מקצה הדירוג – מקומות 1-10

לאחר שדירגנו את התחתית ונתנו גם כבוד לקבוצות הבינוניות של האוף-סיזון, הגיע הזמן להעניק את הדוז-פואה. הגיע הזמן לנתח מי הקבוצות שביצעו את המהלכים הטובים ביותר, המבריקים ביותר שיצליחו להצעיד את הפרנצ'ייז שלהן צעד אחד, או אולי אפילו יותר, קדימה. בקבוצת הדירוג הזו הכריס האמפריסים והמרקו בלינלים מפנים את מקומם לשמות הגדולים של הקיץ, דווייט האוורד וכריס פול ואנדרה איגודלה.

אבל לא רק קבוצות שהצליחו לדוג בחכתן את הדגים הגדולים של הפרי אייג'נסי הצליחו להשתחל לתוך הטופ של הרשימה, אלא גם, ואולי בעיקר, הקבוצות שניצלו את הקיץ כדי לעשות סדר, לשפר את הנקודות החלשות מהעונה שעברה ולהפוך לקבוצות טובות יותר, מאוזנות יותר, כשרוניות יותר והכי חשוב, מעניינות יותר. מפה לשם, הגענו לשלב האחרון של מקצה הדירוג, מקומות 1-10.

תמונה

הדגים הגדולים. האוורד, פול ואיגודלה

מקום 10 – דטרויט פיסטונס

באו: ג'וש סמית' (שחקן חופשי, מאטלנטה), קנטוויוס קולדוול-פופ, טוני מיצ'ל, פייטון סיבה (בדראפט), צ'ונסי בילאפס (שחקן חופשי, מהקליפרס), ג'יג'י דאטומה (מאיטליה), מו צ'יקס (מאמן, מאוקלהומה), ראשיד וואלאס (עוזר מאמן)

הלכו: חוזה קלדרון (לדאלאס), ג'ייסון מקסייל (לאורלנדו)

הוחתמו מחדש: וויל ביינום (5.7 מיליון לשנתיים)

מתנדנדים: קורי מגטי.

בגדול: אמנם החיבור בין ג'וש סמית', הפרי אייג'נט שהיה הכי אובר-רייטד ערב הפרי-אייג'נסי, לג'ו דומארס, המנהל שהיה הכי מושמץ בשנים האחרונות, נראה כמו מתכון לכשלון, ואמנם סמית' מיועד לתפקד כסמול פורוורד לצד גרג מונרו ואנדרה דראמונד, שזה תפקיד שלא היטיב עימו בהוקס, אבל בשורה התחתונה, דטרויט תהיה קבוצה טובה יותר משנה שעברה. מרוב שאנחנו נהנים לרדת על ג'וש סמית' והזריקות הלא קשורות שלו מהשלוש, מדובר בשחקן מצוין שבניגוד לשחקנים אובר-רייטד אחרים (מונטה אליס, ברנדון ג'נינגס, אל ג'פרסון) הוליך את הקבוצה שלו באופן קבוע לפלייאוף בשנים האחרונות.

כרגע רמת הכשרון של הפיסטונס נמצאת במקום הנכון, עם מונרו ודראמונד, וסמית' וברנדון נייט, השאלה היא אם מו צ'יקס, שמקבל הזדמנות נוספת כמאמן ראשי בעיר הבוכנות המתפוררת, יצליח לחבר את הכל לתלכיד מנצח. המזרח כרגע מתחיל להתמלא בקבוצות חצי-איכותיות שיאבקו על הכרטיסים האחרונים של הפוסט-סיזון. לדטרויט יש סיכוי לא רע להיות שם בקו הסיום. וזה עוד לפני שדיברנו על טרייד אפשרי שינחית את ראג'ון רונדו בפיסטונס.

בקטן: אחת הסיבות לאופטימיות בדטרויט היא האיחוד של שניים מהברגים המרכזיים של קבוצת האליפות מלפני עשור. ראשיד וואלאס מגיע לשבור את שיא הטכניות לעוזר מאמן וצ'אנסי בילאפס מגיע כדי להיות על תקן עוזר מאמן על המגרש ואולי להיות מנטור לברנדון נייט, שאחרי שנדמה היה שהוא משנה כיוון לעמדת השוטינג גארד, מקבל שוב את המפתחות לעמדת הרכז, ושוב, נטל ההוכחה עליו. הם אמנם לא הולכים להיות קבוצת קליעה מפחידה, למרות ההגעה של קנטוויוס קולדוול-פופ בדראפט, אבל הם עשו צעד קדימה בקיץ הזה.

