האם לברון ג'יימס הוא הדבר הכי גרוע שקרה לקליבלנד?

המדיה היום היא כל כך מהירה, לפחות בשבילי, שקצת קשה לי למצוא את הקול שלי כאשר קורה משהו בומבסטי כמו הפיטורים של דייוויד בלאט. כאשר אירוע שכזה גורם לכל תקשורת ה-NBA להוציא את כל התחמושת שלה, כל ניתוח של עוד בלוגר נידח מהמזרח התיכון הופך למיותר. כל מילה כבר נכתבה אינספור פעמים, כל ציטוט כבר נבחן מכל כיוון אפשרי. בשנה וחצי האחרונות, זו הייתה התחושה שלי סביב קליבלנד. מה כבר אני יכול לחדש לכם שלא קראתם בוואלה? או בערוץ הספורט? או בהכדור הכתום? או אצל הכתבים מעבר לים? הכל כבר נאמר, הכל כבר ידוע. זו הסיבה שלמעט מקרים ספציפיים, כמו הכתבה על קווין לאב השבוע, מצאתי מקלט בנושאים אחרים בליגה, שלא מקבלים סיקור תקשורתי כבד כל כך.

אלא שהפיטורים של בלאט הם אירוע כל כך דומיננטי בליגה שתופסת חלק כל כך דומיננטי בחיי, ולכן אני לא יכול באמת להתעלם ממנו. לכן החלטתי לחלוק אתכם את מחשבותיי, בפוסט קצר, רחוק מהמגילות הארוכות שהרגלתי אתכם אליהן, בלי תוכחות סטטיסטיות ובלי סרטונים. פשוט טור דעה קצר.

Good-game-coach-e1428132800918

קליבלנד היא קבוצה שבויה.

אפשר להסתכל על הפיטורים של דייוויד בלאט מנקודת מבט פרובינציאלית שמתייגת את דייוויד גריפין כהמן הרשע ואת לברון כאחשוורוש, אבל יש פה מורכבות גדולה יותר. קליבלנד של תחילת יולי 2014 היא לא אותה קליבלנד של אמצע יולי 2014. החזרה של לברון ג'יימס לאוהיו שינתה כל חלקיק בפרנצ'ייז הזה מהקצה אל הקצה. מקבוצה שהייתה אמורה להיות קבוצה צעירה שמובלת ע"י קיירי ארווינג ואנדרו וויגינס, קבוצה שתיבנה לטווח ארוך, קבוצה שהגעה לפלייאוף תיחשב הישג עבורה, הם הפכו לקבוצה הכי מסוקרת ומסקרנת בליגה, קבוצה של הטווח הקצר, קבוצה שאי הגעה שלה לפיינלס תיחשב לאכזבה עצומה. הטרייד על קווין לאב כמובן רק חיזק את השינוי הקיצוני הזה.

בלאט היה הנדוניה של קליבלנד ההיא, שנבנתה לטווח הארוך, ולכן תמיד נראה כמו נטע זר בקליבלנד החדשה ועמוסת הציפיות. אולם, כאמור, אסור לנו להסתכל על הסיטואציה הזו רק מהפריזמה של בלאט, אלא עלינו להסתכל עליה בפריזמה רחבה יותר. ובפריזמה הרחבה יותר, בלאט הוא הסימפטום. בלאט הוא סימפטום לקבוצה ששבויה בידי השאיפות של לברון ג'יימס. זה בכלל לא משנה אם לברון ג'יימס היה מעורב או לא בפיטורים של בלאט (למי שעוד תוהה, אני ממליץ על הכתבה של אדריאן ווז'רנובסקי), כי כל המהלך הזה נועד לרצות את לברון. הציטוט הכי חזק, לטעמי, של דייוויד גריפין ממסיבת העיתונאים האפרורית שניהל אתמול בלילה היה כשאמר "אני לא חושב שמה שהיה לנו לפני כן היה רע, אבל הוא לא היה מספיק טוב". מה שהוא התכוון בכך הוא שזה לא היה מספיק טוב עבור לברון ג'יימס, אבל אולי צריך לשאול את השאלה הבאה. האם לברון ג'יימס  בעצמו הוא מספיק טוב?

