לקראת הגמר הממשמש ובא, החלטתי לחזור לפוסט משנה שעברה שמסביר איך סן אנטוניו הפכה עבורי מהקבוצה שאני שונא לקבוצה שאני שונא לאהוב. אמנם עברה שנה, אבל זה עדיין רלוונטי. מקווה שתהנו
אני הולך לאהוד את סן אנטוניו בפיינלס הקרוב. קשה לי להאמין שהמילים האלה נכתבות ע"י המקלדת שלי, אבל הנה זה קרה. מה שנראה כמו פנטזיה רחוקה לפני כמה שבועות הפך למציאות ובשבועיים הקרובים אני אחייך כשטים דאנקן יבצע עוד מהלך מושלם ואשמח כשטוני פארקר ידפוק עוד ג'אמפר. במובן מסוים, מבחינתי לפחות, מדובר בחזון אחרית הימים.
View original post 1,120 מילים נוספות
מרגישים NBA 
תענוג. גם אני עברתי תהליך דומה, משנאה לאהבה, עם סן אנטוניו, ובשנה שעברה בפיינלס ניסיתי להבין למה כל כך שנאתי את הקבוצה הזאת – וממש שנאתי אותה – הרי זאת קבוצה שמסמלת את כל מה שאני אוהב בספורט. ברמת האימון, הבגרות, הקבוצתיות. הקבוצה שלי. איך שנאתי אותם לכל אורך הקריירה המדהימה שלהם, והתעוררתי רק רגע לפני הפרישה של כולם.
ואז, לפני כמה ימים, ראיתי סרטון על ברוס בואן, שבעקבותיו חיטטתי קצת ביוטיוב כדי להיזכר מה הוא עשה ליריבים. ואז נזכרתי.