עוד חוזר הניגון

שוב פעם זה קרה. מצמצנו לשני משחקים, איבדנו ריכוז לשתי שניות, והנה, סן אנטוניו ספרס חזרו למקום הראשון בליגה. גם כשטים דאנקן כבר פודה את קרן הפנסיה שלו וגם כשטוני פארקר לא ביכולת שיא של שנה שעברה וגם כשכולנו ציפינו לירידת מתח אחרי ההפסד הקשה בפיינלס לפני חצי שנה, הספרס עדיין כאן, הם עדיין מחזיקים במאזן הטוב בליגה, והם עדיין מועמדים מובילים לתואר האליפות.

היריעה קצרה מלהכיל, או יותר נכון, אין מספיק אותיות במקלדת שלי שיכולות לתאר איך הספרס ממשיכים לעשות את זה. איך הם שנה אחרי שנה שומרים על רמה גבוהה, שנה אחרי שנה מגיעים לפחות ל-50 ניצחונות, שנה אחרי שנה משחקים כדורסל מבריק. המון אלמנטים התחברו כאן ביחד, גם מאמן מדהים, גם פרנצ'ייז מאורגן שמבין את המקום שלו מבחינה מעמדית בליגה ובנה את הקבוצה שלו בהתאם, וגם שחקנים גדולים וחסרי אגו שלא עומדים בקנה אחד עם הסופרסטארים המפונקים של הדור המודרני. קשה מאוד לדמיין את דווייט האוורד בספרס, או את ג'וש סמית', או את כרמלו אנתוני. זה פשוט לא מסתדר. הספרס הם פשוט עוף מוזר בליגה, אבל זה עוף מוזר טוב.

אבל לא צריך לדבר עוד על כמה אר.סי ביופורד מבין בכדורסל וכמה גרג פופוביץ' אדיר וכמה טים דאנקן הוא הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה, את זה כולם יודעים כבר. עכשיו זה הזמן לדבר על האם הקבוצה הזו, שהגיעה הכי קרוב שאפשר בשנה שעברה, מסוגלת לעשות זאת שוב, יותר טוב, העונה?

Image

אולי הפעם? פארקר, מאנו ודאנקן מנסים שוב לרוץ עד הסוף

לפני שנדון בשאלה הזו, שכמו הרבה שאלות אחרות, תקבל סימן קריאה רק באזור מאי-יוני, צריך להעריך באמת עד כמה הקבוצה הזו מדהימה. לספרס אין אף שחקן בטופ 20 של מדד היעילות.  מצד שני, יש להם הכי הרבה שחקנים בטופ 30 (שלושה כאלה). הקלעי הכי טוב שלהם, טוני פארקר, מדורג במקום ה-38 בלבד בין הקלעים הטובים בליגה, אבל עדיין ההתקפה של הספרס מדורגת במקום ה-3 בליגה. חוץ מטים דאנקן, אף שחקן בקבוצה הזו לא קרוב להיות מועמד לחמישיית ההגנה (גם לא קוואי לאונרד, יש הרבה מאוד סטופרים לפניו ברשימה), אבל עדיין לקבוצה הזו יש הגנת טופ 5. כל הנתונים הללו מעידים על כך שמדובר בקבוצה, ואם הספרס יקחו תואר בשנה-שנתיים האחרונות שנשארו להם עם הדור הנוכחי, זה יהיה מסר פשוט אדיר לשאר הליגה.

אבל שוב שאלת מליון הדולר היא האם הם באמת מסוגלים לקחת אליפות? האם מרקו בלינלי (הפנטסטי) כמי שנותן ניצוץ מהספסל זה מספיק? האם פארקר-דאנקן-ג'ינובילי יכולים לשרוד עוד עונה של 100 משחקים ולצאת עם ידם על העליונה?