זה קצת מרגיש כמו חילול השם, אבל תתעלמו לרגע מכל היתרונות שלברון מביא עמו לקליבלנד מנקודת מבט עסקית וממה שהוא עושה לדו"ח רווח והפסד של דן גילברט. תתעלמו לרגע ממנוע הצמיחה הכלכלי לברון ג'יימס ומהמותג לברון ג'יימס ותתמקדו בשחקן לברון ג'יימס ובאספירציות שלו לקחת כמה שיותר אליפויות כמה שיותר מהר.

האם לא היה עדיף לקליבלנד לבנות קבוצה לטווח ארוך סביב וויגינס וקיירי מאשר לשעבד את עצמה לגחמות של לברון? היום זה היה דייוויד בלאט, מחר זה יכול להיות טיירון לו, ומחרתיים זה יכול להיות קיירי ארווינג. במרדף שלו אחרי ההיסטוריה הפרטית שלו, לברון ג'יימס הפך את קליבלנד הנוכחית לאותה קליבלנד גחמתית שהייתה שם בסיבוב הקודם שלו. קליבלנד שמנסה לשלוף אסים מהשרוול וכובלת את ידיה עם שחקנים כמו אנטואן ג'יימיסון (אז) וטריסטן תומפסון (היום) כדי לרצות את לברון. קליבלנד שמביאה מאמנים שיסתדרו עם לברון, ולא מאמנים שיסדרו את לברון. כל זה ישכח אם הוא יצליח להביא תואר למיד-ווסט, אבל, כאמור, כאשר סטף קרי וגרג פופוביץ' מחכים לו בפינה, הסיכויים של קליבלנד לגעת בתואר לארי אובריאן הם נמוכים יחסית. וכל עוד הסיכויים הם נמוכים יחסית, קשה לי שלא לתהות האם לא היה עדיף להם שלברון בכלל לא היה חוזר? האם לא היה עדיף להם להישאר במסלול המקורי?

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, קליבלנד קאבלירס, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על האם לברון ג'יימס הוא הדבר הכי גרוע שקרה לקליבלנד?

  1. 1supersonics1 הגיב:

    מסכים איתך.
    נהיית היייטר?

  2. JR הגיב:

    אני בעד קירק

  3. יוסי הגיב:

    לא. לא עדיף להם. בתור הייטר ותיק של לברון, הוא הפך את הפרנצ'ייז הדיי עלוב הזה inside out, והוא הדבר הכי טוב שקרה להם.

    אני חייב להתייחס רגע לפיטורין של בלאט. הכי את לברון וקליבלנד לא מעניין בכלל המסלול לגמר. הוא סלול. אוי להם אם יפלו בדרך, אפילו סדרה של 4:2 היא חצי כישלון במזרח. מעניין אותם הגמר. הם ראו איך הם נראים מול סן אנטוניו ובמיוחד נגד גולדן סטייט. זו קבוצה של יותר מ-200 מיליון דולר לשנה. אתם באמת לא מחשיבים את חצי העונה הראשונה ככישלון? באמת נדמה למישהו שבלאט יכול להעמיד נגד פופ או סטיב קר קבוצה מנצחת? מישהו מהמגיבים באמת היה משאיר את בלאט בתפקידו במקום גריפין?

    • אורן הגיב:

      כשאתה מחליף את בלאט בטיירון לו, ה"אח" של לברון, זה כבר נראה ממש רע ואף מצחיק, לא רק למגיבים הישראלים הפרובנציאליים אלא כל הרשת צוחקת מזה. אז תגיד לי אתה אם מישהו מהמגינים על גריפין היה עושה את זה במקומו.

