תחילת הסוף: על הדעיכה של סן אנטוניו ספרס

יש סכנה מובנית בלכתוב פוסט מודאג על סן אנטוניו ספרס. יש כמובן את הסטיגמה ההיא שאומרת שהם משעממים ואפורים, וברגע שמישהו יראה את המילה ספרס בכותרת הוא יזפזפ, אלא שאני מאמין שהאליפות הנהדרת שלהם אשתקד שינתה את התדמית המרובעת של הקבוצה הזו, וכעת ציבור אוהדי הכדורסל חכם יותר ומבין יותר שהספרס הם המודל שהליגה רוצה לחקות, הם משחקים את הכדורסל שכולם רוצים לשחק, לכן הסכנה לאו דווקא טמונה שם. הסכנה טמונה יותר בחוק הידוע שאומר שמיד לאחר פוסט מודאג על קבוצה מסוימת אותה קבוצה תצא לריצה סופר מרשימה, אך על הספרס חל גם חוק אחר. החוק הזה אומר שהספרס הם מעל לזמן, ומעל לליגה, ושאף פעם, בשום מקום ובשום מצב לא מספידים את הספרס. חוק ההתיישנות, נקרא לזה.

אלא שחוקים נועדו להישבר, ואחרי איפוק אינסופי אני הולך להתפוצץ עם 1000 מילים ויותר על איך יכול להיות שזה נגמר, רק כדי שהספרס (שוב) יגרמו לי להיראות כמו אידיוט עוד חודשיים.

קצת רקע על החולה לפני שניכנס לניתוח. הספרס כרגע במקום ה-7 במערב עם מאזן 23-34, 2 משחקים לפני הת'אנדר וארבעה לפני הפליקנס שבמקום ה-9. הם כרגע נמצאים ברודאו טריפ השנתי שלהם, בו הם בדרך כלל מתחילים לחמם מנועים לקראת הפלייאוף (29-71 מ-2003 עד 2014. 71% הצלחה. בחוץ). להזכירכם, בעונה שעברה מיד לאחר המסע הזה הם פתחו ברצף של 19 ניצחונות שהבטיח להם את המקום הראשון.

אלא שהעונה נראה שהדברים קצת חורקים בממלכת הספרס. עד כה במסע משחקי החוץ הספרס עומדים על מאזן 5-2 (28.5% הצלחה), כולל 4 הפסדים רצופים אחרי פגרת האול-סטאר, בין היתר ליריבות ישירות בקונפרנס (פורטלנד, גולדן סטייט, קליפרס). בלי קשר, לספרס יש כבר יותר הפסדים מבכל העונה שעברה (ויש עוד כמעט חודשיים לעונה הרגילה) והקסם שחיבר שם את הקבוצה בשנים האחרונות נראה שנעלם. במשחק האחרון שלהם נגד הווריורס זה נראה כאילו הלוחמים הם בעצם הספרס, והקבוצה של פופ למעשה היא אחת מהקבוצות המסכנות שנאלצות להתמודד מול הספרס בשיאם.

אמנם הספרס הם עדיין קבוצה שמאומנת יותר טוב מהקבוצה של אל פאצ'ינו ב"יום ראשון הגדול", והם לא מוותרים על אף פוזשן בהגנה, והם מגיעים לזריקות טובות בהתקפה, אלא שכמעט כל שחקן בקבוצה חווה ירידה העונה ביחס לעונה שעברה. במובן הזה, כמות ההפסדים היא הסימפטום. ההדרדרות של הרוסטר היא הבעיה.

ב-2015, חוץ מקורי ג'וזף וטוני פארקר (שזורקים הכי מעט מבין שחקני הרוטציה לשלוש), כל שחקן ברוסטר של הספרס קולע באחוזים גרועים יותר מהשלוש מבעונה שעברה. מרקו בלינלי, דני גרין, קוואי לאונרד, מאט בונר, מאנו ג'ינובילי, בוריס דיאו, פאטי מילס. כולם ירדו באחוזים (חלקם דרמטית) מהעונה שעברה. כך שזה לא מפתיע שהספרס, שהובילו את הליגה בעונה שעברה באחוזים מחוץ לקשת, מדורגים רק 7 בקטגוריה הזו העונה. הירידה הזו באחוזים (39.7% קבוצתי בעונה שעברה, 36.2% העונה) היא אחת הסיבות לירידה ב-Standings.. למרות שהם מוותרים על זריקה טובה לטובת זריקה מצוינת, הם לא קולעים את הזריקות המצוינות האלה באותן אחוזים, וזה מתבטא בטור ההפסדים.