אם נעיף מבט על המספרים היבשים, על המאזן של הקבוצה (הקבוצה הראשונה שהגיעה ל-30 ניצחונות העונה), על ההפרש סלים שלה (הכי טוב בליגה), על האחוזים שלה מהשדה (שניה למיאמי, ראשונה באחוזים מהשלוש), אין סיבה לחשוב שלא, אבל בואו ניקח את את החכה שלנו ונתחיל לדוג את המספרים הבאמת מעניינים, אלו שנותנים תמונה טיפה יותר רחבה, ואז נשאל את אותה שאלה.

מול היריבות החזקות באמת שהספרס שיחקו מולן העונה (פורטלנד, גולדן סטייט, אינדיאנה, יוסטון והקליפרס) הם עומדים על מאזן לא מחמיא של 7-3, כאשר הניצחונות הבודדים שלהם הושגו בשן ועין מול הווריורס ומול הקליפרס נטולי כריס פול. בכללי, נגד קבוצות מעל 50% המאזן של הספרס הוא 7-11 (61% הצלחה), יחסית רחוק מה-79% של המאזן הכללי שלהם. אמנם אנחנו עדיין בעונה הרגילה, והעונה הרגילה היא חימום לעונה האמיתית שמתחילה רק באפריל ובלה בלה בלה, אבל לפעמים יש נורות אזהרה בעונה הרגילה שכדאי לשים לב אליהם לפני שהן הופכות לבעיה אמיתית, והמאזן של הספרס מול היריבות הישירות שלהן על התואר נופל בקטגוריה הזו.

Image

יכול מאוד להיות שכאשר ווסטברוק ודוראנט בריאים הם גדולים על הספרס

אנחנו יכולים לדבר כמה שאנחנו רוצים על כך שהספרס היו קרובים 'ככה' (אתם לא רואים, אבל אני עושה כזה עם האצבעות קרוב) לתואר בשנה שעברה, אבל בסופו של דבר, הם לא זכו, וכמו שוין דיזל אומר ב"מהיר ועצבני", Winning is winning, או אם נעשה לזה פראפרזה, Losing is Losing, והספרס נראים כאילו הם שוב מכוונים למעלה עם אותו קונספט, אבל לא באמת הולכים לזכות. הת'אנדר נראים הרבה יותר בשלים העונה, ואם הם יגיעו בריאים, קשה לראות את הספרס עוצרים אותם, הווריורס כבר נתנו להם פייט לא רע בשנה שעברה בחצי הגמר ואפילו יוסטון מעמידה מולם מצ'-אפ שיהיה להם קשה להתמודד מולו. במזרח, לאינדיאנה יש הגנה שמסוגלת להתמודד מול כל מה שפופ יזרוק מולה ומיאמי היא מיאמי, כך שהספרס הפכו להיות גרסת ה-NBA של "תמיד שושבינה אבל אף פעם לא כלה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב), או בתרגום, תמיד קונטנדרים, אף פעם לא אלופים.

באיזשהו מקום אני אשמח מאוד אם הם יעמידו את נבואת הזעם הזו שלי על טעותה ויחגגו בקיץ. אף על פי שמעולם לא אהבתי את הספרס, יש משהו בדרך של הקבוצה הזו, באג'נדה שיש מאחוריה, בסגנון המשחק שלה, שגורם לי לרצות שהם יזכו, כדי ששאר הליגה תבין שיש גם מודל אחר מעבר לתפילות לאלוהי הלוטרי או להתאגדות סופרסטארים. גמר של אינדיאנה מול הספרס אולי ימשוך רייטינג של ערוץ 1 ביום בינוני, אבל יהיה בו מסר מטורף לכל רחבי הליגה, שאפשר להצליח גם אחרת, שלא צריך להשתעבד לסופרסטארים ולתת ללברון ג'יימסים והדווייט האוורדים של הליגה את הכח המונופוליסטי הזה, אלא אפשר להצליח גם בצורה הרבה יותר שפויה והגיונית.

