המנצחות והמפסידות של ערב הדראפט

אפשר להוציא את ארגזי הקלקר מהבוידעם ולהכריז רשמית על פתיחת עונת המלפפונים. ערב הדראפט מסמל את המעבר מהעונה שהסתיימה לאוף-סיזון שמתחילה, והוא כמעט תמיד מספק את הסחורה. ערב הדראפט הנוכחי היה אפילו יותר מרתק, לא רק כי הבחירה הראשונה הייתה לא צפויה, לא רק בגלל הטריידים הרבים, אלא בעיקר בגלל הטרייד של בוסטון וברוקלין, שגנב את ההצגה, וקבע בעצם שהקבוצה הגדולה של בוסטון לא עוד איתנו.

ערב הדראפט יכול להיות מאוד מבלבל עם כל הדיווחים והשינויים הגדולים, לכן אנחנו פה כדי לעשות סדר. הנה המנצחות והמפסידות של ערב הדראפט 2013.

מפסידה – קליבלנד קאבלירס

הקאבס הפתיעו כשבחרו את אנתוני בנט במקום הראשון. הבחירה הזו בעיקר מפתיעה כי בנט פצוע ולא זכה להתאמן עם קבוצות הליגה בתקופה האחרונה, אבל היא גם מעלה סימני שאלה לגבי מה קליבלנד רוצה לעשות עם הרוסטר שלה. כרגע יש לה הרבה מאוד פרוספקטים, עם דיון וייטרס, טריסטן תומפסון, טיילר זלר, בנט ואחד, קיירי ארווינג, אבל כרגע לא כל כך ברור מה הם מנסים להשיג. יש להם המון קאפ ספייס כך שאולי נגלה מה השיטה במהלך החודש הבא, אבל זה נראה כאילו בעיקר קליבלנד מנסה לתחזק ולא להרוס את הפנטזיה שלברון יכפר על עוונותיו בקיץ הבא, יממש את האופציה על החוזה שלו במיאמי ויחזור הביתה.

לטעמי, קליבלנד צריכה להמשיך הלאה. יש לה מספיק דרכים להתחרות, ולהתחרות טוב, גם בלי לברון ג'יימס, אבל לא ברור אם זה בכלל מה שהם רוצים. למה לא לבחור סנטר כמו אלכס לן ולהשתמש בטרייד צ'יפ המדהים שהוא אנדרסון ורז'או (חוזה נגמר) כדי לעשות ספלאש עוד יותר גדול בפרי אייג'נסי? למה לבחור שחקן שככל הנראה תביאו וטרן על העמדה שלו בקיץ? המון שאלות העלתה הבחירה של קליבלנד, ובלי הרבה תשובות.

מה עומד מאחורי הבחירה הזו? בנט וסטרן

מנצחת – פילדלפיה 76

לכאורה, הסיקסרס יצאו מפסידים בערב הזה. הם ויתרו על אול-סטאר בדמות ג'רו הולידיי והימרו על נרלנס נואל (וקיבלו גם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2014), שיכול להתברר כחיקוי מושלם לאנדרו ביינום עם התספורות ההזויות והרקורד הרפואי המפוקפק שלו. עם זאת, אהבתי את מה שסם הינקי, הג'נרל מנג'ר החדש בעיר האחווה, עשה, כי בחצי שעה הוא יצא מהלימבו שפילדלפיה נכנסה אליו כתוצאה מהטרייד של ביינום והכריז שהם הולכים לבנייה מחדש. זה אולי לא יהיה יפה, וזה כנראה יהיה כואב עם סנטר צעיר שתלוי עליו שלט "זהירות, שביר" ורכז רוקי בדמות מייקל קרטר-וויליאמס, אבל זה עדיף מהדרך לשום-מקום שהרוסטר של הסיקסרס הלך בו לפני הדראפט.

בנוסף, אסור לשכוח שהולידיי הוא טיפה אובר-רייטד. הוא אמנם אול-סטאר, אבל הוא נבחר למשחק הכוכבים בעיקר מכיוון שהייתה מצוקת גארדים במזרח, דרק רוז היה פצוע ודרון וויליאמס היה חלש. בחצי השני של העונה המניות שלו החלו לרדת ופילדלפיה החליטה, בצדק, שאין טעם לשמור אותו בקבוצה שהולכת לרי-בילד, במיוחד כשהארכת החוזה שלו נכנסת לתוקף בעונה הבאה. עכשיו הוא בניו אורלינס, שצריכה להחליט מה לעשות עם ג'רוויס ואסקז המצוין, ובפילדלפיה יכולים להתחיל לפנטז על דראפט 2014, שבו צפויים להיות יהלומים קצת יותר גדולים כמו אנדרו וויגינס וג'אבארי פארקר.

