פלייאוף 2013-טייק 14: ניתוח גמר המערב

סן אנטוניו ספרס – ממפיס גריזליז

סדרה עונתית – 2:2. שני משחקים הסתיימו בהארכה, וחוץ מבלו אאוט אחד כל המשחקים הסתיימו בהפרש ממוצע של 3 נק'.

רקע – לכאורה, הסדרה הזו היא כאב ראש עבור דייוויד סטרן כי אין לה פוטנציאל מכירה. סן אנטוניו היא הסיוט של כל איש שיווק וממפיס היא בראש ובראשונה קבוצת הגנה פנטסטית, אבל מי שמסתכל על המצ'-אפ הזה מעבר למבט חטוף, יגלה שלסדרה הלכאורה אפורה הזו, יש הרבה צדדים צבעוניים.

שחזור של לפני שנתיים? טוני אלן חוגג ב-2011

דבר ראשון, מדובר בשחזור של סדרת הסיבוב הראשון לפני שנתיים, בה הגריזליז הדיחו את הספרס מהמקום ה-8. בנוסף, מצ'-אפ המאמנים הולך להיות מרתק במיוחד. אחרי שליונל הולינס עשה שח-מט בשני מהלכים לויני דל נגרו, ומט סנדלרים לסקוט ברוקס, מתייצב מולו לראשונה בפלייאוף הזה מאמן ראוי על הקווים, ולא סתם מאמן, גרג פופוביץ'. הניסיון של פופ מול חוסר הניסיון של הולינס במעמדים הללו יכול להיות שווה לספרס ניצחון אחד בסדרה הזו, אבל עם איך שממפיס נראית בפלייאוף הזה, גם זה לא בטוח.

הסיבה האמיתית לצפות בסדרה הזו היא כי מדובר במפגש בין הקבוצה הכי מרשימה בפלייאוף מול הקבוצה הכי טובה של העשור האחרון בליגה, ויכול להיות שנחזה פה בסוג של העברת שרביט. סן אנטוניו מגיעה אחרי קרב עיקש מול גולדן סטייט, שחשפה בעזרת אנדרו בוגוט שהקבוצה הזו פגיעה מתחת לסלים. לעומת בוגוט, למארק גאסול וזאק רנדולף יש פוטנציאל הרס גבוה הרבה יותר, והם יכולים להוכיח שלא לעולם חוסן עבור הספרס.

המצ'-אפ – מייק קונלי מול טוני פארקר. אם יוצאים מנקודת הנחה שזי-בו וגאסול ימשיכו לשלוט מתחת לסלים, ומוסיפים לכך את העובדה שבעמדות 2-3 אין לספרס דיפרנס מייקר רציני (דני גרין או קוואי לאונרד) רוב האחריות תיפול על כתפיו של טוני פארקר (22.4 נק', 45% מהשדה, 6.3 אס' עד כה בפלייאוף). יכול מאוד להיות שליונל הולינס יחליט להצמיד לצרפתי את טוני אלן, ובכך לצמצם את היעילות שלו, אבל בלי קשר למי שישמור עליו, אם פארקר ימשיך להיראות כמו שהוא נראה בשלושת הרבעים הראשונים של גיים 6 מול גולדן סטייט, הספרס יתקשו מאוד מול הדובים.

פארקר וקונלי אנשי המפתח

עם זאת, אם פארקר ישחק כמו ברבע האחרון של גיים 6, יש בהחלט על מה לדבר. רמת הדיבור תהיה תלויה גם ביכולת של קונלי בצד השני. הרכז מאוהיו סטייט כבר הספיק להתמודד בפלייאוף הזה בהצלחה מול כריס פול (17.3 נק', 40% מהשדה, 8.3 אס'), רכז יותר דומיננטי מפארקר, ובסיבוב השני העלה את קרנו מול הואקום שהפציעה שראסל ווסטברוק ייצרה (18.0 נק', 6.8 אס', 6.4 ריב', 2.2 חט'), אבל עכשיו מגיע המבחן האמיתי של קונלי. כי שליטה של קונלי במצ'-אפ הזה, או אפילו התמודדות שווה בשווה מול פארקר, תאפשר לגריזליז לדחוק גם את הספרס מחוץ לפלייאוף.

למי לשים לב? – מאנו ג'ינובילי מתחיל להזכיר לי את זינדין זידאן בשלהי הקריירה, ולא רק בגלל הקרחת. מאנו הוכיח לנו בפלייאוף הזה שצריך להתייחס אליו כאקס פקטור, כשלצד משחקים מזעזעים הוא מסוגל להבליח לכמה רגעים טהורים של גאונות. בסדרה הזו, לעומת זאת, הקושי שלו לשמור על יציבות, אפילו בין מחציות ובין רבעים, חייב להיעלם. היתרון המרכזי של הספרס על הגריזליז הוא בספסל (הספסל של הספרס בפלייאוף-32.3 נק', ממפיס-23.0 נק'), ולנוכחות של מאנו יש השפעה מכרעת על היתרון הזה. לטעמי, הולינס צריך לחשוב על שימוש בטוני אלן כמאנו-סטופר בסדרה הזו, ולהתאים את הדקות ביניהם כדי להוציא את הארגנטינאי מהקצב שלו, ולנטרל לספרס עוד נשק קריטי.

אחד מנסה לשמור על מעמדו, השני מנסה לבסס אותו. מאנו וגאסול

האיש הכי מעניין בשורות ממפיס הוא מארק גאסול. בסדרה הזו גאסול פוגש בפעם הראשונה בפלייאוף ביג-מן ברמה שלו, שבנוי בדיוק כמוהו. טים דאנקן, בדומה לספרדי, הוא שחקן שהמשחק שלו לא מבוסס על אתלטיות אלא על מיקום מושלם, אלגנטיות וחכמת משחק בלתי נדלית, וצפויה לנו התמודדות אולד-סקול מתחת לסלים בין הביג פונדמנטל לאח הקטן-גדול. אם מסתכלים על זה אובייקטיבית, בעזרת המצ'-אפ הזה, ובעזרת הסדרה הזו, גאסול יוכל לבסס עוד יותר את מעמדו כסנטר הטוב בעולם.

תחזית: 4-2 לממפיס. זה כבר מתחיל לחזור על עצמו. ההגנה של ממפיס היא יותר מדי עבור כמעט כל התקפה בליגה, בטח בסדרה בה מתבצעות התאמות תוך כדי שמקשות עוד יותר. בנוסף, לדובים ממש לא מפריע להגיע כאנדרדוג, כנראה, ועייפות החומר, או סתם עייפות בכללי, תפגע בסן אנטוניו באיזשהו שלב. אבל יהיה צמוד צמוד.