תמונה

מהלך מפוקפק, אבל מהלך טוב. סמית' ודומארס

מקום 9 – וושינגטון וויזארדס

באו: אוטו פורטר (בחירה 3 בדראפט), גלן רייס ג'וניור (דרך פילדפיה בדראפט), אריק מיינור (שחקן חופשי, מפורטלנד)

הלכו: אף אחד

הוחתמו מחדש: מרטל וובסטר (22 מליון ל-4 עונות), גרט טמפל (מינימום)

מתנדנדים: לאנדרו ברבוסה, ג'ייסון קולינס.

בגדול: עבור אלו שלא זוכרים, אם עונת 2012/13 הייתה מתחילה אחרי שג'ון וול חזר מהפציעה שלו, וושינגטון הייתה קבוצת פלייאוף. כשקו המחשבה הזה נמצא בראשם, הנהלת הוויזארדס החליטו לא לשנות את פניה של הקבוצה, במיוחד לאור העובדה שלא הייתה להם יותר מדי גמישות לבצע שינויים שכאלה. טרבור אריזה מימש את אופציית השחקן שלו לעונה האחרונה בחוזהו, ואמקה אוקפור וננה מרוויחים הרבה יותר מדי ביחס לתועלת שהם מפיקים, כך שהידיים של הוויזארדס היו די כבולות.

אבל למרות נקודת הפתיחה הנמוכה, הוויזארדס הצליחו באוף-סיזון הזה. הם בחרו במקום השלישי בדראפט את אוטו פורטר, שמצטרף ללהקת הכשרונות הצעירים של וושינגטון לצד וול וברדלי ביל. העונה הזו היא העונה של וושינגטון, ושל וול, להוכיח לנו שמדובר בדבר האמיתי, שההשוואות לדרק רוז לא מבוססות רק על הקולג' בו למדו ועל הפרופיל הרפואי המפוקפק שלהם, אלא כי גם וול מסוגל להוביל קבוצה לפלייאוף.

בקטן: מרטל וובסטר הוחתם מחדש בחוזה שגורם לך לחשוב מה וושינגטון רואה בו ששאר הליגה לא, אבל ישנם הרבה מקרים בליגה בהם שחקן שווה לקבוצה אחת יותר מלקבוצה אחרת (ע"ע טיאגו ספליטר). חוץ מוובסטר, אריק מיינור הגיע מפורטלנד כדי לתת קונטרה בימים בהם הסידן יברח מהעצמות של וול וגלן רייס ג'וניור מגיע על תקן ההבטחה מהסיבוב השני, שאולי תהפוך לצ'נדלר פרסונס ביום מן הימים. בסופו של דבר, וושינגטון לא עשו המון דברים טובים באוף-סיזון, אבל הם גם לא עשו אף טעות, ועל כך מגיע להם מקום בעשירייה הראשונה.

תמונה

Now it's your time to shine. ג'ון וול

מקום 8 – פורטלנד טרייל בלייזרס

באו: דורל רייט (שחקן חופשי, מפילדלפיה), סי.ג'יי מקולום (בחירה 10 בדראפט), רובין לופז, טרל האריס (בטרייד מהפליקנס), תומאס רובינסון (בטרייד מיוסטון), אלן קראב (דרך קליבלנד בדראפט), ארל ווטסון (שחקן חופשי, מיוטה)

הלכו: אריק מיינור (לוושינגטון), ג'יי.ג'יי היקסון (לדנבר)

הוחתמו מחדש: אף אחד.

מתנדנדים: סשה פבלוביץ', לוק באביט.

בגדול: למי שלא יודע, לפורטלנד הייתה את החמישייה הטובה ביותר בליגה בעונה שעברה (79.0 נק' למשחק). הסיבה הקרדינלית שבגינה הבלייזרס לא המשיכו לפלייאוף היא הספסל המביך שלהם (13.3 נק', מקום אחרון בליגה). אמנם החמישייה של הבלייזרס איבדה את ג'יי.ג'יי היקסון שעזב כדי לחמם את הספסל בדנבר מאחורי קנת' פאריד, אבל ניל אולשיי, הג'נרל מנג'ר, התאושש מהר, הנחית את רובין לופז כחלק מהסיין-אנד-טרייד של טייריק אוונס בפליקנס, ומשם התחיל לעבוד על הספסל שלו.

הספסל התחזק מאוד ביחס לעונה שעברה, אבל הצרות האמיתיות של הבלייזרס כנראה רק התחילו. למרקוס אולדריג' נזכר פתאום במהלך הקיץ שהוא אול-סטאר שמשחק בקבוצה בינונית והחל לדרוש טרייד. אולדריג' לא נמצא כרגע במקום בו הוא יכול לדרוש טרייד מכיוון שהחוזה שלו מסתיים רק עוד שנתיים, ואין יותר מדי הצעות שיהיו אטרקטיביות עבור פורטלנד מכיוון שהיא פחות או יותר סגורה בכל עמדה על המגרש, כך שלמרות שהיה קיץ פורה באורגון, עדיין לא הכל ורוד.

