מקצה הדירוג 2017 – מקומות 21-30

לאור האוף-סיזון הכי מטורף שהיה לנו בשנים האחרונות, הגיע הזמן להחזיר את מקצה הדירוג משנת השבתון שלו.

למי שלא מכיר או שכח או סתם בא לו לקרוא עוד פסקה לפני שנכנסים לעובי הקורה, הרעיון של מקצה הדירוג נולד מדייוויד אולדריג', הכתב של TNT שנוהג לעשות דירוג דומה. הדירוג לא בא לנחש מי תגזור רשתות ביוני 2018, אלא מי הייתה הכי מוצלחת ביולי-אוגוסט 2017. מי מיקסמה את הנכסים שלה, ומי שרפה את האסימונים. מי שיפרה את המצב שלה ביחס לתחילת הקיץ ומי לא עשתה לימונדה מהלימונים שלה.

הדירוג הזה מתייחס למספר משתנים:

• מה התכנית לטווח ארוך של הקבוצה ואיך היא מתכתבת עם הפעולות שהיא עשתה בקיץ?
• אילו החתמות נעשו בפרי אייג'נסי ואיך הן מקדמות את הקבוצה?
• אילו טריידים נעשו ואיך הם מתקשרים לתמונה הגדולה?
• מה מצב תקרת השכר של הקבוצה? האם היא תקעה את עצמה עם חוזי עתק או שיש לה גמישות פיננסית לטווח הארוך?
• האם היו עוד פעולות מאחורי הקלעים שמשנות את התמונה (חילופי מאמן, ג'נרל מנג'ר וכו')
• לגבי הדראפט, אני נותן לו משקל נמוך יותר משום שלא ראיתי את הרוקיז החדשים יותר מדי ואין לי משהו חכם להגיד חוץ מסטטיסטיקות מנופחות של ליגת הקיץ וכמה בדיחות חסרות טעם על לאוואר בול.

למרות הכל, בתכלס, יש הרבה מדע שבעל פה בדירוג הזה. הוא מתיימר להתבסס על סטטיסטיקות ואקסיומות וחצאי אמיתות. בסופו של דבר הוא סובייקטיבי לגמרי, ואתם מוזמנים להגיב, לבקר, לקלל, להסכים ולעשות את כל מה שהאינטרנט מאפשר לנו. בשביל זה המציאו אותו. אז בלי יותר מדי חפירות, בואו נתחיל עם עשר הקבוצות עם האוף-סיזון הגרוע ביותר.

 

*יש פה הרוב הארי של ההחתמות וההעברות שנעשו בקיץ, אם אתם בכל זאת מוצאים משהו שחסר/לא מדויק ובא לכם להיות טרחנים, תגידו לי ואני אעדכן.

 

מקום 30 – קליבלנד קאבלירס

באו: ג'ף גרין (שחקן חופשי, אורלנדו), חוזה קלדרון (שחקן חופשי, אטלנטה), סדי אוסמן (נבחר בדראפט 2015, אנאדולו אפס), דרק רוז (שחקן חופשי, ניקס)

הלכו: דייוויד גריפין (ג'נרל מנג'ר)

הוחתמו מחדש: קייל קורבר (21 מיליון ל-3 עונות)

מתנדנדים: דרק וויליאמס, דרון וויליאמס

בגדול: לכאורה, הקיץ של קליבלנד לא היה קיץ רע.

בהתחשב בעובדה שהם נמצאים קילומטרים מעל תקרת המס ושלא היו להם אופציות אמיתיות להתחזקות מבחוץ מבלי לחתוך בבשר החי של הקבוצה, זה שהם הצליחו להביא שחקנים מוכחים כמו ג'ף גרין, חוזה קלדרון ודרק רוז בחוזי מינימום זה לא רע בכלל. גם ההחתמה של קייל קורבר היא סבבה, למרות שלטעמי 3 שנים עבור קורבר בגיל  36 זה קצת יותר מדי. אבל כל אלו היו באמת אירועים שוליים בקיץ הסוער שעבר על סגנית האלופה. זה היה האוף-סיזון הכי גרוע שאני זוכר מקבוצה שמועמדת לאליפות.

