החלה עונת הפרסים

ב"יוקרה" אחד התעלולים המופלאים של הסרט מתבצע באמצעות כפיל. אותו כפיל, אותו מתחזה ליו ג'קמן או לכריסטיאן בייל אחראי לא פחות להצלחת התעלול מהכוכבים עצמם, אבל לרוב, לא יזכה בקרדיט המגיע לו מכיוון שאור הזרקורים לא מספיק גדול כדי להכיל גם את המחליף של הכוכב. חלוקת תואר השחקן השישי של העונה נותנת לאותם מחליפים מהוללים את 15 דקות התהילה שלהם, ועוזרת לנו להבין שבלעדיהם, ממש לא בטוח שהתעלול היה עובד.

המדור יהפוך בתקופה הקרובה למדור חלוקת פרסים, ובכל קטגוריה נמנה את עשרת המועמדים המובילים לזכייה ואת הפייבוריטים, וכאמור, אנו מתחילים עם אחד המירוצים הצמודים בשנים האחרונות, תואר השחקן השישי.

נשארו בחוץ בפוטו פיניש: ריי אלן (מיאמי היט) ואנדרה מילר (דנבר נאגטס), שני ווינרים גדולים שמנהיגים את הספסלים של שתיים מהקבוצות הגדולות בליגה, אך בסופו של דבר, המספרים מדברים, וה-9.5 נק' של מילר או ה-10.7 של אלן אמנם מרשימים, אבל לא מספיק כדי להיכנס לרשימה.

מקום 10 – מאנו ג'ינובילי (סן אנטוניו ספרס)

מאנו הוא עדיין שחקן שישי מושלם, שיודע לעלות מהספסל ולשנות מומנטום של משחקים. עם זאת, העונה נראה שהוא נוסע על ניוטרל (11.9 נק', הנתון הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי) ולכן הוא לא נמצא גבוה יותר ברשימה. בנוסף, הוא נאלץ להתמודד עם פציעות טורדניות שפגעו לו ברצף של העונה, אבל עם כל זאת, עדיין מדובר במאנו ג'ינובילי, שחקן שתמיד עושה אימפקט מהספסל ותמיד יודע לתת את המסירה בין הרגליים של היריב.

מקום 9 – נייט רובינסון (שיקאגו בולס)

אולי נייט רובינסון מצא בית באילינוי. ואולי לא, החוזה של הגמד מוושינגטון מסתיים בקיץ ולבולס יהיה קשה מאוד להחזיק את אחד השחקנים התזזיתיים בליגה. 12.6 נק', 4.5 אס' ו-1.1 חט' מהספסל לא אמורים להפוך את משימת ההחתמה שלו מחדש על חוזה נמוך ליותר קלה. נייט תמיד היה סטריק-שוטר, אבל העונה הוא גם הפך לשחקן שיודע לתעל את היכולות שלו למאמץ הקבוצתי ולהפוך לשחקן שמשתלט על משחקים, כמו לפני שבוע כשקלע 22 נק' ומסר 10 אס' בניצחון על מינסוטה.

מקום 8 – וינס קארטר (דאלאס מאבריקס)

המציאו עצמם מחדש. גרין וקארטר

לפני חצי עונה, וינס קארטר היה מועמד לגיטימי לשחקן השישי כמו שיאיר לפיד היה לשר האוצר, אבל תראו איך העולם מתגלגל. אייר קנדה המציא את עצמו מחדש בטקסס עם 13.3 נק' ו-4 ריב' בערב והוא הקלעי המוביל של הספסל הטוב בליגה (41.5 נק'). קארטר שכלל את הקליעה שלו מבחוץ (למעלה מ-40%) וביחד עם האתלטיות, שעדיין שם, הוא המועמד המוביל להפוך לוטרן שכל הקונטנדריות ירצו להחתים כשיגמר לו החוזה בעונה הבאה.

 

מקום 7 – ג'ף גרין (בוסטון סלטיקס)

את העונה של ג'ף גרין צריך לחלק לשניים. עד הפציעה של ראג'ון רונדו היה מדובר בצל דהוי של השחקן שנבחר במקום ה-5 בדראפט 2007. הסרת החלודה אחרי עונה שלמה בחוץ לקחה קצת זמן (עד סוף ינואר עמד על 9.6 נק' בלבד) והסכינים כבר הושחזו כדי לקטלג את גרין כאכזבה, אולם בחודשיים האחרונים גרין לקח בשתי ידיים את תפקיד הג'וקר של דוק ריברס מהספסל (תפקיד שג'ייסון טרי היה אמור למלא) עם 16.2 נק', 4.5 ריב' ו-4.0 אס' בערב, כולל הופעה מפלצתית מול מיאמי עם 43 נק' שלא הספיקו לניצחון. אם הוא היה משחק ככה כל העונה, הוא בודאות היה מדורג כמה מקומות למעלה, אולם הסלטיקס מתנחמים בכך שיש להם על מי לסמוך גם בימים בהם פול פירס מזייף.