בקטן: סי.ג'יי מקולום הגיע בדראפט כדי לעשות חיקוי מושלם לרוקי העונה דמיאן לילארד (גם מקולום עשה 4 עונות במכללה קטנה יחסית), בנוסף, אולשיי ניצל את מכירת החיסול שדריל מורי ביצע לפני שהנחית את דווייט האוורד כדי להשיג את תומאס רובינסון, רק לפני שנה הבחירה החמישית בדראפט, תמורת פיתה עם חומוס, וכדי להשלים את תמונת הספסל, דורל רייט הגיע מפילדלפיה בחוזה מצוין והקלעי אלן קראב נגנב בערב הדראפט מקליבלנד. עבודה מצוינת של אולשיי, ואולי דרך העבודה הקשה על הספסל פורטלנד תצליח לפרוץ את גבולות השמינייה הראשונה.

תמונה

הבקשה של אולדריג' לטרייד מעיבה על קיץ שקט ופורה בפורטלנד

מקום 7 – סקרמנטו קינגס

באו: מייק מלון (מאמן, מגולדן סטייט), הנהלה חדשה (מהודו), בן מקלמור, ריי מקלום (בדראפט), ג'רוויס ואסקז (בטרייד מהפליקנס), קארל לנדרי (שחקן חופשי, מגולדן סטייט), לוק רישארד מבה אמוטה (בטרייד ממילווקי), פיט ד'אלסנדרו (ג'נרל מנג'ר, מהמשרדים של דנבר)

הלכו: טייריק אוונס (לניו אורלינס), טוני דאגלס (לגולדן סטייט), ג'ף פטרי (ג'נרל מנג'ר)

הוחתמו מחדש: אף אחד.

מתנדנדים: ג'יימס אנדרסון, קול אלדריץ'.

בגדול: הסדר שב לסקרמנטו. אחרי עשור של הדרדרות מתמשכת האחים מאלוף סיימו את סאגת המכירה הארוכה, ההנהלה התחלפה ורוח חדשה נושבת בבירת קליפורניה. המומנטום החיובי הזה לא נעלם גם מעיני השחקנים החופשיים, ואת הגושפנקה לשינוי שהתרחש בקינגס קיבלנו עם החזרה של קארל לנדרי לקבוצה, שנתיים אחרי שברח ממנה כל עוד נפשו בו.

בגזרת המאמן מייק מלון הובא מגולדן סטייט על תקן מומחה הגנתי שיתרגם את הסדר הניהולי החדש בסקרמנטו לסדר על המגרש, ופתאום, אחרי הרבה מאוד זמן שפסימיות ובית משוגעים היו מילים נרדפות לכל מה שקורה בסקרמנטו, נדמה שהפעם הם עלו על הדרך הנכונה חזרה לרלוונטיות. אחרי ששלחו את טייריק אוונס כמה שיותר רחוק מסקרמנטו וקיבלו הצהרת כוונות חיובית מדמארקוס קאזינס, יש הרבה סיבות לחייך בקינגס.

בקטן: המהלך שהביא לסקרמנטו את ג'רוויס ואסקז היה לא פחות ממבריק, כאשר ברגע אחד הקינגס גם נפטרו מהנוכחות המעצבנת של טייריק אוונס וגם הרוויחו רכז סולידי בעונת חוזה. בנוסף, שאר הקבוצות עזרו לקינגס בכך שויתרו על בן מקלמור בדראפט ואיפשרו להם לבחור את האול-סטאר הפוטנציאלי במקום ה-7 המפתיע, וכדי לשים חותם על האוף-סיזון המוצלח של הקינגס, לוק רישארד מבה אמוטה הגיע ממילווקי תמורת בחירת סיבוב שני ולחיצת יד טובה. לקינגס יש עוד נכס בדמות החוזה הנגמר של ג'ון סלמונס כך שיכול להיות שיש להם עוד מהלך בקנה, אבל בינתיים, הם יכולים להרגיש טוב עם עצמם אחרי הקיץ הזה.

תמונה

"אני לא מאמין, יש לי קבוצת כדורסל". דמארקוס קאזינס

מקום 6 – אינדיאנה פייסרס

באו: סי.ג'יי. ווטסון (שחקן חופשי, מברוקלין), כריס קופלנד (שחקן חופשי, מהניקס), לואיס סקולה (בטרייד, מפיניקס), דונלד סלואן, סולומון היל (בחירה 23 בדראפט)

הלכו: טיילר הנסברו, די.ג'יי. אוגוסטין (לראפטורס), ג'ראלד גרין, מיילס פלמלי (לפיניקס), ג'ף פנדגרף (לסן אנטוניו)

נשארו: דייוויד ווסט (36 מיליון ל-3 עונות)

מתנדנדים: סם יאנג.

