Say My Name

אזהרה: בפסקה הראשונה יש ספוילרים מ-Breaking Bad. נא להתמודד בגבורה.

בסצנה אולי הכי מגניבה ב-Breaking Bad (יש כל כך הרבה, אני פשוט לא יודע מה לבחור) וולטר ווייט, או יותר נכון להגיד, הייזנברג, מגיע למדבר בניו מקסיקו כדי לדסקס עניינים מול המתחרים שלו. עד אותו רגע, הייזנברג היה איזה יצור מיתולוגי שכולם ידעו שהוא קיים, שהוא נמצא שם, אבל אף אחד לא באמת ראה אותו, אף אחד לא ידע מי זה הייזנברג. בסצנה הזו וולטר ווייט למעשה השלים את הטרנספורמציה שלו להייזנברג, וכשהוא מבקש, או למעשה, דורש מהבחור שמולו להגיד את שמו, אי אפשר שלא לחוש בעוצמה שהאיש, היצור הזה, מפגין.

באנלוגיה לעולם ה-NBA, קווין דוראנט הוא ההייזנברג של עולם הכדורסל. במקום לבשל מת' משובח, הוא מסיים עונות של 90-40-50 באחוזים מהשדה, השלוש והעונשין, במקום להיות המוח הקרימינלי הכי חד בהיסטוריה של הטלויזיה, הוא מציב מיס-מץ' שכמעט לאף שומר בליגה אין תשובה אליו, אבל עד לא מזמן הוא היה סוג של משהו מיתולוגי כזה, כמו הייזנברג. ידענו שהוא שם, ידענו שהוא קיים, ידענו שהוא טוב, אבל הוא תמיד היה שני ללברון ג'יימס, תמיד אמרנו שאם היה לו עוד קצת קילר אינסטינקט, עוד קצת מהמשהו הזה שכל כך קשה להגדיר אותו, את המשהו הזה שהיה למייקל ג'ורדן, ואחר כך לקובי ברייאנט, ולפעמים יש תחושה שגם ללברון יש אותו, אם היה ל-KD עוד קצת מהמשהו הזה, הוא באמת היה משהו מפחיד.

תמונה

קווין דוראנט בכושר הכי טוב בחיים של מישהו אי פעם

העונה ציפינו שהמשהו הזה יגיע, ראסל ווסטברוק היה אמור להיות פצוע בתחילת העונה ולדוראנט הייתה הזדמנות להראות לכולם שיש לו את זה, שהוא מסוגל לסחוף קבוצה שלמה גם בלי הווינג-מן שלו. זה היה אמור להיות המופע שלו, הזמן בו הוא בונה את הקייס שלו לתואר ה-MVP הראשון שלו, אלא שווסטברוק חזר כבר במשחק השלישי של העונה ודוראנט חזר לקומפורט זון שלו, כשראסל למעשה ממשיך להיות דומיננטי ודוראנט ממשיך להיות מעולה במקביל אליו.

אלא שלפני קצת פחות מחודש ווסטברוק שוב נפצע, וההזדמנות להתפוצצות דוראנטית חזרה, ולמרות שבהתחלה הוא קצת התקשה והשחקנים שמסביבו עדיין לא הסתגלו לסיטואציה החדשה ללא המנהיג הקולני שלהם (עד לפני קצת יותר משבוע הם היו במאזן חצוי ללא ווסטברוק), בחודש הזה, ובמיוחד בשבוע האחרון, אנחנו מקבלים את המפץ הגדול של קווין דוראנט. בחודש ינואר הדוראנטולה קולע 36.9 נק' למשחק ב-52% מהשדה ו-39.7% מהשלוש. בנוסף הוא מוריד 5.8 ריב' ומוסר 5.8 אס', בזמן שהוא חוטף 1.6 כד' בערב. ב-9 המשחקים האחרונים של הת'אנדר דוראנט קלע 48, 30, 33, 37, 36, 54, 30, 46 ו-36 כאשר בשבוע האחרון הוא מוביל את הרעמים לניצחונות מרשימים על כל היריבות הישירות שלהם במערב (סן אנטוניו, יוסטון, פורטלנד וגולדן סטייט).

