רעב כמו זאב: מה הסיפור של מינסוטה?

מינסוטה טימברוולבס גרסת 2015/16 היא כמו טריילר לסרט מלא כוכבים. אין עדיין שם לסרט הזה, ולא ברור מה העלילה ומה יהיה הסוף, אבל אתה יודע שאתה תלך לראות אותו כי אנדרו וויגינס וקארל אנטוני טאונס משחקים בו. כעת השאלה היחידה שנותרה היא האם הסרט הזה יהיה אכזבה או שהוא יהיה מוצלח. האם הוא יהיה Wild Wild West או אושן 11?

התחלתי להתחבט בשאלה הזו בשבועות האחרונים כי לא הבנתי למה מינסוטה ממשיכה להפסיד משחקים בלי הפסקה. יש לה אולי את אחד הרוקיז הטובים בהיסטוריה בדמות קארל אנטוני טאונס, יש לה ווינגמן צעיר וכשרוני בדמות אנדרו וויגינס ויש לה פצצת אתלטיות מתקתקת בדמות זאק לווין. למה לעזאזל הקבוצה הזו לא מצליחה לחבר כמה ניצחונות רצופים?

מינסוטה היא הקבוצה עם המאזן הכי גרוע בליגה מבין הקבוצות שמנסות לנצח או שלא קוראים להן ברוקלין (אם מישהו מבין מה מנסים לעשות בברוקלין עכשיו, שלא ינסה להסביר לי כי זה פשוט לא מעניין אותי). המאזן שלהם נכון לכתיבת שורות אלו הוא 45-20 (מקום 26 בליגה) ועם לו"ז די קשוח עד סיום העונה (חוץ משלושה מפגשים מול פיניקס וניו אורלינס, כל שאר המשחקים הם מול קבוצות מעל 50% הצלחה או קבוצות שנמצאות במאבקי פלייאוף וצריכות ניצחונות) קשה לראות את הוולבס משנים מיקום.

24933324826_27013b5f9a_o

האם לוולבס בכלל אכפת שהם במקום ה-26? לכאורה, לא אמור להיות להם אכפת. בשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים כל מה שצריך לעניין אותם זה רק לפתח את הכשרונות הצעירים שלהם ולהתקדם כקבוצה, ואת זה הם עושים לא רע. קארל אנטוני טאונס, כאמור, נותן עונה פנטסטית לרוקי ואנדרו וויגינס קולע למעלה מ-20 נק' למשחק בעונתו השנייה בליגה. הסופמורס היחידים שקלעו 20 נק' למשחק ב-10 העונות האחרונות היו קווין דוראנט, דרק רוז, בלייק גריפין, קיירי ארווינג, דמיאן לילארד, אנתוני דייוויס ורודי גיי. זאת לא חברה רעה להיות בה. אז למה יש תחושה שהקבוצה הזו תקועה במקום? למה יש תחושה שהעלילה לא מתקדמת מהר מספיק?

יכול להיות שזה כי אנחנו התרגלנו לאימפריות שנוצרות בין רגע. התרגלנו לקונטנדריות אינסטנט שהופכות בין לילה למעצמות. כך היה עם גולדן סטייט, שמינתה את סטיב קר למאמן והפכה תוך שנייה וחצי לקבוצה הכי מפחידה שדרכה על פרקט בעשור האחרון. כך היה עם קליבלנד ומיאמי, ששינו מעמד ברגע שלברון ג'יימס הגיע/עזב. כך היה גם עם כריס פול והקליפרס. עבר הרבה זמן מאז שראינו קבוצה הופכת לקבוצת על בצורה טבעית, בלי התערבות של ההנהלה באיזשהו טרייד על סופרסטאר או חילופי מאמן. פורטלנד של העונה שעברה הייתה סוג של קבוצה כזו, אבל למעשה, מאז אוקלהומה סיטי לא הייתה קבוצה שהצליחה לבצע את הטרנספורמציה הזו, מקבוצה צעירה וחביבה לקונטנדרית לאורך שנים, בהצלחה. מינסוטה אמורה להיות הקבוצה הזו, והטרנספורמציה הזו לוקחת זמן.