בגדול: לאינדיאנה היו שתי משימות בקיץ הזה. להחתים את דייוויד ווסט מחדש ולחזק את הספסל. את שתי המשימות היא ביצעה בהצלחה, ועל כך היא מקבלת ניקוד גבוה. בעוד קבוצות אחרות בנו מחדש ושינו קונספציות והחליפו מאמנים, הפייסרס הוכיחו שהם יודעים מה הם צריכים, ויודעים איך להשיג את זה.

החוזה של דייוויד ווסט הוא שפוי, לא ארוך מדי ולא בסכומים מופרכים. רק לשם השוואה, קווין גארנט חתם על חוזה פחות או יותר דומה בקיץ שעבר, כשהוא בארבע שנים יותר מבוגר מווסט. חוץ מווסט, גם לארי בירד חזר למשרדים הראשיים של אינדיאנה ואולי בעזרת מגע המידאס שלו הפייסרס יצליחו לשחזר את ההישג מהעונה שעברה, ואולי אפילו להתעלות עליו, במיוחד כשדני גריינג'ר חוזר מפציעה ופול ג'ורג' צריך להוכיח שהוא שווה את החוזה מקסימום שהוא הולך לקבל בקיץ הבא.

בקטן: די.ג'יי אוגוסטין וטיילר הנסברו עזבו, ואחרי שהפייסרס סיימו לחגוג הם גם החתימו שני שחקנים יותר מלגיטימיים להחליף אותם בדמות סי.ג'יי ווטסון, שכבר היה רכז מחליף של דרק רוז ודרון וויליאמס, וכריס קופלנד, שהיה אחד השחקנים היעילים פר דקה בעונה שעברה בכל הליגה. ביחד עם החזרה של גריינג'ר, ההגעה של סקולה והתפתחות של אורלנדו ג'ונסון וסולומון היל, הספסל של הפייסרס כבר לא נראה כמו כיתה טיפולית ואליפות המזרח נראית באופק.

תמונה

בשקט בשקט, כמו תמיד. דייוויד ווסט

מקום 5 – גולדן סטייט ווריורס

באו: אנדרה איגודלה (סיין אנד טריין מדנבר), ג'רמיין אוניל (שחקן חופשי, מפיניקס), מאריס ספייטס (שחקן חופשי, מקליבלנד) טוני דאגלס (שחקן חופשי, מסקרמנטו), נמניה נדוביץ' (דרך פיניקס בדראפט), קווין מרפי (דראפט)

הלכו: אנדריס בידרינס, ריצ'רד ג'פרסון, ברנדון ראש (כחלק מהעסקה של איגודלה, ליוטה), ג'ארט ג'ק (לקליבלנד), קארל לנדרי (לקינגס)

הוחתמו מחדש: סטפן קרי (הוחתם בתחילת העונה שעברה. מתחיל להיספר השנה. 44 מליון ל-4 עונות).

בגדול: אנדרה איגודלה הוא השם הגדול שהגיע לווריורס בקיץ. העובדה שאיגי רצה ובחר להגיע לגולדן סטייט, פרנצ'ייז שהיה בדיחת קרש במערב רק לפני שנתיים, מסמלת איזה שינוי אדיר עבר המועדון הזה. ההגעה של איגודלה הופכת את הווריורס לקבוצה שפרי אייג'נטים מסתכלים עליה כקבוצה ראויה, אולי אפילו קונטנדרית, אם אנדרו בוגוט יצליח להישאר בריא וסטפן קרי ימשיך להיות סטפן קרי של פלייאוף 2013.

עם זאת, הסיין-אנד-טרייד של איגודלה הביא את הווריורס לעבוד בלי רשת. הם זרקו אינספור בחירות דראפט אל יוטה וכך גם את החוזים הנגמרים שלהם, והשאלה היא האם איגודלה הוא הסוס הנכון להמר עליו במצב שכזה, כשיש לך את האריסון בארנס, שנתן פלייאוף מצוין בשנה שעברה, וכעת יאלץ להיות מוסב לתפקיד השחקן השישי. עדיין, איגודלה הוא וטרן ומנהיג שישפר את הווריורס, במיוחד בהגנה, ואין קבוצה שלא תשמח לשחקן בקליבר שלו שיגיע אליה ויתן לה ראש שקט כשקווין דוראנט או ג'יימס הארדן באים לביקור.

בקטן: הספסל של הווריורס דולל מאוד בקיץ, וזה עוד אספקט שמנע מהם להתפרץ עד מעבר למקום החמישי בדירוג. ההסתערות חסרת המעצורים על איגודלה לוותה בויתור על ג'ארט ג'ק, אחד המועמדים לשחקן השישי בשנה שעברה, ובמקומו הגיע הג'ורני-מן טוני דגלאס, שיגלה בדרך הקשה שג'ק השאיר נעליים גדולות מאחוריו, לא כי הוא היה שחקן כזה גדול, אלא כי הוא מילא תפקיד ייחודי מאוד בווריורס בכך שאפשר לקרי להיות שוטינג גארד מבלי שזה יפגע בקבוצה.

