סוף שבוע ארוך

עונת ה-NBA פוסט-פיינלס פרה-דראפט ופרי אייג'נסי מזכירה קצת בית ריק. סן אנטוניו ומיאמי נסעו לחו"ל ופתאום כל היוסטון והאורלנדו של העולם החליטו להשתגע. העונה התקופה הזו חגיגית במיוחד כי קיבלנו דראפט עמוק וסקסי, עם כל מיני קווי עלילה מסתוריים וחביבים, כמו בעיות הבריאות של ג'ואל אמביד או דנטה אקסום האוסטרלי, שאף אחד לא יודע כמה הוא באמת טוב וכל הסמטוכה שהייתה עם הבחירה מס' 1 של קליבלנד.

אבל העונה זה ממש לא רק הדראפט. לצד כל הדראפטולוגיה של הימים האחרונים קיבלנו את מימוש אופציות היציאה של לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני, מה שהופך את שוק השחקנים החופשיים הנוכחי לאיכותי ביותר מאז 2010. כשבנוסף אנחנו מקבלים טריידים עסיסיים על בסיס כמעט יומיומי (צ'נדלר, אשיק, אפללו) אי אפשר להישאר אדישים לתקופה הזו של השנה.

השנה החלטתי גם בעקבות קוצר הזמן (מבחנים וזה) לכתוב בהמשכים את מחשבותיי על התקופה הנפלאה הזו, שניה לפני הטירוף הגדול של הפרי אייג'נסי. המחשבות התחילו להן בערב הדראפט, ונמשכו לכל אורך סוף השבוע, ואחרי שכל העשן התפזר, מעניין לראות איך הסוף השבוע התזזיתי הזה נראה בדיעבד. תבלו.

 

26/6/14 – יום חמישי

First things first. לברון ג'יימס מימש את אופציית היציאה שלו. לא מעניין עכשיו התחת הגדול של דאג מקדרמוט או העלייה המטאורית של אלפריד פייטון במוק-דראפטים. בואו נשים דברים בפרספקטיבה, הכוכב הכי גדול בפלנטה הוא שחקן חופשי, וזה ראוי להיות הדבר הראשון על סדר היום.

מה זה אומר בעצם שלברון מימש את אופציית היציאה שלו? ומה זה אומר שהוא מימש אותה כמעט שבוע לפני שהיא פוקעת? מלו המתין כמעט עד השנייה האחרונה כדי לממש את האופציה שלו, ומנגד לברון לא בזבז זמן ואפילו לפני שדסקס ענייניו עם דוויין ווייד וכריס בוש הוא כבר הודיע להיט שהוא הופך לפרי-אייג'נט. האם זה אומר שהוא כל כך רוצה לשנות אווירה? לא בהכרח.

לברון הוא אולי שחקן הכדורסל הראשון שמתמחה בקרנות גידור, מכיוון שניתן לראות בתאריך מימוש האופציה שלו רצון נואש לשמור את כל האפשרויות פתוחות. הוא החליט להפוך לשחקן חופשי לפני הדראפט, חצי כדי לשים לחץ על ההיט להתחיל להזיז עניינים כבר בדראפט, חצי כדי לתדלק את כל הליגה באלכוהול המשובח שהוא "Lebron-fever". לפני הדראפט יש הרבה יותר אופציות פתוחות, קבוצות עדיין לא סגורות על השחקנים שהן רוצות ובחירות דראפט, גם בדראפט החזק הזה, יכולות להחליף ידיים. לברון למעשה עושה אודישנים לכל קבוצות הליגה בזמן הזה ובוחן מי מוכנה ללכת עד הסוף כדי להשיג אותו, ומי תיתן לו את הסיכוי הטוב ביותר לאליפות.

בינתיים יוסטון התחילה להראות סימנים עם הטרייד שזרק את עומר אשיק לניו אורלינס. סביר להניח שזה ימשיך עם זריקת המשכורת של ג'רמי לין בתוספת איזה המתקה בדמות בחירת סיבוב שני לקבוצה עם מקום מתחת לתקרת השכר (פילדלפיה היא המועמדת הטבעית לתפקיד, במיוחד כי סם הינקי, ה-GM של הסיקסרס, היה הילד כאפות של דריל מורי ביוסטון), מה שיביא את הרוקטס למצב בו יש להם קצת פחות מ-45 מיליון בתקרת השכר. הסכום הזה אמור להספיק כדי להציע ללברון חוזה קרוב למקסימום, אבל זה לא כזה פשוט.