מקום 6 – גורדון הייוורד (יוטה ג'אז)

השם אולי הכי אנונימי ברשימה. הייוורד מתפתח מעונה לעונה, ובסך הכול בעונתו השלישית בליגה כבר השתלט על עמדת הכנף של הג'אז. 14.3 נק' ביחד עם 3.1 ריב' ו-2.9 אס' הופכים אותו לנכס על הספסל של הנגנים, שלא משופע ביותר מדי שחקני חוץ מרשימים. כרגע הקריירה של הייוורד בעלייה, ונראה שדווקא הוא יעשה את ההתקדמות שג'יימס הארדן עשה משחקן שישי מעולה לשחקן חמישייה משמעותי, אולם העונה הוא נתן תרומה מכרעת לג'אז בעיקר מהספסל, כולל לא פחות מ-56 משחקים עם דאבל פיגרס ומעלה.

מקום 5 – קווין מרטין (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)

עכשיו אנחנו נכנסים לעובי הקורה. מרטין הגיע לת'אנדר כחלק מהטרייד על ג'יימס הארדן עם המון סימני שאלה, בעיקר לגבי היכולת שלו להשתלב בקבוצה מנצחת, שזוהי חווייה שהוא לא חווה ב-8 העונות הראשונות שלו בליגה. אמנם יש עדיין מספר סימני שאלה לגבי יכולת ההתמודדות שלו עם האגרסיביות של הפלייאוף וההגנה הבינונית שלו, אבל בכל הקשור ליכולתו לעלות מהספסל ולתת תרומה מכרעת, אין ספק שקיי-מרט עושה את העבודה. 14.2 נק' באחוזים מצוינים (45% מהשדה, 42% מהשלוש) וההתקדמות המחשבתית שהוא עשה העונה כשנדרש, לראשונה בקריירה שלו, למלא תפקיד של רול פלייר, נותנים לו מקום גבוה ברשימה. לא גבוה כמו הארדן בעונה שעברה, אבל עדיין גבוה.

מקום 4 – ריאן אנדרסון (ניו אורלינס הורנטס)

מבחינת מספרים, השחקן המשתפר של העונה שעברה ראוי בהחלט להיות מועמד לזכייה. הוא קולע 16.5 נק' ב-44% מהשדה ומוריד 6.4 ריב' בערב, מה שהופך אותו לאחד השחקנים הכי יעילים בליגה שלא עולים בחמישייה, אבל העובדה שהוא משחק בקבוצה בינונית כמו ההורנטס נמצאת בעוכרו. מאז 1994 לא נבחר שחקן שישי מקבוצה שלא עלתה לפלייאוף, ולא נראה שהמסורת הזו תשתנה השנה. עדיין, אי אפשר להתעלם מכמה תצוגות מרהיבות של אנדרסון העונה (23 פעמים העונה הוא קלע מעל 20 נק')

מקום 3 – ג'ארט ג'ק (גולדן סטייט ווריורס)

אחראי גדול להצלחת הווריורס העונה. ג'ק

יש כמה סיבות בגינן גולדן סטייט היא הפתעת העונה ובדרכה חזרה לפלייאוף אחרי בצורת ארוכה. אחת מהן היא מארק ג'קסון, שעוד נגיע אליו בעונת הפרסים הזו. השנייה היא סטפן קרי, שהוא, לטעמי, אחד מחמשת השחקנים המלהיבים בליגה, ולשלישית קוראים ג'ארט ג'ק. 13.2 נק', 5.5 אס' ו-3.0 ריב' למשחק לא מספרים את כל הסיפור. ג'ק הפך להיות בעל הבית של הלוחמים, ובעצם מאפשר לקרי לעשות את שלו מעמדת השוטינג גארד. אחרי ארבע קבוצות שונות בשבע עונות, ג'ק סוף סוף מצא את הנישה שלו בקליפורניה, והוא חלק בלתי נפרד מההצלחה של הווריורס העונה. עם זאת, כמו נייט רובינסון, גם הרכז מג'ורג'יה טק עומד לסיים חוזה בקיץ, והווריורס צריכים לחשוב טוב טוב מה הם עושים כדי להשאיר אותו קרוב, כי יהיה להם קשה למצוא עוד שחקן שיכול לנצח את סן אנטוניו עם 30 נק' ו-10 אס'.