זה התחיל עם העזיבה של דייוויד גריפין. המתח בין גריפין לדן גילברט התנהל כל השנה על אש קטנה, וגלש ברגע הכי לא נכון. רגע לפני הדראפט, כשהקאבס עדיין היו עמוק בשיחות טרייד על ג'ימי באטלר/פול ג'ורג', גריפין הותיר את כסא הג'נרל מנג'ר יתום. האם גריפין היה מצליח לשנות את המציאות ולהנחית את אחד מהכוכבים הללו באוהיו? לא בטוח, אבל בלעדיו, זה בוודאות לא יכל לקרות.

בשבועות שלאחר מכן גילברט פלירטט עם צ'אנסי בילאפס, אבל שום דבר לא יצא מזה, ואז החלו השמועות. לברון עצבני, לברון מדוכדך, לברון לא בא, לברון גם לא מטלפן. בקיץ הבא לברון יכול להפוך לשחקן חופשי ולעזוב וקליבלנד, שוב, תישאר מול שוקת שבורה. כל הסימפטומים שהיו שם לפני 8 שנים נראה שחוזרים על עצמם וזה שם את הקאבס בסיטואציה לא פשוטה. האם הם לא עושים שום מהלך משמעותי ומסתכנים בכך שלברון יעזוב בקיץ 2018 או שהם הולכים על מהלכים עם סיכון גבוה אפילו יותר (סטייל קווין לאב תמורת דמארקוס קאזינס)?

בתוך כל המלודרמה של לברון וסוגיות הרוסטר של הקאבס והחלפת הג'נרל מנג'ר, הקבוע היחיד היה אמור להיות קיירי ארווינג. קווין לאב הוא זה שמוצע בטריידים, כל השאר השחקנים בסגל הם רק חיילים על לוח השח-מט של המלכה לברון ורק קיירי הוא הנסיך שמקומו מובטח. אלא שבסוף יולי גילינו שלברון וקיירי כבר לא, והקיץ של הקאבס, שהיה גרוע ממילא לאור מרוץ החימוש שהתחולל בליגה שהם לא היו חלק ממנו, הפך לקטסטרופה.

קיירי היה אמור להיות המצנח שיעזור לקאבס לנחות ברכות במקרה שלברון יזרוק אותם שוב מהמטוס בקיץ הבא. הוא בן 25, עם נסיון בפלייאוף, עם דם קר בקלאץ', עם יכולת לקלוע מכל מקום על הפרקט. נכון, יש לו בעיות בהגנה והמספרים שלו בלי לברון מטרידים, אבל איתו הקאבס לא היו נופלים לתהומות הנשייה כמו שקרה להם בפעם הקודמת שלברון עזב. אולם קיירי כנראה לא רוצה לחיות יותר לפי התכתיבים של לברון והוא הטיל את פצצת הטרייד שעכשיו מתקתקת לה עד שתתפוצץ. עד שיגיע טרייד או עד שתתחיל העונה. בכל מקרה, יהיה שמח בקליבלנד.

בתוך כל זה, הקאבס הם עדיין הקבוצה הכי טובה במזרח והפייבוריטית הדי ברורה (צריך לקחת בחשבון גם את בוסטון אחרי הקיץ הזה) להגיע לפיינלס בפעם הרביעית ברציפות, אבל הקיץ הזה היה כשלון מפואר. לאור התמורה שקבוצות מקבלות בטריידים על כוכבים בסדר גודל של קיירי בשנה האחרונה, קשה להיות אופטימיים לגבי העתיד של הקאבס, בטח עם הפרי אייג'נסי של לברון בקיץ הבא כאשר מג'יק ג'ונסון מחכה לו בלוס אנג'לס. כל זה מתחבר לתחושה שהקאבס הנוכחיים, למרות ההצלחה בשנים האחרונות ולמרות האליפות ההיסטורית ב-2016, הם קבוצה מלאכותית. הם קבוצה שהורכבה בניתוח פלסטי והוחדר אליה גוף זר שהפך אותה למפלצתית. אולם מכיוון שהקבוצה הזו לא נבנתה באופן טבעי, כעת, 3 שנים אחרי הניתוח, נראה שהגוף המקורי דוחה את הגוף הזר, ולהיפך.