דבר ראשון, לברון צריך לרצות לבוא לטקסס. להיכנס כאלפא דוג בקבוצה שלא ממש הצליחה להחליט מי היה האלפא דוג שלה בעונה שעברה זה קצת בעייתי, וג'יימס הארדן ודווייט האוורד הם שחקנים שצריכים את הכדור יותר מכריס בוש ודוויין ווייד. בפלייאוף, נתוני ה-Usage של הארדן והאוורד היו גבוהים בהרבה מאלו של ווייד ובוש (הארדן והאוורד – 28.5 כל אחד, ווייד – 27.6, בוש – 19.9), ולמרות שמדובר בגודל מדגם קטן במיוחד (יוסטון שיחקה רק 6 משחקים) חייבים להתייחס לסוגיה הזו. מעבר לרוקטס יגרור מלברון והארדן התאמות שיהיו דומות מאוד להתאמות שלברון ודוויין ווייד עשו בעונתם הראשונה ביחד, אלא שפה קשה לי לראות את האוורד מאמץ את תפקיד ה-Glorified role player באותה דרך שכריס בוש עשה זאת.

דבר שני, יתכן מאוד ששאר מנהלי הליגה יתקעו מקל בגלגליו של דריל מורי. ה-GM של הרוקטס מנסה לרקוד על כמה חתונות במקביל בקיץ הזה, כשמצד אחד הוא זורק את החוזים של אשיק ולין ומצד שני הוא רודף אחרי השמות הגדולים ומצד שלישי הוא מנסה לשמור את צ'נלדר פרסונס על אש קטנה. יכול להיות שפרסונס הוא חתונה אחת יותר מדי. הרוקטס דחו את האופציה שלהם על פרסונס לעונה הבאה כדי להפוך אותו לשחקן חופשי מוגבל בקיץ הנוכחי. אם הם לא היו דוחים את האופציה הזו, הם היו נהנים מעוד עונה של פרסונס בחוזה מצחיק (קצת פחות ממיליון דולר לעונה), אבל היו מסתכנים בכך שיהפוך לשחקן חופשי לא מוגבל בקיץ הבא. בעקרון, בכך שהם דחו את האופציה, הם נמנעו מהדילמה שתעמוד בפני אינדיאנה עם לאנס סטפנסון בקיץ הזה.

אבל שוק השחקנים החופשיים המוגבלים הוא שוק מיוחד. מספיק קבוצה אחת שתשבור את השוק כדי לשנות את פני הדברים. לפני שני קיצים זה היה מורי שניצל את השורות הקטנות של ה-CBA כדי לגנוב את לין ואשיק, העונה יכול להיות שמישהו יצליח לגנוב לו את פרסונס. למה מורי מוכן להסתכן כך? כי הוא חושב בגדול. הוא חושב שהוא יוכל להחתים את לברון או כרמלו בימים הראשונים של הפרי-אייג'נסי, ואז הוא יתפנה לחוזה החדש של פרסונס, אבל הלו"ז כאן הוא צפוף ויכול להיות לו לרועץ. אם תבוא קבוצה כבר ב-1 ביולי ותגיש לפרסונס טיוטת חוזה והוא יחתום עליה, לרוקטס יהיו רק 3 ימים להחליט מה הם עושים איתו. לא חסרות קבוצות שיכולות להשתמש בסמול-פורוורד ורסטילי כמו פרסונס. אטלנטה מחפשת חיזוק בעמדות הכנף, שארלוט זקוקה לקליעה ויש לה מספיק מקום מתחת לתקרה ואולי אפילו וושינגטון תחליט שהיא לא רוצה לשלם יותר מדי לטרבור אריזה ושהיא רוצה לשלם יותר מדי לפרסונס.

יש יותר מדי נעלמים במשוואה הזו של לברון לרוקטס, וקשה לי להאמין שהפעם מורי יצליח לפתור את המשוואה הזו. מעבר לכך, אני לא חושב שללברון כדאי לעבור למערב, גם מקצועית וגם תדמיתית. מקצועית, המערב יותר מדי עמוס בקבוצות טובות. קבוצה כמו פיניקס, שאפילו לא נכנסה לפלייאוף במערב, סביר להניח שהייתה מגיעה לגמר המזרח ואולי אפילו לפיינלס עם קצת מזל. עם יוסטון, הוא יצטרך לעבור דרך סן אנטוניו, אוקלהומה, פורטלנד, גולדן סטייט, קליפרס, ממפיס, פיניקס ותוסיפו בעונה הבאה גם את ניו אורלינס שתשתפר. במזרח, יש קצת אינדיאנה, אולי שיקאגו אם ההוא עם ההבעת פנים אחת יחזור לשחק כדורסל ופחות או יותר זהו. עבור שחקן שמתקרב לגיל 30 ועומד להתחיל את עונתו ה-12 בליגה, זה חייב להיות שיקול.