Image

דרך ההצלחה שלו קבוצות יבינו שאפשר גם אחרת. אולי

אבל האמת היא שאנחנו חיים בליגה של סופרסטארים, בעולם של תאגידים סופר דומיננטיים, במציאות של אוליגרכים, ביקום בו אנו מעריצים את האינדיבידואל שמצליח, גם אם זה על חשבון האלטרואיזם, בעולם בו אנחנו לא מוקיעים אנשים מסוגו של ג'ורדן בלפורט (למי שלא ראה "הזאב מוול סטריט", רוצו עכשיו לראות), אלא מפארים אותם. גמר של אינדיאנה מול סן אנטוניו יכול להיות האנטיתזה לכך, מעין רגע קצר, שבעה משחקים, של שפיות בתוך המציאות הלא הגיונית שהעולם שלנו נשאב אליה עם הזמן. ועם כמה שאני אעדיף את הפייסרס בגמר שכזה, אני אחייך גם אם הספרס יקחו את הגביע הביתה, כי בקרוב מאוד, כנראה בסוף העונה הבאה, החגיגה תיגמר, דאנקן יפרוש, פופ יארוז את המזוודות, ג'ינובילי יחזור לארגנטינה ופארקר ימצא לעצמו מקום חדש, וחבל שהקבוצה הזו תסיים את דרכה בלי עוד תואר בארון. מגיע להם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על עוד חוזר הניגון

  1. MJ הגיב:

    לי יש רגע מהגמר בשנה שעברה שלא יוצא לי מהראש, וזה לא השלשה של ריי אלן. זה דווקא היה בגיים 7, כשטים דאנקן החטיא ליי אפ קליל שהוא עשה עשרות פעמים איזה דקה לסוף, בפיגור 2 אם אני לא טועה. בדרך להגנה הוא היה כל כך מתוסכל שהוא אפילו הראה רגש (לדעתי בפעם הראשונה בקריירה) והטיח את הידיים שלו על הרצפה.
    פרייסלס מבחינתי.

  2. תמיר הגיב:

    הי יובל,
    אני אסתכן כאן בניחוש פרוע – הלב שלך עדיין קצת (קצת) שבור מסדרת הגמר האחרונה? כי רק לב שבור יכול לערבב בצורה כל כך פרוזאית פסיכולוגיה, פוליטיקה, כדורסל וקולנוע אמריקאי. 🙂

    בפן המקצועי נטו של היכולת של הספרס מול שאר היריבות, אני חושב (שוב) שמאוד קשה להסיק מסקנות לקראת הפלייאוף. בעונה שעברה, עד האולסטאר נדמה לי שסאן אנטוניו הייתה במאזן די דומה נגד הקבוצות הטובות (אבל לא בדקתי לעומק) והפסידו 7 מתוך 10 המשחקים האחרונים שלהם. ומה קרה בסוף, כולם זוכרים.
    לפני שתי עונות הם דרסו את הליגה וניצחו 20 משחקים רצופים מסוף העונה אל תוך הפלייאוף. ומה קרה בסוף גם כולם זוכרים. הספרס היו כאן לפני כולם והם ישארו כאן עוד לקבור את כולנו. בוא נדבר על מצ'אפים לקראת הפלייאוף ולא שניה אחת לפני.

    כמה מחשבות משלי לגבי (שאר) הדברים מעוררי המחשבה שכתבת:
    1) אתה מצד אחד מודד את ההצלחה של סאן אנטוניו במונחים של זכייה בתואר (בגלל ש-winning is winning) ומצד שני מתרעם על חוסר השפיות והקיצוניות בחברה שבה האינדיבידואל וההצלחה הם חזות הכול. אז שהו, שלא.
    אם אתה רוצה להוביל חברה שפויה יותר תצטרך להתחיל בלבחור סרגל חדש למדוד בו 'הצלחה' ו-'כישלון'. אני אוהב את סאן אנטוניו בגלל הערכים שהם מייצגים ועליהם כתבת – קבוצתיות, ארגון מופתי, ווינריות. ההשראה שהם נותנים לכל מי שצופה בהם לצאת לשם ופשוט להשאיר את כל כולך על המגרש ערב אחרי ערב, שנה אחרי שנה. עבורי, המועדון הזה הוא סיפור ההצלחה הכי גדול של העשור (וקצת) האחרונים. ואף סל לכאן או לשם כבר לא ישנה את זה.