בקטן: סדי אוסמן הטורקי הגיע וקצת יצעיר את אחד הסגלים הכי ותיקים בליגה, דרק רוז הוא אולי הרכז הכי פחות מתאים לשחק ליד לברון וג'ף גרין אולי יחווה איזשהו רנסנס לקריירה האבודה שלו, אבל זה באמת פחות מעניין. מה שמעניין בקליבלנד זה שהם מתנהלים באווירת משבר תמידית ונראה שבכל רגע נתון אנו עלולים להיות עדים לקריסה של המערכת. עצם העובדה שאנחנו מדברים במונחים של קריסה על אחת הקבוצות הכי טובות בליגה היא עוד עדות לדומיננטיות האדירה של הווריורס, שהצליחו להוציא מאיזון את היריבה הכי גדולה שלהם.

 

מקום 29 – אינדיאנה פייסרס

באו: ויקטור אולדיפו, דומנטאס סאבוניס (טרייד, אוקלהומה סיטי), קורי ג'וזף (טרייד, טורונטו), בויאן בוגדנוביץ' (שחקן חופשי, וושינגטון), דארן קוליסון (שחקן חופשי, קינגס), טי.ג'יי ליף, אייק אניבוגו (דראפט)

הלכו: פול ג'ורג' (טרייד, אוקלהומה סיטי), סי.ג'יי מיילס (טרייד, טורונטו), מונטה אליס (נחתך), ג'ף טיג (שחקן חופשי, מינסוטה), ג'ורג' ניינג (נחתך)

מתנדנדים: ארון ברוקס

בגדול: לארי בירד עזב בזמן, אה?

לפני קצת יותר מ-3 שנים הפייסרס היו במקום הראשון במזרח ואיימו על השלטון של לברון. את העונה הזו הם הולכים לפתוח עם אחד הסגלים הכי חלשים בליגה ועם הרבה סימני שאלה לגבי העתיד. העזיבה של פול ג'ורג' ריחפה באוויר של אינדיאנפוליס כמעט שנה, אבל בסופו של דבר הפייסרס בחרו בטרייד הכי אנטי-קליימקסי שיש, שהשאיר אותם עם קבוצה שהיא לא טובה, לא מלהיבה ולא גרועה מספיק כדי להתקרב למחוזות ההינקי. ברוכים הבאים ל-No Man’s Land, אוהדי אינדיאנה.

אפשר לבוא בטענות לג'ורג' ששם את הפייסרס בסיטואציה בה הם רק יכלו לקצץ את ההפסדים שלהם, אבל הסיפורים שיצאו על כך שהפייסרס לא רצו להעביר את ג'ורג' ליריבה מהמזרח מרמזים על כך שהפייסרס לא מיקסמו את הנכס שלהם (אני כבר לא נכנס לכך שהם היו צריכים להעביר אותו בדד-ליין, דיברתי על זה מספיק). הם הדוגמא הקלאסית לקבוצה שהיה לה אס ו-8 ופשוט שיחקה יד לא טובה. יד שאחריה לא בטוח שיתנו לה לחזור לשחק.