בנוסף, מעבר שלו למערב יחסל אותו תדמיתית. לטעמי, ללברון יש באמת שתי אופציות בקיץ הזה. או להישאר במיאמי, או לחזור לקליבלנד. כל אופציה אחרת פשוט תמתג אותו כשכיר חרב, כרודף טבעות סדרתי שבמקום להקים שושלת אחת ענקית בקליבלנד או במיאמי, ניסה לתפוס מרובה ולא תפס. לברון מודע לכך, הוא מודע למקומו בהיסטוריה ולכן לטעמי הוא יבחר באחת משתי האופציות הללו. כל אופציה אחרת פשוט לא באה בחשבון מבחינה היסטורית, מבחינת שושלת, מבחינת הדרך בה יזכרו את לברון. הוא שרד את העזיבה מקליבלנד מבחינה תדמיתית בקושי רב, אני לא רואה איך הוא ישרוד עוד מעבר תקשורתי כזה.

מצד שני, לברון לא יתן לתקשורת לשלוט בו ולקבל מנדט על ההחלטות שלו, אבל עדיין זה משהו שחייבים להתייחס אליו.

מה יהיה?

מה יהיה?

 

בין היתר, בוצעו היום כמה טריידים מעניינים מאוד. הראשון, כאמור, שלח את עומר אשיק לפליקנס. אני מאוד אוהב את הטרייד הזה. גם כי יש לי תחושה שהניסיון של מורי להנחית סופרסטאר נוסף הולך להתפוצץ לו בפנים ובסוף הוא ישאר גם בלי סנטר מחליף ראוי לדווייט, וגם כי אשיק פשוט מתאים לניו אורלינס. אנתוני דייוויס הוא חוסם נפלא (הוביל את הליגה בחסימות בעונה שעברה), אבל את רוב החסימות שלו הוא משיג בזכות תזמון מדהים (לא נדיר לראות אותו חוסם ג'אמפ שוט של השחקן שהוא שומר עליו, כנראה החסימה הכי קשה לביצוע) ופחות בזכות מיקום מתחת לטבעת. הוא לא רים-פרוטקטור משובח (קלעו עליו ב-49% באזור הצבע) ואין לו עדיין גוף להתמודד עם סנטרים כבדים כמו דווייט האוורד, ברוק לופז או אל ג'פרסון.

בעונה שעברה אמנם ההרכב הנמוך של הפליקנס עם דייוויס בסנטר היה מפלצתי בהתקפה (עם אריק גורדון, ריאן אנדרסון, טייריק אוונס וג'רו הולידיי לצד דייוויס הפליקנס קלעו 123.5 נק' ל-100 פוזשנים, נתון שהיה הופך אותם לההתקפה הכי טובה בליגה ביי פאר) אבל הוא היה זוועתי בהגנה (עם אותו הרכב – 119.8 נק' ל-100 פוזשנים – ההגנה הכי גרועה בליגה ביי פאר). אשיק אמור לתת איזון לכך. הוא רים-פרוטקטור מוכח, הוא לא לגמרי חסר אונים בהתקפה ועצם הנוכחות שלו תהפוך את ההגנה של הפליקנס לטובה יותר בעונה הבאה.

כשיש להם עוגן הגנתי כמו אשיק, שחקני החוץ יוכלו ללחוץ יותר בידיעה שיש להם את הסנטר הטורקי שיגבה אותם, אבל יותר מכל, זה ישחרר את אנתוני דייוויס לנצל את מלוא הפוטנציאל ההגנתי שלו. לחד-גבה יש יכולות הגנתיות פנומנליות, שחבל מאוד להגביל אותן למסגרת ספציפית. כעת, כשיש לו את אשיק שיעשה עבורו את העבודה השחורה בצבע, דייוויס יהיה חופשי להיות כמו סייפטי בפוטבול, כמו לברון במיאמי. הוא יוכל לממש את הפוטנציאל ההגנתי שלו ויחד עם קצת פחות פציעות ברוסטר, הקבוצה מעיר הג'אז תהיה איום רציני בעונה הבאה על מקום בפלייאוף.

טרייד נוסף שגרם לי פשוט לאבד את דעתי הוא ארון אפללו תמורת אוון פורנייה והבחירה ה-56 בדראפט. הטרייד הזה גרם לי להפסיק להאמין ברוב האניגן. אמנם הוא מהמדרשה של סם פרסטי, ואמנם הוא איכשהו הצליח לשנורר משהו מהטרייד של דווייט האוורד, אבל רבאק, מתי אתה כבר מתחיל לקחת את פרויקט הבניה מחדש שלך צעד קדימה?

