריה של הפרנצ'ייז הם נשדדו מהכוכב הגדול שלהם ללא תמורה ממשית רק מגבירה את התחושה הזו, וזה חבל כי לאורלנדו, בניגוד לקבוצה כמו שארלוט או וושינגטון או קליבלנד, יש שוק גדול מאחוריה ופוטנציאל הצלחה רציני.

האיש עם האצבע על הכפתור הוא האניגן, ועליו מוטלת האחריות להחזיר את המועדון הזה לצמרת. המהלכים שלו עד כה מצביעים על כך שזה הולך להיות תהליך ארוך טווח, השאלה היא אם ההווה המחפיר של המג'יק (הפסידו בבית לשארלוט אתמול) לא ישלח אותו הביתה מוקדם מהצפוי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, אורלנדו מג'יק, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על נעלם הקסם

  1. ת'אנדר הגיב:

    אני קורא כבר זמן מה בבלוג אך אני לא מגיב.
    פשוט נהדר, כל פוסט טוב מקודמו – אתה חייב לכתוב יותר!

  2. yuvaloz הגיב:

    תודה רבה איזה כיף לשמוע. מחר מסתיימת התקופת מבחנים סוף סוף אז אני אכתוב קצת יותר.
    אני מנסה לבנות לאט לאט קהילה של קוראים פה בבלוג אז אתה מוזמן לעזור לי להפיץ אותו קצת.
    אחלה סופשבוע שיהיה

  3. פינגבאק: נעלם הקסם/ יובל עוז | Hoops

  4. פינגבאק: נעלם הקסם / יובל עוז | Hoops

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s