אך האם הקליעה מבחוץ היא ההסבר היחיד? אמנם אחוזי השלשות משפיעים על היעילות הכללית של הספרס בהתקפה העונה (108.2 נק' ל-100 פוזשנים בעונה שעברה, מקום 6 בליגה. 103.5 נק' ל-100 פוזשנים העונה, מקום 13 בליגה), אבל אי אפשר לייחס את הירידה הזו רק לחולשה של הרול-פליירס העונה ולהזדקנות הטבעית של הסגל, אלא צריך לייחס חלק גדול מהירידה הזו להזדקנות הטבעית של אחד הכוכבים, טוני פארקר.

הרכז הצרפתי יהיה בן 33 עוד חודשיים וקצת, וזו העונה ה-13 שלו בליגה. זה בערך הזמן בו דעיכות מתחילות, אלא שאצל הספא של גרג פופוביץ', בו פארקר מקבל דקות מנוחה מתוזמנות היטב, אין סיבה להאמין שהוא כבר מעבר לשיא. תראו את טים דאנקן בגיל 39. אלא שהביג פונדמנטל הוא יחיד במינו, ואי אפשר לשכפל את היכולת שלו להישאר צעיר לנצח. פארקר, לעומת זאת, נאלץ להתמודד כמעט מדי ערב עם הרכזים האקספלוסיביים של הליגה. עם הראסל ווסטברוקים, הדמיאן לילארדים, הסטף קרים, ויכול להיות שפשוט אין לו את הרגליים לזה יותר.

האם פארקר בכלל מסוגל להתמודד עם דור הזהב של הרכזים?

האם פארקר בכלל מסוגל להתמודד עם דור הזהב של הרכזים?

ההתמודדות בעמדת הפוינט גארד הפכה להיות קשה הרבה יותר העונה, ולא נדיר לראות את קוואי לאונרד או את דני גרין לוקחים על עצמם את משימת השמירה על הרכז היריב בשבועות האחרונים. כאן פחות או יותר הבעיה נפתרת במישור ההגנתי, כי קוואי וגרין הם שומרים מעולים, אלא שהדעיכה של פארקר נגררת גם להתקפה. פארקר קולע פחות, מוסר פחות, מוריד פחות ריבאונדים וקולע באחוזים פחות טובים מהשדה מהעונה שעברה, אבל זה לא רק זה.

בעונה שעברה, פארקר היה מלך החדירות של הליגה, 10.4 חדירות למשחק שיצרו עבור הקבוצה שלו 11.9 נק' דרך נקודות שלו, אסיסטים או אסיסטים משניים, מה שהציב אותו במקום ה-3 בקטגוריה הזו בליגה. העונה, לעומת זאת, פארקר חודר 9.7 פעמים במשחק, ומייצר 10.4 נק' לקבוצה שלו, מה שמעמיד אותו רק במקום ה-14 בליגה.

הדעיכה של פארקר היא לא דרמטית, אבל היא משפיעה על היכולת שלו להפעיל את הרול-פליירס שלא יכולים ליצור בעצמם מצבי קליעה. הדעיכה של אותם שחקני משנה בקליעה מבחוץ היא גם לא דרמטית, אבל אם אנחנו מחברים את כל הדעיכות הללו ביחד, ומוסיפים למשוואה את העובדה שהמערב התחזק משמעותית העונה, יכול להיות שהספרס צריכים לדאוג.