בקטן: הפייסרס יקוו שהאוויר של אינדיאנה יעשה טוב לאולדיפו ויתפללו שהשילוב בין דומנטאס סאבוניס למיילס טרנר יעבוד, אחרת הטרייד על ג'ורג' יהפוך לגרוע אף יותר. שאר הקיץ של הפייסרס לא היה טוב יותר. מונטה אליס נחתך, כיאה לגארד נמוך שמסתמך בעיקר על האתלטיות שלו ואיבד כבר את האתלטיות שלו. ג'ף טיג ברח למינסוטה. הרכז הפותח שלהם יהיה ככל הנראה הרכז הפותח של הקינגס בשנתיים האחרונות, קבוצה שידועה לשמצה בבעיות הרכזים שלה. הם עיבו את הסגל בכל מיני שחקנים שאולי יעזרו להם לנצח כמה משחקים כמו קורי ג'וזף ובויאן בוגדנוביץ' ובעולם של Titles or Tanking, הפייסרס לא שיפרו את מצבם. אם מישהו מבין מה התוכנית שלהם לחזרה לרלוונטיות, הוא מוזמן לשתף.

 

מקום 28 – שיקאגו בולס

באו: זאק לווין, כריס דאן (טרייד, מינסוטה), לורי מרקנאן (דראפט), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, ניקס), דייוויד נואבה (שחקן חופשי, לייקרס)

הלכו: ג'ימי באטלר (טרייד, מינסוטה), ג'ופרי לוברן (שחקן חופשי, ספרס), ראג'ון רונדו (שחקן חופשי, ניו אורלינס), מייקל קרטר וויליאמס (שחקן חופשי, שארלוט)

הוחתמו מחדש: כריסטיאנו פליציו (32 מיליון ל-4 עונות), ניקולה מירוטיץ'

בגדול: בליל הדראפט, בערך מתי שאדם סילבר דיווח שמרקל פולץ נבחר ע"י פילדלפיה בבחירה הראשונה, הגיע הדיווח שג'ימי באטלר עובר למינסוטה בטרייד. עדיין לא דווח מי יעשה את הדרך ההפוכה לעיר הרוחות, אבל אפשר היה לנחש שמדובר בזאק לווין, כריס דאן ומי שיבחר בבחירה השביעית ע"י הטימברוולבס. כמה דקות לאחר מכן בריאן ווינדהורסט צייץ שגם הבחירה ה-16 תחליף ידיים כחלק מהטרייד הזה.

זו הייתה שעת לילה מאוחרת והייתי תשוש, אבל זה היה נראה לי מוזר. למינסוטה אין את הבחירה ה-16 בדראפט הזה, איך הם יכולים להעביר אותה לשיקאגו, חשבתי לעצמי. ואז נזכרתי שהבחירה ה-16 שייכת לבולס, ושבנוסף לשחקן הכי טוב בטרייד בפער ניכר, הם גם מעבירים לטום ת'יבודו בחירה על גבול הלוטרי. הטרייד הזה היה אקורד סיום הולם לעונה מבולבלת מאוד של השוורים. כל העונה הזו הייתה מין ריקוד מביך שהיו לו כמה רגעים של קוהרנטיות וחן, אבל באופן כללי, הוא היה כשלון.

ניסוי שלושת האלפות עם באטלר, דוויין ווייד וראג'ון רונדו התרסק בצורה די צפויה, פרד הויברג שיחק כסאות מוזיקליים בעמדת הרכז הפותח ולא נראה שמהקיץ הזה הבולס יצאו עם איזושהי בשורה לעולם. הקבוצה הטובה ביותר שהייתה להם מאז הקבוצה של ג'ורדן בניינטיז סיימה את דרכה רשמית בקיץ הנוכחי והתחושה היא שאוהדי הבולס יצטרכו לחכות כמה שנים כדי לקבל קבוצה שתחזור לאותן רמות. התמורה שהם קיבלו עבור באטלר לא שמה אותם בפוזיציה לחזור לרמות הללו כל כך מהר.