קארל לנדרי, המחליף הראשון לגבוהים בעונה שעברה, נטש גם הוא ובמקומו הגיע מאריס ספייטס מקליבלנד, שיכול להתברר כתחליף לא רע. בנוסף, גם ג'רמיין אוניל הגיע מהוספיס באריזונה כדי לתת קצת נסיון ומנהיגות, ומי יודע, אולי במערב הפתוח לרווחה דווקא גולדן סטייט תהיה זו שתצחק אחרונה.

תמונה

שנה הבאה הם ביחד. איגי וקרי

מקום 4 – קליבלנד קאבלירס

באו: אנדרו ביינום (שחקן חופשי, מפילדלפיה), אנתוני בנט, סרגיי קראסב (בדראפט), קאריק פליקס (סיבוב שני בדראפט, עדיין לא ברור אם יוחתם), ג'ארט ג'ק (מגולדן סטייט), ארל קלארק (שחקן חופשי, מהלייקרס) מייק בראון (מאמן, מתהומות הנשייה)

הלכו: עומרי כספי (ליוסטון), מאריס ספייטס (לווריורס), וויין אלינגטון (לדאלאס), שון ליווינגסטון (לנטס), ביירון סקוט (כמה שיותר רחוק מקליבלנד)

הוחתמו מחדש: אף אחד.

מתנדנדים: דניאל גיבסון.

בגדול: הם הצליחו לעשות את זה איכשהו. הקאבס הצליחו להתחזק ולשפר את הקבוצה שלהם בזמן שהם ממשיכים לתחזק את הפטנזיה שאולי לברון ג'יימס יחליט כאשר הוא משתזף בחופי פלורידה החמימים בקיץ הבא שמתחשק לו לחזור לקור של אוהיו. התסריט הזה אמנם דמיוני, אבל מבחינת הקאבס הוא עדיין חי ונושם. כדי לא לגדוע אותו באיבו הם המשיכו לשמור על עמדת הסמול פורוורד שלהם חלשה, בעוד הם מחזקים נקודתית את עמדת הרכז המחליף ובוחרים בחירה שנויה במחלוקת במקום ה-1 בדראפט. לצד כל אלו, הסיבה למיקום של הקאבס כל כך גבוה ברשימה היא שהם ביצעו את המהלך עם הסיכון הכי נמוך והרווח הפוטנציאלי הכי גבוה.

אנדרו ביינום נחת בקליבלנד בחוזה מעולה עבור קליבלנד, שיכולה לחתוך אותו בקיץ הבא במידה והוא לא מצליח להתאושש מהפציעה הבלתי נגמרת שלו וכשרק 6 מיליון דולר מובטחים לו בעונה הקרובה. אם ההימור הזה יצליח, קליבלנד תחזור למחוזות הרלוונטיות גם בלי לברון. אם הוא ייכשל, ביינום יחזור להיות שחקן חופשי בקיץ הבא ולא קרה כלום. מהלך מעולה של הקאבס.

בקטן: ג'ארט ג'ק הגיע מגולדן סטייט כדי לנסות לעשות עם קיירי ארווינג את מה שהוא עשה עם סטפן קרי. ארל קלארק הגיע על תקן תחליף לעומרי כספי (לא באמת) אבל השינוי המעניין ביותר הוא בכלל על הקווים. מייק בראון חוזר לקליבלנד, בצעד שאולי מצביע על כך שהקאבס לא באמת חושבים על לברון כל כך חזק. בכל מקרה, בראון אמור לשפר את ההגנה הרעועה של הקאבס (שדורגה במקום ה-23 אשתקד).

תמונה

Low risk, high reward. אנדרו ביינום

מקום 3 – לוס אנג'לס קליפרס

באו: דוק ריברס (מאמן, מבוסטון), ג'יי.ג'יי. רדיק (בסיין-אנד-טרייד ממילווקי), ביירון מולינס (שחקן חופשי, משארלוט), ג'ארד דאדלי (בטרייד מפיניקס), רג'י בולוק (בחירה 25 בדראפט)

הלכו: אריק בלדסו, קארון באטלר (בטרייד לפיניקס), דחוואן סאמרס (נופה), רוני טוריאף (למינסוטה), גראנט היל (פרש),

הוחתמו מחדש: כריס פול (107 מליון ל-5 עונות), מאט בארנס (11 מליון ל-3 עונות), ריאן הולינס (מינימום)

מתנדנדים: לאמאר אודום.

בגדול: למשך שבוע וקצת היה נדמה שהקליפרס פיצחו את הגנום לגבי איך לעשות אוף-סיזון מושלם. הם החתימו מחדש את כריס פול, הנחיתו את דוק ריברס המוערך מבוסטון והוציאו לפועל אחלה של טרייד תמורת אריק בלדסו וקארון באטלר. ובאמת מגיע לקליפרס כל הכבוד על כך שהצליחו לשפר את הקבוצה שלהם, שנראתה קצת סטגנטית מול ממפיס בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה שעברה.