לא יתכן שאתה עושה טרייד על הנכס הכי טוב שלך תמורת שחקן משלים ובחירה בקצה הדראפט. אם אין עסקה טובה, עדיף לא לעשות עסקה בכלל. אפללו הוא אחד השוטינג גארדים הטובים בליגה שלא שופעת בשוטינג גארדים טובים. הוא מגיע אחרי עונת שיא מבחינה סטטיסטית ויש לו חוזה סביר מאוד. אולי אני מפספס פה משהו, אבל הטרייד הזה פשוט נראה לי חד-צדדי לחלוטין. דנבר מקבלת שחקן טוב ונותנת שחקן לא טוב ובחירה שסביר להניח שלא יצא ממנה שום דבר (השחקן הכי טוב כנראה שנבחר בבחירה הזו הוא אמיר ג'ונסון. בהצלחה עם זה, האניגן). זה לא תורם בשום צורה לבנייה של המג'יק, שגם מאבדת פה וטרן שהיה יכול לתרום קצת ניסיון בחדר ההלבשה, ורק מחליש את החוף המזרחי עוד יותר.

עד כה האניגן נהנה מהספק. הוא ירש את הסיטואציה הנוראית עם האוורד בזמנו ופצח בבנייה מחדש א-לה אוקלהומה, מה שנתן לו עוד קצת זמן חסד. אבל שנתיים אחרי הגיע הזמן לראות קצת תוצאות, והטרייד הזה רק מראה שהוא לא בכיוון. אולי הוא בונה על עוד עונה של טנקינג, אבל אם הוא כבר עושה את המהלך המעצבן הזה, לפחות שיעשה את זה נכון. שישאל את סם הינקי איך עושים את זה.

 

27/6/14 – יום שישי

הדראפט מאחורינו, ותכלס, לא היו יותר מדי הפתעות. וויגינס בקליבלנד, ג'אבארי במילווקי, כל שאר השחקנים שיחקו קצת כסאות מוזיקליים, אבל הכל הסתדר פחות או יותר כמו שציפינו שיסתדר מהרגע שג'ואל אמביד נפצע. השאלה היא מי הרוויח מהדראפט הזה ומי הפסיד?

מי שהפסידו בוודאות הם האוהדים של פילדלפיה, שיאלצו להתאזר בסבלנות עוד כמה עונות לפני שהקבוצה שלהם תחזור למחוזות הרלוונטיות. אמביד כנראה לא ישחק העונה, וגם אם כן, זה לא כאילו הוא שחקן של 20 ו-10 מהרגע הראשון. בנוסף, סם הינקי הלך על דריו סאריץ' הקרואטי, שיגיע במקרה הטוב רק עוד שנתיים, כך שבעצם שום דבר לא השתנה בסגל של הסיקסרס אחרי הדראפט הזה, רק עוד נכס ועוד נכס עד שהינקי יחליט שהגיע הזמן לעשות משהו עם כל הנכסים הללו. הוא בטח ממש טוב ב"בית מלון".

הניסוי הזה של הינקי מתחיל להיראות מוגזם. אגירת נכסים זה טוב ויפה, וזו אכן הדרך הטובה ביותר לבנייה מחדש, בין אם הנכסים הללו יתפתחו בעצמם, או בין אם הינקי ימיר אותם לסופרסטאר באיזשהו שלב, אבל בינתיים הוא מעמיד מוצר מוחלש על הפרקט, ובכדורסל יש גם אלמנטים של תרבות מעבר לאלמנטים אנליטיים. כבר בעונה שעברה ראינו איך מייקל קרטר וויליאמס מפתח הרגלים רעים, ואיך פילדלפיה מפתחת תרבות מפסידה ברצף הנוראי של 26 ההפסדים הרצופים. לקבוצה הזו אין אף וטרן שידע להרים את החברה הצעירים הללו אחרי הפסדים, ונראה שגם אין לה שום רצון להשיג את הוטרן הזה. דני גריינג'ר היה שם למשך אחר צהריים תמים אחד אחרי הטרייד בין אינדיאנה לפילדלפיה בתום הטרייד-דד-ליין של העונה שעברה והוא עשה ביי-אאוט בלי למצמץ בכלל ובלי יותר מדי בעיות מצד פילדלפיה.

מה שאני אומר פה בעצם הוא שמצד אחד, אין לי בעיה עם הדרך שבה הינקי מבצע את הבנייה מחדש שלו, אבל מצד שני, יש לי המון בעיות עם הדרך הזו. זו כביכול הדרך הנכונה והטובה ביותר, אבל זו גם הדרך הצינית ביותר וכזו הפוגעת בליגה בצורה עצומה. פילדלפיה תצחק כל הדרך אל הלוטרי גם בעונה הבאה, ולבטח תזכה בעוד פרוספקט בכיר, אבל המחיר שהליגה והאוהדים של הסיקסרס ישלמו על כך יכול להיות גבוה מדי.