הם לאו דווקא צריכים לדאוג מהדעיכה שלהם. הבעיה האינהרנטית בפוסט הזה היא שהוא משווה את הספרס של העונה לספרס של העונה שעברה, שהייתה אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. הספרס של העונה שעברה היו קבוצה שהגיעה עם מוטיבציית שיא אחרי ההפסד האכזרי בפיינלס ב-2013, קבוצה שעשתה מהלכים נבונים בקיץ (מרקו בלינלי שהגיע בשקט בשקט מהבולס באותה עונה) ושעקפה את כל הליגה בסיבוב עם ניהול דקות מופלא של פופ. אי אפשר לשחזר את מה שהקבוצה הזו עשתה בעונה שעברה, ולכן הגיוני שתהיה דעיכה מסוימת, גם אצל חלק מהכוכבים, כמו פארקר, וגם אצל הרול-פליירס.

צריך להתחיל לדאוג. גרג פופוביץ'

צריך להתחיל לדאוג. גרג פופוביץ'

הבעיה הגדולה יותר של הספרס היא ששאר הקבוצות במערב הדביקו את הפער. גולדן סטייט משחקת כדורסל חלומי עם ניהול דקות לא פחות מופלא ע"י סטיב קר (שאת חלק מהחינוך הכדורסלני שלו קיבל כמובן אצל פופ). ממפיס נראית בשלה הרבה יותר ללכת עד הסוף העונה (מאז שג'ף גרין הגיע הם במאזן 4-14), פורטלנד ויוסטון התבגרו בשנה ומציבות מצ'-אפ לא פשוט, הקליפרס, למרות החורים בסגל שלהם, יכולים לפגוע בספרס בצבע (פופ שלח את דאנדרה ג'ורדן 28 פעמים לקו במשחק האחרון בין שתי הקבוצות (קבוצת הפנטזי שלי מוחה על כך בתוקף, דרך אגב), וזה עדיין לא עזר לספרס לנצח) ועוד לא דיברתי על ראסל ווסטברוק, שבכושר הנוכחי הוא קבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש.

זה לא בדיוק הפוסט המודאג הטיפוסי. הספרס יגיעו לפלייאוף, גם כי היריבות שמתדפקות על דלתי הפלייאוף פשוט לא דופקות חזק מספיק (פיניקס עוד לומדת את שמות השחקנים החדשים ברוסטר, והפליקנס, כרגיל, סובלים ממכת פציעות) וגם כי הם הספרס. באיזשהו שלב הזריקות המצוינות שלהם יתחילו להיכנס והם יחברו רצף של ניצחונות, אלא שהפור שהספרס יכולים להרשות לעצמם לפתוח משאר הקבוצות הצטמצם משמעותית, ובמערב של העונה, כמעט לא משנה מול איזה קבוצה הם יפלו בפלייאוף, יהיה להם קשה מאוד לנצח שלוש סדרות ברצף בלי יתרון ביתיות.

נתראה עוד חודשיים כשאני אראה כמו טמבל:)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סן אנטוניו ספרס, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על תחילת הסוף: על הדעיכה של סן אנטוניו ספרס

  1. אורן הגיב:

    אתה לא תראה כמו טמבל.. גולדן-סטייט או ממפיס ישימו סוף כואב לעידן הזהב כבר בסיבוב הראשון. ואני דווקא בעדם אבל זה נראה אבוד.

  2. גיל הגיב:

    אני דווקא רואה את זה לחיוב, שנים ששנאתי את הספרס עד העונה שעברה והגמר המעולה שזכיתי לראות.
    הקבוצה שלימדה את הליגה שכוכבים הם לא העיקר אלא רק חלק מפזאל מפנה את הבמה לגרסאות החדשות וכן הצעירות שלה.
    הלוואי ואני אתבדה והספרס ייתנו ריצה מטורפת בישורת האחרונה של הליגה אבל כמו שאמרת בעצמך יהיה להם קשה במערב הקשוח לנצח שלוש סדרות פלייאוף בחוץ.

    מקווה לגמר של קליבלנד וגולדן סטייס עם ניצחון דחוק של החברה מהמפרץ.

  3. ארנון הגיב:

    ד"ש מטוני פארקר 🙂

  4. פינגבאק: להתבאס על ווס | מרגישים NBA

  5. פינגבאק: הכדור הכתום | להתבאס על ווס - הכדור הכתום

  6. פינגבאק: סיכום העונה הרגילה: חלק ב' | מרגישים NBA

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s