ריברס הוא שיפור אדיר לעומת ויני דל נגרו, ורדיק ודאדלי ישפרו את הקליעה משלוש, ו-CP3 כמובן הוא אבן הדומינו שהתחילה את כל התהליך, אבל בתוך כל ים המחמאות שנשפכו על התנהלות הקליפרס בקיץ הזה, קצת שכחנו את הסיבה לסטגנטיות הזו שדיברנו עליה. מחסור בביג-מן אמיתי. הקליפרס עדיין סובלים מבעיה לא קטנה בצבע, וזו בעיה שדיאנדרה ג'ורדן ובלייק גריפין הוכיחו בשנתיים האחרונות שאין להם כרגע דרך לפתור. התרכזות יותר בבעיה ופחות בקישוטים הייתה מביאה את הקליפרס עוד צעד אחד או שניים למעלה. בינתיים, הם יסתפקו במדליית הארד.

בקטן: מאט בארנס הוחתם מחדש בעוד צעד נבון של הקליפרס, וביחד עם ג'מאל קרופורד ודארן קוליסון, שהגיע בחוזה מצוין מדאלאס, הקליפרס ממשיכים להחזיק בחמישייה השנייה הטובה בליגה, לפחות בכל הקשור לעמדות 1 עד 3. בנוגע לעמדות הפנים, כאמור, יש לקליפרס עוד עבודה. אבל למרות שלא הכל מושלם, אפשר להגיד בודאות שההשתלטות של הקליפרס על LA הושלמה לחלוטין בקיץ 2013.

תמונה

אחרי הקרקס של דל נגרו, דוק ריברס מגיע לעשות סדר בקליפרס

מקום 2 – יוסטון רוקטס

באו: דווייט האוורד (שחקן חופשי, מהלייקרס), עומרי כספי (שחקן חופשי, מקליבלנד), איזיאה כנען, רוברט קובינגטון, בי.ג'יי יאנג, ג'ורדן הנריקז (דראפט/רוקיז לא מהדראפט), רג'י וויליאמס (שחקן חופשי, משארלוט),

הלכו: קרלוס דלפינו (למילווקי), תומאס רובינסון (לפורטלנד), רויס ווייט (לפילדלפיה)

נשארו: פרנסיסקו גארסיה (2.6 מליון לשנתיים), ארון ברוקס (מינימום)

בגדול: תאטרון הביבות של דריל מורי התנהל בקיץ בדיוק כפי שהוא תכנן. הג'נרל מנג'ר של יוסטון יצא למסע שנראה לפרקים מוטרף לחלוטין בקיץ שעבר, והמסע הזה הסתיים בחתימה של הדג השמן של הקיץ, דווייט האוורד. ההגעה של האוורד שדרגה את הקבוצה מקבוצה מפתיעה שנתנה אחלה של פלייאוף בעונה שעברה לקונטנדרית בין רגע. האוורד מתאים כמו כפפה ליד לשיטה של קווין מקהייל ביוסטון, ג'יימס הארדן יוריד ממנו את הלחץ ומורי דאג לעטוף אותו בשלשנים מכל מקום שיעזרו לו לעשות את שלו בצבע.

אז למה יוסטון לא מדורגת במקום הראשון? אם הם הצליחו להנחית את סופרמן, איך זה שהם לא עפים מעל כל שאר הקבוצות? האמת היא שכשמסתכלים על הקיץ של יוסטון, נראה שהם לא הבינו את הטרנספורמציה שהם עשו. נדמה שמישהו צריך להגיד להם שהם הפכו לקונטנדרים ושהם קבוצת WIN-NOW ולא קבוצה בבנייה. ההגעה של האוורד הייתה אמורה להפוך את יוסטון לאבן שואבת שממגנטת אליה את הצ'אנסי בילאפסים והמייק מילרים של השנים הקודמות בכסף קטן, אבל שום שם נוצץ חוץ מהאוורד לא הגיע, והספסל של הרוקטס לא נראה מפחיד במיוחד. בסופו של דבר, יש להם חמישייה של קונטנדרית, וחמישייה שנייה שלא מרשימה אף אחד ברמות הגבוהות.

בקטן: עומרי כספי הגיע, ואלו חדשות מצוינות עבורו ועבור האוהדים הישראלים שעוקבים אחריו, שיוכלו להנות ממשחקים איכותיים סוף סוף אחרי ארבע שנים של קליבלנד וסקרמנטו, אבל אין ספק שהספסל של יוסטון נחלש ביחס לשנה שעברה. עומר אסיק צפוי להיות מועמד מוביל לתואר השחקן הדועך שנה אחרי שהיה מועמד מוביל לתואר השחקן המשתפר בעונה שעברה, כך שההגעה של האוורד לא אופטימית מכל הבחינות.