מנגד, מי שיצא מורווח בגדול מהדראפט הזה הוא מייקל ג'ורדן. בחסות הטרייד הכי לא חשוב בהיסטוריה של הליגה (בן גורדון תמורת קורי מגטי) שארלוט קיבלה את הבחירה ה-9 ובחרה את נוח וונלה, מי שאמור להיות סטרץ' פור עם ידיים יותר גדולות משל קוואי לאונרד. השמועות אומרות שוונלה הוא גם טיפ-טיפה רים-פרוטקטור, כך שהבחירה הזו נראית נפלא לצד אל ג'פרסון. ביחד עם קמבה ווקר בעמדת הרכז וסטיב קליפורד בעמדת המאמן, ההורנטס נראים מוכנים לעשות עוד צעד קדימה העונה, ויש להם עוד קצת כסף מתחת לתקרה כדי למשוך עוד קלעי. לטעמי, הם צריכים להיות שם כשהבולס יזרקו את מייק דאנליבי כדי לרדוף אחרי מלו ואולי גם כדאי להם לחשוב על מישהו כמו גורדון היוורד. המזרח פתוח לרווחה, ואם ההורנטס ינצלו את החלון הזדמנויות שלהם העונה (בעונה הבאה הם יצטרכו כבר להתמודד עם הארכת החוזה של קמבה ועם אופציית היציאה של ביג אל) הם יכולים להגיע רחוק יותר בפוסט-סיזון. תכלס, מגיע להם, וכיף לראות קבוצה שדשדשה כל כך הרבה שנים סוף סוף מביאה קצת נחת.

מישהי נוספת שיכולה לצאת מחויכת מהדראפט הזה היא מיאמי, שהצליחה להנחית את השחקן שלברון רצה, שבאז נייפר מקונטיקט. ההגעה של נייפר מסמנת כנראה שמריו צ'אלמרס יכול להתחיל לארוז ושמיאמי תעשה הכל כדי שלברון ישאר. שני הדברים הללו לא מפתיעים במיוחד, אבל עדיין חייבים להוריד את הכובע בפני פט ריילי, שאיכשהו תמיד יודע למשוך בחוטים ולהביא את השחקנים שהוא רוצה לקבוצה שלו.

מה עוד היה לנו בדראפט הזה? סן אנטוניו בוחרת שחקן סן אנטוניוני בדמות קייל אנדרסן, במה שנראה כמו התאמה של כפפה ליד. אוקלהומה שוב בחרה בחירות מוזרות (מיץ' מקגארי, ג'וש יוסטיס) שבטח יראו מעולה עוד כמה חודשים ובוסטון בחרה את "אהה, רונדו עובר בטרייד בדוק". אה, סליחה, מרכוס סמארט. היה כיף בדראפט. במיוחד בזכות המים הנפלא הזה.

aa

 

יום שבת – 28/7

החדשות הגדולות של היום הגיעו בדמות מימוש אופציות היציאה של דוויין ווייד וכריס בוש, ואפילו יודוניס האסלם תרם את חלקו למאמץ המלחמתי של מיאמי לחבר מחדש רוסטר ראוי לריצה לאליפות. כעת השאלה שצריכה להישאל היא לא האם הביג-3 ישארו, כי נראה לי שזה פחות או יותר ברור לאן הרוח נושבת, אלא איזו קבוצה תיבנה בסאות' ביץ' בעונה הבאה. מה בדיוק היה חסר למיאמי כדי לגבור גם על סן אנטוניו בסדרת הגמר? האם זה אפשרי בכלל להשיג את זה?

שלא תטעו, למיאמי היה חסר כדורסל בפיינלס שהסתיימו רק לפני שבועיים. היו לה מהלכים סטגנטיים בהתקפה וההגנה שלה לא יכלה להתמודד עם להקת המחול המודרני של הספרס, אבל לטעמי, החסרון בכדורסל של מיאמי נבע בעיקר מהחסרון ברעב. הקבוצה של שנה שעברה הייתה שבעה ונראה היה שארבע עונות שהולכות עמוק עד יוני הכריעו אותה בסופו של דבר. בקיץ הזה, בזכות העובדה שכל השחקנים הבכירים הפכו לשחקנים חופשיים, להיט תהיה אופציה לייבא קצת שחקנים רעבים שיוכלו לתת לקבוצה הזו את האנרגיות הדרושות כדי לחזור ולשחק כדורסל כמו שאנחנו יודעים שהיא מסוגלת, כמו שראינו אותה משחקת בחלקים גדולים של עונת 2013 ובמעט מאוד חלקים העונה.