בקטן: התמורה הזו כללה את זאק לווין, שעוד צריך להראות שהוא מסוגל להתאושש מהקרע ב-ACL שעבר עליו בעונה שעברה. היא כוללת את כריס דאן, שנראה כמו באסט רציני בעונת הרוקי שלו והוא יותר מבוגר מיאניס אנטטוקונמפו. והיא כוללת את לורי מרקנאן, שנראה כמו בחור חביב אבל מהקצת שראיתי ממנו, לא כזה שהייתי רוצה לבנות סביבו את הקבוצה שלי. זה לא מרגיש כמו מספיק כדי להתחיל בנייה מחדש איכותית ועדיין יש להם את הפיל הלבן העונה לשם דוויין ווייד בסגל. קשה לי שלא לגלות קצת אמפטיה לפרד הויברג. הוא לא המאמן הכי מבריק בהיסטוריה של הליגה, אבל הוא נאלץ להתמודד שנה אחר שנה עם חוסר עקביות משווע בבניית הסגל שלו, ולבטח הוא יהיה אחד המועמדים המובילים העונה לפיטורים לאור העובדה שהבולס הולכים להיות אחת הקבוצות החלשות במזרח. שזה הישג מרשים לכשעצמו.

 

מקום 27 – סן אנטוניו ספרס

באו: רודי גיי (שחקן חופשי, סקרמנטו), דרק ווייט, ברנדון פול (דראפט), ג'ופרי לוברן (שחקן חופשי, שיקאגו),

הלכו: דוויין דדמון (שחקן חופשי, אטלנטה), ג'ונתן סימונס (שחקן חופשי, אורלנדו)

הוחתמו מחדש: פאטי מילס (50 מיליון ל-4 עונות), פאו גאסול (48 מיליון ל-3 עונות), מאנו ג'ינובילי

מתנדנדים: דייוויד לי

בגדול: זה לא סימן טוב כל כך לליגה שזועקת על חוסר שוויוניות ששתי הקבוצות שהיו הכי קרובות לווריורס עברו קיץ די מחורבן, נכון?

במשך שנים התרגלנו לרעיון שהספרס מבריקים בדראפט. שם הם מצאו יהלומים לא מלוטשים כמו טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי. לאחר מכן, כאשר שאר הקבוצות החלו להפעיל מערך סקאוטינג משוכלל, הספרס עדיין הצליחו לעקוף את כולם בסיבוב בזכות הידע הארגוני שלהם, זיהוי היעילות של השלשה מהפינה, ניהול הדקות של גרג פופוביץ' ששמר על הכוכבים טריים, המערכת שיודעת להפוך את דני גרין ממעודדת של לברון בקליבלנד לשחקן NBA משמעותי ובזכות טים דאנקן. עם השנים גם היתרון היחסי הזה הצטמצם, בטח מאז שסטיב קר הגיע לגולדן סטייט, והספרס נאלצו לחפש אפיקים חדשים לשמירה על מקומם בצמרת. בשנים האחרונות הם עשו זאת דרך הפרי אייג'נסי, עם ההחתמות של למרקוס אולדריג' לפני שנתיים ופאו גאסול בעונה שעברה. העונה הם פינטזו על כריס פול, אבל בסופו של דבר, בקיץ בו הליגה הייתה במירוץ חימוש בלתי פוסק, הספרס לא הצליחו להביא עוד כוכב שיעזור לקוואי לאונרד.

יכול להיות שזו הסנונית שמבשרת את האביב מבחינת הספרס. הם כבר לא שנות אור לפני מועדונים אחרים בכל הקשור לידע סטטיסטי, מאמני קליעה וזיהוי טרנדים וכאשר אין להם יתרון בתחום הזה ואין להם יתרון בתחום הכשרון, יהיה להם קשה מאוד לנצח את המפלצות שנבנו להן במערב. קוואי לאונרד עדיין שחקן מדהים ויש סיכוי לא רע שהוא יזכה ב-MVP העונה, אבל בזמן שהספרס נשארו במקום, שאר היריבות שלהם עשו צעד קדימה. זה לא המצב הרגיל עבור גרג פופוביץ' ואר.סי. ביופורד, וזה רק מראה כמה הליגה השתפרה עם השנים.