מעבר לכך, קרלוס דלפינו, שהיה חלק משמעותי מהקבוצה המלהיבה של העונה שעברה, נופה כדי לפנות מקום להאוורד. גם תומאס רובינסון, שעבר כבר 3 קבוצות בקצת יותר משנה בליגה, נשלח לפורטלנד בתהליך ניקוי התקרה כדי להביא את האוורד. עם כל הכבוד לכספי ואייזיאה כנען ורג'י וויליאמס, יוסטון ביצעה מהלך אחד טוב בקיץ הזה, וזה מספיק כדי להיות בצמרת, אבל לא מספיק למקום הראשון. אולי אם הם יצליחו להנחית את מייק מילר זה ישתנה, אבל רק אולי.

תמונה

כל האנרגיות התרכזו בהבאת האוורד

מקום 1 – ברוקלין נטס

באו: קווין גארנט, פול פירס, ג'ייסון טרי (בטרייד מבוסטון), אנדריי קירילנקו (שחקן חופשי, ממינסוטה) שון ליווינגסטון (שחקן חופשי, מקליבלנד), די.ג'יי ווייט (שחקן חופשי, מבוסטון), מייסון פלמלי (בחירה 22 בדראפט), ג'ייסון קיד (מאמן, מהניקס)

הלכו: קית' בוגאנס, כריס האמפריס, ג'ראלד וואלאס, מרשון ברוקס, קריס ג'וזף (לסלטיקס), סי.ג'יי. ווטסון (לפייסרס)

נשארו: אנדריי בלאץ' (1.4 מיליון לעונה)

מתנדנדים: ג'רי סטקהאוז.

בגדול: השדרוג של הנטס בקיץ הזה הוא לא פחות ממדהים. יש לנו נטייה לזלזל בכל מה שקורה בברוקלין בגלל פנקס הצ'קים הפתוח של מר פרוחורוב, אבל בואו לא נשכח את נקודת המוצא של בילי קינג. מקבוצה עם תקרת כשרון מאוד ברורה ולא ממש גבוהה ותקרת שכר מאוד גבוהה, שהודחה בסיבוב הראשון מול שיקאגו על קביים, הנטס הצליחו להפוך את היוצרות ולהפוך למועמדת לגיטימית לראשות המזרח.

הכל בעצם התחיל באותו טרייד ענק, שהעביר לנטס את קיי.ג'י, פול פירס וג'ייסון טרי תמורת כל החוזים הלא רצויים של ברוקלין העונה. הם נפטרו מכריס האמפריס וג'ראלד וואלאס וקיבלו שני הול-אוף-פיימרס ושחקן שישי לגיטימי. ביחד עם השליפה של ג'ייסון קיד מהניקס ועוד כמה מהלכים יפים הם הצליחו לשבור את התדמית האפורה שנבנתה להם בשנה שעברה ומאיימים לקחת את ההגמוניה בתפוח הגדול. אוי, כמה שאני מחכה לדרבי כשגארנט מול כרמלו.

תמונה

ביחד עם קירילנקו ובלאץ', הם שווים מקום ראשון. פירס וגארנט

בקטן: ההגעה של קיד והטרייד הבומבסטי על גארנט ופירס ממש לא היו המהלכים היחידים של הנטס בקיץ. כדי לא להעמיס על הברכיים של גארנט בגילו המופלג הוחתם אנדריי בלאץ' על חוזה מינימום וגם נבחר מייסון פלמלי בדראפט, שנראה מוכן לתפקידו כמחליף הראשון של ברוק לופז. בנוסף, שון ליווינגסטון הגיע כדי לקחת את הדקות המעטות שדרון וויליאמס ישאיר לו. עד עכשיו, מהלכים סבבה.

לעומת זאת, לטעמי, המהלך שהקפיץ את הנטס למקום הראשון בדירוג הוא ההחתמה המפוקפקת משהו של אנדריי קירילנקו. הרוסטר הנוכחי של הנטס מזכיר יותר מדי את זה של הלייקרס בעונה שעברה, עם כוכבים אחרי השיא וכוכבים בשיא שלא באמת אכפת להם. עם AK-47 ברוטציה, הסיכוי של הנטס להיות גרסת הבטא של הלייקרס הולך וקטן. קירילנקו הוא שחקן שחי מהגנה ומהדברים שלא רואים בסטטיסטיקה, הוא מהשחקנים שיכולים לחבר קבוצה, גם אם יש בה את ג'ו ג'ונסון ודרון וויליאמס. הוא יהיה שם ברגעים הפחות זוהרים של העונה הרגילה, בפלייאוף כבר אפשר לסמוך על פירס וגארנט שיופיעו.