מיהם השחקנים הללו? האדג' הכי גדול של מיאמי הוא כמובן לברון (בהנחה שהוא ישאר, כמובן, כמובן, כמובן), וכדי למקסם את היכולות של לברון היא צריכה להקיף אותו בשלשנים. מייק מילר היה נטל על המערכת ההגנתית של ההיט, אבל הוא הפך את ההתקפה של מיאמי להרבה יותר מרווחת והרבה יותר קטלנית מעצם נוכחותו. מיאמי החליטה לוותר עליו בעונה שעברה משיקולים פיננסיים של תקרת השכר, והעונה נראה שהם הבינו את החשיבות של שחקנים מסוגו. להיט יש כבר את ריי אלן, אבל הוא מהרהר בפרישה, וגם אם יישאר, הוא לא מסוגל לתת לקבוצה יותר מ-18 דקות, וכמאמר ביל סימונס, גם כשהוא משחק 30 דקות, הוא ייתן להם 18.

כך שמיאמי צריכה להתחיל לחפש בחוץ חברה שישדרגו אותה, וחברה שיבואו בזול. מי שכביכול, עונה על כל הקריטריונים של מיאמי הוא צ'אנינג פריי. הפורוורד של פיניקס הפך גם הוא לשחקן חופשי השבוע, ומיאמי תשמח מאוד לקלוט שחקן גבוה שקולע בלמעלה מ-38% מחוץ לקשת במשך הקריירה. פריי יפתור את בעיית הפורוורד השני לצד לברון ויוכל לשמור על הריווח בהתקפה. בעצם, הוא יהיה גרסה יותר צעירה ויותר אמינה של רשארד לואיס. השאלה עם פריי היא הגנתית. האם הוא מסוגל להתמודד עם שחקן כמו דייוויד ווסט, מי שלואיס ושיין באטייה, בזמנו, התמודדו מולו כדי להוריד את העול מלברון. תפקיד הפורוורד השני לצד לברון הוא תפקיד של פועל שחור, ולא בטוח שפריי יתאים לתפקיד, אבל כרגע, הוא נראה כמו הדבר הכי טוב שמיאמי יכולה למצוא בגזרת הפורוורדים.

מעבר לכך, מיאמי צריכה גארד יוצר, מישהו שיוכל לנהל את ההתקפה ולהוריד את הלחץ מלברון. התפקיד הזה היה שייך לדוויין ווייד בארבע השנים האחרונות, אבל כבר אי אפשר לבנות עליו לאורך זמן, ופט ריילי צריך תוכנית גיבוי. יכול להיות ששבאז נייפר יתאים למשבצת הזו, אבל נדיר לראות רוקי תופס את המושכות כבר בעונתו הראשונה, וסביר להניח שהוא יהיה גרסה קצת יותר נוצצת של נוריס קול. מיאמי צריכה מישהו שאפשר לסמוך עליו, והיא צריכה לשים את עיניה על קייל לאורי. כמובן שזה חלומות באספמיא אם הביג-3 לא יפנו מספיק מקום מתחת לתקרה עם החתימה על חוזיהם החדשים, משום שלאורי מחפש חוזה גדול אחרי עונת פריצה בטורונטו, אלא שהוא גם מחפש לנצח, ובמיאמי, הוא יהיה בעמדה הטובה ביותר לעשות זאת.

בנוסף, מיאמי צריכה עוד ביג-מן אחד אמיתי שיוכל לתת לה עוד קצת גמישות ברוטציה, רצוי בחוזה מינימום. כריס אנדרסן כבר התחיל לשפוך לאגר לקראת סיום העונה הנוכחית וגם פה הגיע הזמן לרענן קצת את השורות. גרג סטימסמה יכול להתאים פה. ובלי קשר, היא חייבת שחקן ראוי שיוכל להחליף את לברון. מייקל ביזלי נכשל כשלון חרוץ במשימה הזו העונה ומיאמי חייבת את השחקן הזה כדי להוריד קצת את התלות בלברון. אלן אנדרסון? ג'ודי מיקס?

איך שלא מסתכלים על זה, הפאזל שפט ריילי בונה בימים אלו הוא מורכב מאוד. אולי זה הפאזל הכי מורכב שאיזשהו GM (או איך שלא קוראים למה שריילי עושה שם במיאמי) בנה אי פעם בליגה, וזה הפאזל עם הכי הרבה משמעויות לשאר הליגה. הפאזל הזה למעשה יקבע איך הליגה תיראה בשנים הקרובות, וכל העיניים יהיו נשואות בשבוע הקרוב של הפרי אייג'נסי לעבר פלורידה ולמה שהולך לקרות שם. טוב, לא כולן, יש פנדלים בברזיל-צ'ילה. כמה עיניים יהיו שם.

 

יום ראשון 29/7

אין יום משעמם בקייטנה של ה-NBA. הסיפור הגדול של יום ראשון היה ג'ייסון קיד וה-Power Play הכושל שלו בברוקלין, שנראה שמאסה בו ואישרה למילווקי לנהל איתו שיחות לגבי תפקיד ניהולי בקבוצה החדשה של ג'בארי פארקר.