בקטן: המהלך הגדול של הקיץ מבחינת הספרס היה ההחתמה של רודי גיי, שחקן בן 31 שמגיע אחרי פציעה בגיד האכילס שחיסלה את הקריירה של צ'אנסי בילאפס וקובי ברייאנט. משום מה, זה לא מרגיש לי כמו התשובה לגולדן סטייט, בטח כשג'ונתן סימונס, השחקן היחיד שנלחם נגד הווריורס אחרי שקוואי נפצע בסדרת הגמר בעונה שעברה, עזב לאורלנדו עבור חוזה מציאה. פאטי מילס נשאר בחוזה לא רע, פאו גאסול נשאר בחוזה הזיה וקינג ג'ופרי לוברן ינסה למלא את החלל שדוויין דדמון ודייוויד לי השאירו מאחוריהם, וזה כנראה יספיק בשביל הספרס כדי להיות קבוצת עונה רגילה מצוינת ולהגיע לפלייאוף עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, אבל ספק גדול אם זה יספיק ליותר מכך במערב המתחזק.

הדבר החיובי היחיד בערך שאפשר להגיד על הקיץ הזה של הספרס הוא שתקרת השכר שלהם יכולה להיראות טוב מאוד הקיץ הבא (תלוי בעיקר בלמרקוס אולדריג'), בו תהיה להם הזדמנות להסתער על כריס פול (שוב) או דמארקוס קאזינס או אולי אפילו לברון. אבל תקרת שכר אף פעם לא לקחה אליפות, ועם פאו גאסול ב-16 מיליון לעונה ובלי יותר מדי שחקנים שיכולים לעזור לקוואי, כנראה שגם הספרס לא יקחו אחת כזו. לפחות לא העונה.

 

מקום 26 – מיאמי היט

באו: קלי אוליניק (שחקן חופשי, בוסטון), בם אבדיו, מאט וויליאמס (דראפט), איי.ג'יי האמונס (טרייד, דאלאס)

הלכו: כריס בוש (נחתך רשמית), ג'וש מקרוברטס (טרייד, דאלאס)

הוחתמו מחדש: ג'יימס ג'ונסון (60 מיליון ל-4 עונות), דיון ווייטרס (52 מיליון ל-4 עונות), יודוניס האסלם (מינימום לעונה אחת)

בגדול: פט ריילי חלם על גורדון הייוורד ובלייק גריפין והתעורר עם דיון ווייטרס וה-Man-Bun של קלי אוליניק. זה לא כזה רע להתעורר עם ווייטרס ואוליניק, בטח בהתחשב בכך שגריפין היה צריך לעזוב המון כסף כדי לעבור להיט ושהייוורד חוזר ע"י קבוצות טובות יותר ממיאמי. הבעיה עם ווייטרס ואוליניק (וגם ג'יימס ג'ונסון) זה שההיט החתימו את כולם ל-4 שנים.

בעידן בו החוזים מתקצרים כדי לשמור על הגמישות בתקרת השכר, ריילי די מסמר את עצמו לסגל הנוכחי. בעונות הבאות החוזה של טיילר ג'ונסון קופץ ולמעשה עד קיץ 2020 קשה לראות מאיפה ההיט מגרדים מקום מתחת לתקרת השכר, וכל זה כאשר הם עוד חייבים 2 בחירות דראפט לפיניקס. הפרידה מכריס בוש שחררה את ההיט מעול כלכלי גדול, אבל הם הכניסו את עצמם לברוך לא פחות גדול עם החוזים הארוכים שהם העניקו לווייטרס, אוליניק ו-JJ. החצי השני של העונה שעברה (11-30) היה מרשים ביותר, ואריק ספולסטרה הוכיח את עצמו שוב כאחד המוחות החדים בליגה, אבל האם אפשר לבנות על המשך המומנטום הזה גם לעונה הבאה? האם חסן ווייטסייד וגוראן דראגיץ' אלו כוכבים מספיק גדולים כדי להוביל את ההיט לצמרת הליגה בעידן בו אול-סטארים מתאגדים כאילו הם מתמודדים בהסתדרות?