סם הינקי מעדיף אי וודאות על כשלון ידוע מראש

מנצחים – טרוי ברק ויוטה ג'אז

הרכז ממישיגן יכול לחייך אחרי ערב הדראפט. נכון, הוא נבחר רק במקום ה-9 למרות שהיה יכול להיבחר גבוה יותר, ונכון, הוא נשלח בערך חצי שנייה אחרי שנבחר לקבוצה אחרת, אבל ברק מגיע לסיטואציה המושלמת עבורו. הוא מגיע ליוטה ג'אז, לקבוצה צעירה שמשוועת לרכז מנהיג כמוהו, לקבוצה שתתן לו את המפתחות לקבוצה כבר מהרגע הראשון, ואולי, דווקא משולי העשירייה הראשונה בדראפט, נקבל את רוקי העונה של 2014.

יוטה עצמה גם יכולה לחייך. במקום לשלם יותר מדי עבור שחקנים כמו ברנדון ג'נינגס או ג'ארט ג'ק, הם מקבלים רכז להרבה שנים במחיר רוקי. אחרי הרבה ביקורת שהוטחה בדניס לינדזי, הג'נרל מנג'ר של הג'אז, בעקבות הקיפאון שלו בטרייד דד-ליין האחרון, הוא מתחיל להראות ניצנים של הגאונות הסן אנטוניונית שבוודאי הוטמעה בו בזמן שעבד שם.

הסיטואציה המושלמת עבורו. טרוי ברק בדרך למורמונלנד

מפסידה – בוסטון סלטיקס

תגידו, מה אנחנו בכלל מדברים על הדראפט? הסיפור הגדול של הלילה לא התמקד באף אחד מהחברה שהלכו ללחוץ לדייוויד סטרן את היד, אלא בכלל בחברה שלחצו לו את היד עוד במילניום הקודם. בוסטון שלחה לברוקלין את הסמל שלה ב-15 השנים האחרונות, פול פירס, בתוספת קווין גארנט, וקיבלה תמורה שהבהירה לכולם שאם במקרה תהיתם, אנחנו בונים מחדש. אפשר לסמוך על דני איינג' שהבנייה מחדש שלו לא תהיה קונבנציונאלית וסביר להניח שהוא ירקוח עוד כמה מהלכים לפני הטיפ-אוף הראשון של העונה הבאה, אבל בינתיים, קשה מאוד לסובב את זה איכשהו שזה נראה טוב מבחינת הסלטיקס.

הם אמנם הצהירו על בנייה מחדש, אבל הם קיבלו את החוזה המעיק של ג'ראלד וואלאס (30 מיליון דולר ל-3 עונות) ונשארו עם הנפש הרגישה של ראג'ון רונדו, רכז וירטואוז שלא יהיה לו למי למסור בעונה הבאה, וג'ף גרין, שאת התקופה הטובה ביותר שלו בעונה שעברה עשה כשרונדו היה בחוץ. מעבר לכך הם בחרו בסנטר קלי אוליניק בבחירה ה-13, בחירה סולידית אבל לא משהו שמקדם אותם לאנשהו. בחירה ברכז שיין לארקין, לדוגמא, שעוד היה על הלוח בזמן הבחירה שלהם, הייתה נותנת להם יותר מנוף אם לאיינג' יש איזשהם תוכניות להעביר את רונדו, שקשה להאמין שמתלהב מהכיוון אליו הפרנצ'ייז שלו הולך.

גארנט, פירס וטרי הלכו, אבל מה בוסטון קיבלה בתמורה?

הגיע הזמן של כפתור הבנייה מחדש להילחץ בבוסטון, וזה היה צפוי אחרי העריקה של דוק ריברס לקליפורניה, אבל חוץ מכריס האמפריס (והחוזה המסתיים שלו בקיץ הבא), שיכול להיות מומר לקלף מיקוח בטריידים עתידיים, בוסטון לא קיבלה שום דבר בעל ערך בטרייד הזה. בחירות הדראפט שהם קיבלו הולכות להיות מאוחרות, טורניקה שונגליה הוא רק שם מגניב ועל החוזה של וואלאס כבר נשפך מספיק מלל. איינג', כרגע התוכניות שלך נראות כמו ערפל אחד גדול, החדשות הטובות הן שיש לך מספיק זמן עכשיו עד תחילת העונה כדי לפזר אותו.

לגבי ברוקלין, הם הצליחו להוציא מים מהסלע. טרייד על גארנט ופירס היה התסריט האופטימי ביותר שהיה יכול להיות להם בקיץ הזה, ועם עוד חוזה מינימום אחד או שניים, מדובר בסגל שיכול להגיע לחצי גמר המזרח, ובקונסטלציה מסוימת אולי אפילו לגמר. במובן הזה, מדובר בשיפור ביחס לסגל של העונה שעברה, במיוחד בכל הקשור למנהיגות ולאופי, אבל מול הכוחות העולים במזרח, מול שיקאגו ומול אינדיאנה ובטח ובטח שמול מיאמי, זה כנראה עדיין לא יספיק. מצד שני, אי אפשר להגיד על בילי קינג שהוא לא מנסה.