      • יוסי הגיב:

        לא דיברתי על המחליף, לא על העובדה שלברון מנהל את הקבוצה, ולא על כל השיקולים הזרים שקיימים בהחלטה הזאת. רק על העובדה שבלאט לא מתאים לרמה הזאת. מה לעשות, לקחת קבוצת NBA לאליפות אתה צריך להיות אחד מ-4-5 המאמנים הכי טובים בעולם. בלאט לא אחד מהם, וזה בסדר. לא פגעו בכבודנו הלאומי.

        נ.ב. מזמן לא אמרתי מילה טובה. יובל – תענוג לקרוא. עושה לי את היום לראות טור חדש. כל הכבוד.

      • אורן הגיב:

        מתנצל אם התגובה לא תשורשר כמו שצריך

        ממש לא מעניין אותי הכבוד הלאומי, אבל נראה לי לפחות שהשיקולים הזרים וכל המסביב הרבה יותר קובעים מאשר "בלאט לא יכול להוביל לאליפות", וכך יוצאים מנהלי קליבלנד (בתפקיד ובפועל) כשקרנים מגוחכים.

        ובוודאי שזה חשוב מי מחליף אותו, אם אתה רוצה לקדם את הקבוצה שלך לאליפות עם כל הבלאגן לכאורה שקיים שם, לתת לבובה להחליף מאמן מצליח באמצע העונה זה הפתרון לדעתך? לדעת גריפין? אם התשובה היא לא, אז אני לא רואה סיבה הגיונית לעשות את זה כשאין לך מאמן שכן יכול להוביל אותם לאליפות בקנה. או לפחות אחד שעדיף על בלאט, ולא מבחינת היחסים עם לברון.

  4. תומש הגיב:

    הרהבתי (יובל) עוז וכתבתי פוסט כדורסל "רציני" בפייס שלי, בניגוד למנהגי לכתוב דברים על הופס מנקודת מבט של ילד שמבקש חתימה מבארי לייבוביץ. בעדינות עם העגבניות. לכו על שרי
    אם הייתי סמכות כלשהי בענייני כדורסל בעיני מישהו ולא אוהד מסונוור ושחקן שכונה הייתי כותב ככה: החלטות בארגונים גדולים אינן תמיד רציונליות. הן מושפעות מהלך-רוח, יחסים אישיים, יצרים ורגשות כמו כל דבר אחר. אפילו החלטות לצאת למלחמה לא הוכחו כנשענות על תבונה טהורה. דיוויד עשה עבודה מדהימה בשנה שעברה, כשהוביל את "כוח צביקה" החבול דרך המיתלה בואכה החווה הסינית לגמר מטורף, שבו שוחקה הגנה מופתית, שחקני משנה הפכו לבר-כוכבא ומלך אחד נתן את הופעת היחיד הגדולה ביותר שאני זוכר מהצד המפסיד ואולי מכל צד שהוא. אף אחד לא חושב שטיירון לו הוא פיל ג'קסון ואפילו לא מארק ג'קסון. הם לא יהפכו לשואו-טיים ולא להתקפת שבע-שניות. אבל דיוויד שכח דבר אחד, או יותר נכון זכר אותו ואיפסן אותו עמוק בטרנינג: להיות דייוויד. אדם לא יכול להפוך עורו לגמרי. לדיפלומטיה יש גבול. לברון הוא לא רק השחקן הטוב (?) והחשוב בעולם אלא גם פרקטיקלי מושל אוהיו. אתה חייב להסתדר איתו. וזה לא הסתדר. וזהו. הם לא שיחקו כדורסל של בלאט וגם לא של לברון (מה זה בעצם? ספולסטרה-סטייל?) זה היה מפלגת יש עתיד של הופס. ולמרות זאת זה עבד, אבל בלי קצה. וקצה מביא אליפות. דיוויד עמד בגאון בנסיון שמעט היו עומדים בו, ואני מוריד בפניו את סרט-הזיעה. הוא יכול וראוי לאמן באנ בי איי ויעשה זאת. והסיבה שקליבלנד נראים ככה היא פשוטה. מאמן בליגה הזאת הוא לא עד-כדי-כך חשוב. לסיבה קוראים גולדן סטייט

להגיב על JR לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s