בקטן: בם אדביו היה הימור מעניין בסיום הלוטרי, למרות שלא ברור איך הוא מתאים לצד חסן ווייטסייד. אוליניק, לעומת זאת, מתאים מצוין לידו, השאלה היא האם ההיט לא שילמו עבורו פרמיה גבוהה מדי בגלל אותו משחק 7 מהולל מול וושינגטון. יהיה גם מעניין לראות איך ג'יימס ג'ונסון מגיע לעונה הזו אחרי המיני-עונת-פריצה שהייתה לו בעונה שעברה ואחרי שחתם על חוזה גדול. על אף כל זאת, לטעמי, ההיט לא הצליחו לנצל את הווייבים הטובים שהיו בעקבות חצי העונה השני שלהם כדי להתחזק ברמה שתאיים על הגדולות במזרח, והם די סגרו לעצמם את אפיקי ההשתפרות בשנים הקרובות. זו הסיבה שהם בחלק התחתון של הרשימה.

לא בקרוב, ריילס

 

מקום 25 – יוטה ג'אז

באו: ריקי רוביו (טרייד, מינסוטה), דונובן מיצ'ל, טוני בראדלי (דראפט), ת'אבו ספולושה (שחקן חופשי, אטלנטה), יונאס ירבקו (שחקן חופשי, בוסטון), אקפה אודו (שחקן חופשי, פנרבחצ'ה)

הלכו: גורדון היוורד (שחקן חופשי, בוסטון), ג'ורג' היל (שחקן חופשי, קינגס), טריי ליילס (טרייד, דנבר) שלווין מאק (שחקן חופשי, אורלנדו), בוריס דיאו (נחתך)

הוחתמו מחדש: ג'ו אינגלס (52 מיליון ל-4 עונות)

בגדול: יוטה בהחלט יכולה לצאת מבואסת מהקיץ הזה. היא גידלה את ג'ורדון הייוורד, אצלה הוא הפך משחקן שנראה כמו רוצח סדרתי לשחקן שמשחק כמו רוצח סדרתי, אצלה הוא הפך לאול-סטאר, אצלה הוא פרח והוביל את הקבוצה לעונת שיא של 51 ניצחונות וסיבוב שני בפלייאוף. אלא שאז בוסטון הפעילה את כל הקסמים שלה והייוורד ברח מזרחה. עכשיו הפרויקט היפה שנבנה בסולט לייק סיטי חוטף סט-בק רציני, אבל זה לא אומר שהוא גמור לחלוטין. רודי גובר חתום עד 2021, דונובן מיצ'ל (הרוקי שנראה טוב בליגת הקיץ) גם כן ובהיעדר הייוורד, הג'אז יכולים לבחור למעשה את המסלול שלהם. הם יכולים להמשיך ולנסות לנצח, והעונה סביר להניח שזה מה שהם יעשו, אבל יש להם גם את הבסיס לטנקינג משובח שבסופו הם יצאו עם עוד כוכב לצד גובר.

הייוורד דפק אותם, אין ספק, אבל זה לא טוטאל-לוסט. בעונה שעברה ב-1435 הדקות בהן הוא לא היה על הפרקט ה-Net Rating שלהם היה 0.4+, שזה קצת יותר טוב מהנתונים של פורטלנד, ממפיס, שיקאגו, אינדיאנה ואוקלהומה סיטי, קבוצות שהגיעו לפלייאוף בעונה שעברה. עם זאת, קשה מאוד לדעת אם הנתון הזה יצליח להיות מתורגם לאורך 82 משחקים, בטח כאשר היריבות במערב התחזקו. עם כל האהבה שלי לגובר, קשה לי לראות את יוטה שומרת על מקומה כקבוצת פלייאוף במערב בעונה הבאה.