הנטס הם אמנם הקבוצה היקרה בהיסטוריה של ה-NBA וג'ייסון קיד הוא סופר סימן שאלה, במיוחד לאור כל האירועים ההזויים שקורים לו במהלך הקיץ, אבל בהתחשב במה שנשאר להם לסחוט מהמצב בו הם היו, הם סחטו יופי של מיץ.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על מקצה הדירוג – מקומות 1-10

  1. איתי הגיב:

    תודה על הסידרה המעולה הזו. נהניתי מאוד. שתי נקודות קטנות:
    – "האוורד מתאים כמו כפפה ליד לשיטה של קווין מקהייל ביוסטון" – אתה מוכן להסביר, כי לי נראה שהקצב המטורף שהארדן מכתיב (ותפור על פרסונס ולין) לא כ"כ מתאים להכנסת כדורים מייגעת פנימה לדוויט, גם אם הוא יידע להוציא אותם החוצה.
    – בנוגע לנטס: אתם שופכים ים של כסף על שחקנים, ומזלזלים בעמדת המאמן. לתת לקיד להתגלח על הסגל הזה זה פשע. ריאן הולינס וג'ורג' קרל עדיין פנויים, ואולי אפילו פיל האליל היה מסכים לחזור מפרישה בשביל לאמן כזה סגל, שלא נדבר על הרספקט שהיה מקבל מוטרנים כמו פירס וגארנט. קשה לי לראות את קיד מכריח את ג'ו ג'ונסון לוותר על הזריקה האחרונה לטובת פירס.
    לגבי טרי: הוא כבר לא שחקן שישי לגיטמי לקונטנדרית, בדיוק כמו מאנו. ראינו את זה בפלייאוף שנה שעברה. שניהם נתנו משחק וחצי טוב, ובשאר הזמן חירבו לקבוצות שלהם. כדאי להתרגל, טרי וג'ינובלי שהכרנו כבר לא שם.

  2. yuvaloz הגיב:

    השיטה של יוסטון מזכירה מאוד את השיטה של אורלנדו, בה האוורד באמצע וכולם מסתדרים מסביב לקשת. בנוסף, אל תצפה להכנסת כדורים מייגעת, הארדן ימשיך להיות הגו-טו-גאי הראשי.

    בנוגע לנטס, תכלס קיד היה הסיבה העיקרית למה לא רציתי לשים אותם מקום ראשון אבל באמת התרשמתי מהמהלכים שלהם חוץ מזה. העובדה שהם הצליחו להיפטר מג'ראלד וואלאס ולקבל את פירס וגארנט ואז להשאיר גם את בלאץ' ולהחתים את קירילנקו על גרושים הייתה מדהימה. לגבי טרי, אתה צודק, העונה הוא כבר יהיה שחקן שביעי או שמיני (אחרי בלאץ' וקירילנקו) ככה שהרמה שלו תתאים למעמדו.

  3. MJ הגיב:

    בהמשך לדיון שלנו על הלייקרס מהפוסט הקודם-הקודם: אני מסכים איתך שהם אכן חטפו מכה. ושזה לא אותה הלייקרס של ד"ר (לכימיה! לא רופא) באס ופיל, אבל הנ.ב.א היא ליגה שבה מספיק מהלך מחוכם אחד כדי לשנות את כל התמונה וללייקרס יש לדעתי את הפוטנציאל הכי טוב למהלך כזה מכל שאר הנמושות של הליגה

    ובנימה יותר כללית – אני חושב ששנה הבאה הולכת להיות אחת המעניינות מזה שנים. הצמרת של שני האזורים כוללת כמה קבוצות שקשה להגיד מי מהן יותר טובה, מה שמבטיח לנו שהחל מחצאי הגמר האזוריים כל משחק יהיה מלחמת עולם: רק תחשוב על מיאמי, שיקאגו, אינדיאנה, הניקס וברוקלין (אחת מהן אפילו לא תגיע לחצי) הולכות מכות או על OKC, ממפיס, גולדן-סטייט, יוסטון, סאן-אנטוניו. אפשר לדמיין פה כל אחת עולה מהאזור שלה אל הגמר ורק זה תענוג. הנ.ב.א נהייתה הNFL.

  4. yuvaloz הגיב:

    ריגש אותך הד"ר לכימיה הא?
    בקשר ללייקרס, ברור שיש להם פוטנציאל גדול יותר לחזור לצמרת מלשאר הנמושות, אבל לא התייחסתי לפוטנציאל כל כך כשדירגתי, כי זה משהו שקשה מאוד לכמת.

    ולגבי הנימה הכללית, מסכים בהחלט. הולכת להיות עונה אדירה. רק שלא יהיו הרבה פציעות אינעל העולם

  5. פינגבאק: מקצה הדרוג – מקומות 1-10 / יובל עוז | Hoops

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s