האם זה אומר שבארץ אלף האגמים יכולים לתת לתבשיל הזה להתבשל בלי להתערב ולקוות שהוא יצא טעים? ממש לא. לתבשיל הזה עדיין חסר קצת מלח ופלפל, ויש לא מעט מאוד סימני אזהרה מוקדמים שכדאי לשים לב אליהם כדי שבסופו של דבר הפויקה הזה לא ישרף.

אחד מסימני האזהרה הללו הוא הריווח בהתקפה. בעקבות הקליעה המוגבלת של וויגינס משלוש (27.8% בלבד) והקליעה הלא קיימת של ריקי רוביו, לטימברוולבס יש בעיות ריווח "קלות" בהתקפה. עבור קבוצה שהגו-טו-מוב שלה הוא להכניס כדור לפוסט-אפ של וויגינס או טאונס (9.8% מהפוזשנים של הוולבס הם פוסט-אפים, מדורגים 6 בליגה), מדובר בבעיה. גם ככה מדובר בפוזשן שלוקח הרבה זמן מההתקפה ושלהגנה יותר קל להתמודד מולו, וכשמוסיפים לזה גם את העובדה שאפשר לקחת מטר מרוביו, זה מקשה עוד יותר על כל התהליך. בתמונה פה למטה אפשר לראות כמה לקמבה ווקר לא אכפת להשאיר את רוביו חופשי לגמרי בפינה. המהלך הזה לא נגמר בסל, למי שהתעניין.

Presentation1

הבעיה השנייה עם ההתקפה של מינסוטה היא שהיא לא עונה על הציפיות. הצפי היה שעם אתלטים כמו וויגינס ולווין ומנהל משחק עילאי כמו רוביו, הטימברוולבס יהיו קטלניים במתפרצות. בפועל, הטימברוולבס הם ממוצעים בכל הקשור לקצב משחק ונק' ממתפרצות. עבור קבוצות עם בעיות מבניות בהתקפה, משחק המעבר הוא דרך נוחה לחפות על כך ולהשיג נקודות קלות, אולם מינסוטה לא משתמשת בכלי הזה מספיק, למרות שיש לה את היכולות להיות מצוינת בו.

ולמרות זאת, למרות הריווח הפרובלמטי ולמרות שהם לא רצים מספיק, ההתקפה של מינסוטה מדורגת 12 בליגה עם 103.7 נק' ל-100 פוזשנים, וסביר להניח שעם ההשתדרגות הטבעית של וויגינס, טאונס ולווין וכח האינרציה הם יהפכו להיות מהר מאוד להתקפת טופ 10 או אפילו טופ 5. מעבר לכך, החמישייה של רוביו-לווין-וויגינס-טאונס וגורג'י ז'נג מעמידה ב-310 דק' משחק ביחד נתון יעילות התקפית פנטסטי של 116.1 נק' ל-100 פוזשנים, נתון שווה ערך למקום הראשון בליגה, כך שאולי אין סיבה להיות טרחן ולנטפק את ההתקפה שלהם יותר מדי.

אבל ההתקפה היא רק המתאבן. הבעיה האמיתית של הטימברוולבס היא בהגנה. למינסוטה יש את ההגנה השלישית הכי גרועה בליגה ולא קשה להבין למה אחרי שמסתכלים עליה מקרוב.

הבעיות ההגנתיות מתחילות מהקודקוד. במשחק מול מילווקי לפני שבוע, משום מה, סם מיצ'ל, מאמן הקבוצה, החליט לשים את ריקי רוביו על יאניס אנטטוקונמפו. לא ברור מה גרם למיצ'ל לחשוב שהספרדי הצנום יכול להתמודד עם היווני העצום, אבל מילווקי חגגה על המיס-מץ' הזה כל עוד הוא היה שם. מינסוטה נאלצה להביא עזרה פעם אחר פעם ולא הצליחה לעצור את ההתקפה של מילווקי, כפי שניתן לראות בסרטון כאן למטה, שתורם עוד קצת לאורגזמת יאניס שמתחוללת בימים אלו בליגה הטובה בעולם.