למעשה, החודש הזה של דוראנט הוא המקביל לרנדוו של הייזנברג במדבר. בחודש הזה הוא בעצם אומר לעולם הכדורסל Say My Name. זה החודש בו הוא בפעם הראשונה מזה שנתיים קורא תיגר על לברון ג'יימס ועל תואר השחקן הטוב בעולם. בזמן שלברון מזייף במיאמי ללא דוויין ווייד וההיט רחוקים 3.5 משחקים מאינדיאנה בצמרת המזרח, דוראנט השתלט על המערב ללא הסייד-קיק שלו והפך להיות בלתי ניתן לעצירה. מעבר לכך, הוא גם הופך את השחקנים שלצידו לטובים יותר, רג'י ג'קסון נראה נינוח יותר בתפקיד שלו כשדוראנט לוקח על עצמו יותר את עול הולכת הכדור, השיתוף פעולה עם איבקה מתחדד גם כן כשההתקפה של הת'אנדר מבוססת בעיקר על הפיק אנד רול בין השניים. פאק, אפילו קנדריק פרקינס דפק ג'אמפ מהפינה בקלאץ' מול יוסטון. וזה הכל בהשפעת KD.

תמונה

ירוק זה טוב. ה-Shot Chart של KD העונה (באדיבות NBA.COM)

אז מה זה אומר בעצם? האם זוהי עוד התפוצצות חסרת רסן של דוראנט בינואר (גם בינואר שעבר הוא שבר את שיאי הקליעה של עצמו ונרגע לקראת הפלייאוף) או שיש כאן משהו מעבר? האם זו רמה שדוראנט יכול לשמור עליה לאורך זמן? אם התשובה היא כן, אז דבר ראשון, וואו. ודבר שני, אוקלהומה רשמית תופסת את המקום הטבעי שלה כפייבוריטית של המערב. את האמת, הדבר הזה נכון גם במקרה בו דוראנט לא יצליח לשמר את היכולת הפנטסטית שלו מהחודש האחרון, מכיוון שהת'אנדר הם באמת הקבוצה הטובה ביותר במערב בזמן האחרון.

בהיעדרו של ראסל ווסטברוק, ההשקעה ברג'י ג'קסון מתחילה להניב תשואה (16.1 נק' עם למעלה מ-40% מהשלוש ו-4.6 אס' בינואר), ג'רמי לאמב נראה כמו שחקן שביעי לגיטימי בקונטנדרית (9.8 נק' ב-44% מהשדה), סרג' איבקה ממשיך לשכלל את היכולות שלו (שיאי קריירה העונה בנק', ריבאונדים ואסיסטים) וסטיבן אדאמס הוא פשוט אדיר. כשווסטברוק יחזור, גם אם דוראנט יהיה ב-80% ממה שהוא עכשיו, הת'אנדר יהיו כמעט בלתי ניתנים לעצירה.

אבל אם נחזור לנושא הבוער והוא השאלה מיהו השחקן הטוב בעולם, ביום רביעי הקרוב נקבל הזדמנות נדירה לראות את השניים הטובים ביותר על אותו מגרש. לברון ג'יימס ומיאמי מגיעים לאוקלהומה למשחק שהוא הרבה יותר מסתם עוד משחק עונה רגילה. לברון כבר התבטא בשבועות האחרונים שהתצוגות של דוראנט גורמות לו לקנא, ודוראנט בוודאות מגיע עם קוף על הגב לאחר שבששת המפגשים האחרונים מול ההיט הוא והת'אנדר הפסידו. זה הולך להיות קרב בין השחקן הטוב בעולם לשחקן הלוהט בעולם, והוא מגיע בדיוק כשהדיון על תואר ה-MVP של העונה הרגילה מתחמם.

תמונה

אחרי הרבה זמן השאלה מי יותר טוב מבין השניים חזרה להיות לגיטימית. לברון ודוראנט

כשדוראנט בכושר כזה והת'אנדר מחזיקים במקום הראשון במערב, וכשבאותו זמן לברון לא מצליח להחדיר מוטיבציה בקבוצה שלו במשחקים מול אטלנטה והניקס, היתרון במירוץ ל-MVP בבירור הולך לדוראנט, וזו אולי הפעם הראשונה שהיתרון הלך אליו מאז איפשהו ב-2012. אמנם זה עדיין לברון, והוא עדיין פנומן וה-MVP בארבע מתוך חמש השנים האחרונות (בתווך היה איזה אחד משיקאגו שזכה, ברח לי השם שלו, לא ראיתי אותו מלא זמן), אבל אם הת'אנדר יסיימו את העונה עם מאזן טוב יותר מההיט, יהיה קשה מאוד לקחת מדוראנט את היתרון הזה. בינתיים, שימו שעונים ליום רביעי לפנות בוקר. הולך להיות חם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s