    2) אני חושב שהעולם משתנה קצת. המטוטלת החלה לנוע חזרה לצד השני. אולי זה רק אני. מצד שני אולי לא. 🙂

  3. yuvaloz הגיב:

    אחלה תגובה תמיר.
    בקשר למדידת הצלחה, אני חושב שאני (ומסתבר שגם אתה) זה מיעוט מצומצם מאוד שכן רואה בסן אנטוניו סיפור הצלחה, שכן מעריך דרך ואג'נדה וקבוצתיות ולא הולך לפי אותו משפט Winning is Winning, אבל (וזה אבל גדול) אני רוצה גם להציג את הצד השני של המטבע, של אלו שמודדים הצלחה לפי התוצאה, ואלו, לצערי הרב, הרוב המכריע של אוהדי הספורט, ואלו בעוד 20 שנה לא יזכרו שריי אלן גם עשה חצי צעדים לפני הזריקת שלוש הגדולה ההיא, אלא הם יזכרו רק שמיאמי לקחה אליפות ושסן אנטוניו הפסידה, ואני לא חושב שהספרס עשו מספיק כדי לשפר את הסיכויים שלהם העונה.

    אני מאוד מקווה שהמטוטלת שאתה מדבר עליה באמת מתחילה לנוע, אני הרבה פחות מרגיש את זה. רק מהתגובות במהלך הסרט של ה"זאב מוול סטריט" אפשר להרגיש שאנחנו לא בכיוון, אנשים נתפסים לדברים המטורפים שהוא עשה ואיזה מגניב הוא ואיך הוא שם זין על כולם ולא מתייחסים לזה שהוא בן אדם שפל ושגם לא נראה שהוא למד את הלקח, אבל זה כבר נושא אחר ודיון אחר.

    לגבי הלב השבור, יותר כאב לי שמיאמי ניצחו משסן אנטוניו הפסידו. הרבה יותר התאכזבתי שאינדיאנה לא עלו, אבל אני עדיין חושב שזאת הייתה אחת האליפויות המרשימות ביותר בעשור האחרון בגלל הקושי שבו היא הושגה.

  4. eladalex הגיב:

    נהדר כרגיל

  5. יוסי הגיב:

    "האם הקבוצה הזו, שהגיעה הכי קרוב שאפשר בשנה שעברה, מסוגלת לעשות זאת שוב, יותר טוב, העונה?"

    לא… לצערי הרב…

    אף אחד בספרס לא יתן את מה שהוא נתן בעונה שעברה. קוואי לאונרד היה קצת אוברייטד לדעתי בסדרת הגמר, ועכשיו הוא כבר לא במעמד המרענן הרישמי, עכשיו הוא זה שצריך להוכיח המשכיות והתקדמות, וזה כבר הרבה יותר קשה. את ההצגה שקיבלו מגרין הם לא יקבלו שוב. ואין צורך לומר מה עוד שנה תעשה לגוף של הפלא האנושי דאנקן, שלא לדבר על ג'ינו שכבר בשנה שעברה נראה כאילו כבר פרש ושכח להודיע.

    גם במיטבם אני לא רואה אותם עוברים את הקיר מסאות' ביץ', ומיטבם כבר לא יחזור, ועם כל מה שקורה במערב, אני לא רואה אותם מגיעים גם לגמר הקונפרנס.

    חבל, זאת קבוצה שלמדתי להעריך ולחבב רק אחרי שעברה את השיא שלה. ממש חבל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s