מקום 2 – ג'מאל קרופורד (לוס אנג'לס קליפרס)

אחרי עונה יחסית מאכזבת בפורטלנד הרבה אנשים הרימו גבה כשהקליפרס החתימו את ג'מאל קרופורד ל-3 עונות. חשבו שהוא כבר גמר את הסוס ושהוא יילך לאיבוד בספסל העמוק של האחות הקטנה מ-LA. קרופורד לא התייחס לביקורות ויצא לעונה הזו כמו מלוע של תותח והפך את החמישייה השנייה של הקליפרס (אריק בלדסו, מאט בארנס, לאמאר אודום וריאן הולינס) לאחת המפחידות בליגה עם 16.6 נק' ב-44% מהשדה. קרופורד, לצד צ'אנסי בילאפס, הוא השחקן עם הקילר אינסטיקט הכי חד בקליפרס וכדי שכריס פול וחבריו יגיעו יותר רחוק בפלייאוף העונה, קרופורד חייב להיות שם. העובדה שהוא נתן את משחקיו הטובים ביותר העונה מול קבוצות פלייאוף מהמערב (30 נק' מול יוסטון, 29 מול ממפיס, 27 מול גולדן סטייט) נותנת לקליפרס עוד קצת ביטחון לקראת תחילת הפוסט-סיזון. הסיבות שבגללן הוא לא נמצא במקום הראשון ברשימה הזו הן שהוא משחק עם כריס פול וששאר הספסל של הקליפרס פשוט מעולה. אה, כן, ושהבחור במקום הראשון פשוט פנטסטי.

מקום 1 – ג'יי.אר סמית' (ניו יורק ניקס)

יש אנשים שאומרים שהספסל של הניקס כלל את אמארה סטודמאייר וראשיד וואלאס באיזשהו שלב של העונה. אולי זה נכון, אבל הסיבה האמיתית שהספסל של הניקס מדורג שני בנקודות (41.1 נק') ושישי ביעילות התקפית היא לא סטאט, לא ראשיד, לא סטיב נובאק, לא פאבלו פריג'יוני ולא קורט טומאס. לסיבה הזו קוראים ג'יי.אר סמית'.

מגיע לו לשמוח. סמית

הרבה שנים חיכו אוהדי ה-NBA שסמית' יממש את הפוטנציאל העצום שלו, ולצד כמה הבלחות גאוניות פה ושם, היה נראה שהוא הד-קייס לא קטן שלא יצליח להפוך לכוכב בליגה. העונה כבר אף קבוצה לא הסכימה לקחת עליו סיכון והוא חתם בניקס על חוזה מצחיק של פחות מ-3 מליון דולר, במה שנראה היום כגניבה של השנה. סמית' קולע 17.7 נק', מוריד 5.1 ריב', מוסר 2.7 אס' וחוטף 1.3 כדורים בערב, ובניגוד לרוב חברי הרשימה, הוא לא פתח פעם אחת העונה בחמישייה.

אלו לא רק המספרים המצוינים של JR, אלא גם המשקל הסגולי שלו בקבוצה. סמית' הוא הקלעי השני בטיבו בקבוצה, והגו-טו-גאי כאשר כרמלו אנתוני פצוע או על הספסל. את ההוכחה לכך אפשר לראות בבאזר ביטרס המופלאים שלו, ובעובדה שהוא לוקח על עצמו את העול ההתקפי בתקופה האחרונה כשכרמלו פצוע או לא במיטבו (קלע 5 פעמים למעלה מ-30 נק' בחודש האחרון). מעבר לכך, לניקס מגיעה הכרה על העונה המצוינת שהם עשו, ולסמית' מגיעה הכרה על הרדמפשיין שהוא עשה לקריירה שלו, ובעוד קרופורד כבר זכה בתואר, סמית' הוכיח העונה שלא רק שמבחינת סטטיסטיקה הוא ראוי, אלא גם מבחינת הסיפור, שזה גורם לא פחות חשוב בכל מירוץ לתואר, הוא השחקן השישי האמיתי של 2013.