דבר ראשון, למה לעזאזל מילווקי מעוניינת בג'ייסון קיד לתפקיד ניהולי? יכול להיות שהחברה בוויסקונסין הסתכלו על מה שקרה העונה בנטס, עם כל תקריות הסודה והריבים המתוקשרים עם עוזר המאמן ועם האיחורים לאימונים, ואמרו לעצמם "כן, זה הבחור שאנחנו רוצים שינהל לנו את הקבוצה, למרות שאין לו שום נסיון בניהול". אם כן, אני רוצה לעשן קצת ממה שהם מעשנים, ואם לא, אז אני באמת לא מבין איך מתקבלות החלטות במילווקי.

אבל הסיפור האמיתי פה הוא לא מילווקי, אלא זה קיד וזה ברוקלין. כל הסיפור הלא באמת חשוב הזה רק נותן עוד סימפטום של ספינה שטובעת מרוב מזומנים. בכל קיץ מאז שמיכאיל פרוחורוב ופנקס הצ'קים שלו הגיעו לתפוח הגדול, ברוקלין העמיסה על עצמה עוד ועוד חוזים גדולים, ובכל פעם שנראה היה שהמסיבה נגמרה, פרוחורוב שפך עוד קצת אלכוהול של מזומנים לתוך קערת הפונץ' והחיה אותה. לפני שנתיים זה היה עם המעבר של ג'ו ג'ונסון בטרייד מאטלנטה והחתימה של דרון וויליאמס, בעונה שעברה זה היה עם הטרייד של פול פירס וקווין גארנט. בקיץ הזה, לעומת זאת, נראה שהמסיבה באמת עומדת להיגמר, וכל מה שפרוחורוב יכול לשפוך לתוך הפונץ' זה אלכוהול זול בדמות מיליון דולר למינסוטה שקנו עבורו בחירת דראפט באמצע הסיבוב השני.

a

הסיפור של ברוקלין ילמד בבית ספר לספורט שוויוני. בזמן שבאירופה קבוצות יכולות לקנות את עולמן אם רק איזה שייח יבוא ויחליט שבא לו איזה צעצוע, ב-NBA התנהלות רומן אברמוביצ'ית רק תביא הרס לקבוצה שלך. זו הסיבה שה-NBA, ובכלל הספורט האמריקני, הוא מתקדם יותר וטוב יותר מהספורט האירופאי. ב-NBA יש צורך בהרבה יותר מפנקס צ'קים פתוח כדי לזכות בתואר, יש צורך בניהול טוב, בסקאוטינג טוב, בתכנון לטווח ארוך. זו הסיבה פרנצ'ייז משוק יחסית קטן כמו סן אנטוניו יכול להיות בפסגה של הענף למעלה מעשור, וזו הסיבה שמדיניות של כאן ועכשיו, כמו שהייתה בברוקלין בשנים האחרונות, לא מביאה לשום מקום. יהיה לי עצוב אם קווין גארנט ישאר שם עוד שנה ויתקע בקבוצה שהתקרה שלה היא חצי גמר המזרח, אבל אני אשמח כי זה יתן חיזוק לעוצמה של הליגה וליכולת שלה לנטרל את הכסף מהמשוואה ולקבוע אמות מידה אחרות שיקבעו מי תהיה הקבוצה הטובה ביותר בליגה.

בזמן שבאירופה כל הקבוצות רבות מי תשים הכי הרבה כסף על טייריס רייס ובכדורגל, שחקנים כמו דייגו קוסטה ורוברט לוונדובסקי נרכשים כבר באמצע העונה ע"י אריות היבשת, המסר לא יכול להיות ברור יותר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על סוף שבוע ארוך

  1. תומש הגיב:

    אדיר. תענוג לקרוא אותך

  2. supervisoron הגיב:

    טור מצוין.

    אורלנדו – כששיחררו את אפללו הנחתי שהם פשוט עושים את מה שעשו לפניהן וושינגטון (עם ארינאס) וגולדן סטייט (עם אליס), ופשוט מפנים את הבמה לאולדיפו ולחבר החדש אקסום/סמארט.
    נכון, הסיטואציה שונה כי בניגוד לוול ואליס, אפללו על חוזה סביר ביותר יחסית לתרומתו וניתן היה חלופה הולמת יותר, אבל עדיין יש פה סוג של הגיון, שהבנתי רק מאוחר יותר.
    עקב המהלך הזה, מאוד הופתעתי כשהמג'יק בחרו דווקא את הפאוור פאוורד ארון גורדון (לא מכיר אותו, הבנתי שהוא מגן מעולה), אבל הם עשו צעד גדול כשהביאו בטרייד מפילי את הרכז אלפריד פייטון.