אבל מעבר להחלטות התמוהות של מיצ'ל, יש למינסוטה חסרונות בולטים בכל הקשור לצד האפור של המגרש. אנדרו וויגינס, לדוגמא, פשוט מתקשה לעבור דרך חסימות, מה שמשאיר את השחקן שלו לא פעם פנוי לקליעה.

ורוביו, על אף התדמית שלו כסטופר, נוטה לחלום בהגנה ולאבד את השחקן שלו כאילו הוא ראסל ווסטברוק. יש הרבה דברים שאפשר וכדאי לחקות את ראסל ווסטברוק בהם. לחלום בהקיץ בהגנה זה לא אחד מהם.

למעשה, למינסוטה יש בעיה דומה מאוד לזו של ניו אורלינס בהגנה. הגנת פרימטר חלשה שגורמת לכך שההגנה כולה קורסת ומאפשרת סלים קלים. הטימברוולבס מאפשרים ליריבות לקלוע ב-62.0% בזריקות מפחות מ-5 פיט מהסל. חוץ מסקרמנטו והלייקרס, זה הנתון הכי גרוע בליגה. לקבוצה שיש לה את מוטת הידיים של גורג'י ז'נג ו-KAT ואת קווין גארנט על הספסל, זה לא צריך לקרות, אבל בסרטון כאן למטה אפשר לראות בדיוק איך זה קורה.

זה לא אומר שצריך להיכנס לפאניקה. וויגינס חגג 21 רק לפני שלושה שבועות, טאונס רק בן 20 ושניהם קרובים לתקרה שלהם בערך כמו שמכבי תל אביב כדורסל קרובה לשפיות. ואם זה לא מספיק, למינסוטה תהיה עוד בחירת טופ 5 (כנראה) בדראפט הקרוב.

עם זאת, מקבלי ההחלטות במינסוטה לא יכולים לקפוא על השמרים, וההחלטה המרכזית שלהם צריכה להיות לגבי ריקי רוביו, והאם הוא רכז העתיד שלהם. רוביו אמנם רק בן 25, אבל זו כבר העונה החמישית שלו בליגה ולא נראה שהקליעה שלו הולכת לכיוון חיובי (36.7% מהשדה, 30.3% מהשלוש, 35.6% בלבד מהשלשות שמוגדרות פנויות לחלוטין). בליגה שהולכת יותר ויותר לכיוון של ריווח, רוביו הופך להיות משקולת התקפית שמכבידה על הקבוצה כולה.

מצד שני, אם קארל אנטוני טאונס יאמץ את תפקיד הסנטר, הפלונטר בהתקפה של מינסוטה עשוי להיפתר. זוהי עוד סוגיה מעניינת לגבי העתיד של הקבוצה הזו. האם הם ממשיכים עם דנג לצד טאונס או שהם מצטרפים לתנועת הסמול-בול באופן רשמי והופכים את טאונס לסנטר במשרה מלאה כשלצידו וויגינס/שבאז מוחמד/שחקן אחר במימדים הללו ב-4? שינוי שכזה יאפשר להמשיך לשחק עם רוביו בהתקפה כי יהיה מספיק ריווח מסביבו, והתקרה של קבוצה כזו, לטעמי, היא גבוהה הרבה יותר.

בסופו של דבר, שום בעיה שיש למינסוטה היא לא ברת-תיקון. הקליעה של וויגינס משלוש עוד תשתפר ובכל מקרה, יש לו מספיק כלים כדי להפוך לדמאר דרוזן 2.0 גם אם היא לא, וטאונס הוא בערך הדבר הכי בטוח שיש בעמדה שלו מאז טים דאנקן. ביחד עם לווין ורוביו ודנג ושבאז, יש למינסוטה פוטנציאל להפוך להיות קבוצה התקפית מדהימה, אבל יש לה עוד קצת מה ללמוד בצד האפור של המגרש.

נשמע כמו יעד מושלם לטום ת'יבודו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s