    עם חמישייה של פייטון (נלסון לא יפתח כל הענה) אולדיפו האריס גורדון וווצ'וביץ', ואנדרו ניקולסון שיכול להיות שחקן שישי מעולה (גילה המון פוטנציאל בתחילת העונה שעברה לפני שנעלם), אורלנדו במצב טוב, טוב מאוד אפילו, ולסיכום, הייתי נותן עוד קצת קרדיט ל GM שלהם.

    פילדלפיה – רבים לא יסכימו איתי (לא מעט פרשנים הכריזו על פילי כאחת המנצחות של הדראפט), אבל אני ממש לא אוהב את מה שסאם הינקי עושה בפילי. כפי שציינת, מתקבל הרושם שהוא ממש התאהב באגירת נכסים לעתיד, אבל הוא צריך להבין שהוא לא נמצא ב SIM CITY (למי שלא מכיר, משחק מחשב בו יוצרים חיים וירטואליים) אלא במציאות, בה הוא בנה את TANK CITY.
    לאחר ששלח רכז צעיר שכבר הגיע לאולסטאר (ג'רו הולידיי) תמורת גבוה פצוע שבהחלט עלול להתגלות כ"באסט" רציני, הוא נפטר מטרנר והאווז תמורת כלום, ולא ברור מתי נראה את ג'ואל אמביד (מייקל אולקאוונדי 2?) ודאריו סאריץ' (פראן ואסקז 2?) עם אימונית NBA אם בכלל.
    פילדלפיה הולכת להיות גרועה במיוחד השנה, ולדעתי גם בעונה שאחריה.
    ואיזה מסכנים האוהדים…

  3. brownstone666 הגיב:

    לדעתי באורלנדו מנסים לפנות מקום לאולדיפו (הבינו שרכז כבר לא יצא ממנו) והאריס. יחד עם ווצ'וויץ וגורדון יש להם חמישיה צעירה ולא רעה בכלל. מסכים שהיו אמורים לקבל הרבה יותר עבור אפללו, שהוא באמת שחקן נהדר שמשחק בשני צידי המגרש ויש לו משכורת סבירה לגמרי.

    מסכים בקשר לפילדלפיה, פשוט ביזיון של אירגון. האוהדים צריכים לנקום בהם ולהשאיר את האולם ריק כל השנה.

    2 דברים קטנים שמפריעים לי (נא לקחת בתור ביקורת בונה בלבד):
    1. הרקע בצדדים קצת מציק בעין (יכול להיות שזה רק אני).
    2. העברית בפסקה האחרונה שלך קצת הפריעה לי (הביטוי "זה למה" שחזר פעמיים ו"אמות מידה *אחרות*").

    בכל מקרה אתה כותב מצויין כל השנה, ובפגרה זה בכלל תענוג כי זה עוזר להעביר את הזמן עד העונה הבאה… מקווה שתמשיך באותו הקצב.

  4. yuvaloz הגיב:

    בראונסטון-תוקן. תודה על ההערה.

    בקשר לאורלנדו – הולכת להיות להם חמישייה הגנתית טובה מאוד עם ווצ'ביץ', גורדון, פייטון ואולדיפו, אבל מי יקלע בקבוצה הזו?
    אני עדיין לא מבין את הטרייד על אפללו, בעיקר כי הוא נעשה מוקדם מאוד. לדעתי, אם האניגן היה מחכה קצת אחרי שעשן הפרי-אייג'נסי היה מתפזר, אפללו היה יכול להיות פרס ניחומים עבור קבוצות שלא הצליחו להנחית את לברון או כרמלו. שיקאגו היא מועמדת קלאסית לקליטת אפללו אם מלו לא יגיע לשם, ואני די בטוח שהם היו מוכנים להעביר את מירוטיץ' ואיזה בחירת דראפט עבורו אם הוא היה האופציה הכי טובה שלהם. אבל האניגן היה נמהר, כמו הגורו שלו מאוקלהומה עם הטרייד של הארדן, ויצא עם חתול בשק. פאקינג אוון פורנייה והבחירה ה-56 על אחד מעשרת השוטינג גארדים הטובים בליגה. עדיין קשה לי להאמין.

  5. Erez הגיב:

    עוד משהו שראשי אורלנדו אולי חשבו עליו: הרכב נמוך, זריז וקטלני עם פייטון, אולדיפו, טוביאס האריס, ארון גורדון (שכנראה הפאוור פורוורד הכי מהיר היום בליגה, למרות שלדעתי הוא יהיה פלופ) והארקלס/ פורנייה. זאת תהיה הקבוצת ראן&גאן הכי טובה (והיחידה) במזרח

  6. יוסי הגיב:

    תענוג לקרוא!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s