בקטן: מיצ'ל, כאמור, עוד עלול להתברר כהברקה של דניס לינדזי, למרות שהמחיר עבורו היה לא זול (הבחירה ה-24 וטריי ליילס, שהוא עדיין צעיר מספיק כדי להיות מסקרן). חוץ מזה, זה לא היה קיץ מוצלח של הנגנים. רוביו הגיע במעין Hail Mary Attempt כדי להשאיר את הייוורד, במהלך שהזכיר את ביטול הרוטציה של בוז'י הרצוג וציפי לבני ערב לפני בחירות 2015, מעין מהלך שנעשה כדי לעשות משהו ומשדר פאניקה יותר מכל דבר אחר. רוביו לא טוב יותר, לטעמי, מג'ורג' היל ולא עמיד יותר בפציעות ממנו. הוא גם לא כל כך מתאים לכדורסל האיטי והמהונדס של קווין סניידר, וזה שם את הג'אז במצב בו הם יצטרכו עונת פריצה מרודני הוד (פריצה רגילה, רודני, לא פריצת דיסק) או דאנטה אקסום ועונה בריאה מאלק ברקס ודרק פייבורס כדי לצוף באזור ה-50% הצלחה במערב הרצחני.

 

מקום 24 – ניו יורק ניקס

באו: טים הרדוואי ג'וניור (שחקן חופשי, אטלנטה), פרנק ניליקינה (דראפט), סקוט פרי (ג'נרל מנג'ר, סקרמנטו)

הלכו: פיל ג'קסון (לעשן כמה פייזלים בחווה שלו במונטנה), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, שיקאגו), דרק רוז (שחקן חופשי, קליבלנד)

הוחתמו מחדש: רון בייקר (9 מיליון לשנתיים)

בגדול: לביל בר יש קטע שאני אוהב במיוחד שבו הוא מדבר על ציפוף האוכלוסין בעולם ועל איך אנחנו פשוט מייצרים יותר מדי אנשים שפשוט מסתובבים, בוהים בתקרה ומנסים להצליח לעבור את הכביש, ואיך אנחנו חייבים להפסיק עם זה.

הנושא הזה באמת מפריע לבר והוא מקדיש לו המון מחשבה. כל כך הרבה מחשבה שהוא חשב על דרך יצירתית איך להוציא לפועל את החזון שלו לצמצום אוכלוסיית העולם. הדרך שלו היא דרך הטבעת ספינות של קרוזים. לפי בר, האנשים שהולכים לקרוז הם בדיוק סוג האנשים שאנחנו צריכים להיפטר מהם. הם לא בעלי חזון, הם עצלנים. הם בדיוק האנשים שמתאימים לטיהור האתני של בר שהוא מתאר בצורה כה גרפית כאן.

כל הקשקושים האלו היו גם כי רציתי נורא לשים את הסרטונים של בר וגם כי חשבתי על זה ואולי כדאי לשים את ג'יימס דולן על אחת מסירות הקרוז הללו?

אנחנו יכולים לדבר עד מחר על הניהול הגרוע של פיל ג'קסון ויש הרבה דברים שהזן מאסטר טעה בהם במהלך כהונתו, אבל הוא השאיר את הניקס עם פורזינגיס ועם כל בחירות הדראפט העתידיות שלהם. יש לפחות 5 קבוצות בליגה שנמצאות במצב גרוע יותר מהניקס כרגע. הבעיה של הניקס לא הייתה רק ג'קסון, אלא היא דולן, וכל עוד הוא שם, גם סקוט פרי המבטיח לא יצליח לנווט את הספינה הזו לחוף מבטחים. בעצם, כל עוד דולן על הספינה הזו, בכלל לא צריך את ביל בר. הוא כבר יטביע אותה לבד.

בקטן: הניקס החתימו את טים הרדוואי ג'וניור על חוזה ל-4 עונות תמורת 71 מיליון דולר. הרים של מילים נכתבו על החוזה המופרך הזה, אבל יש פה גם עניין של טיימינג. בקיץ שעבר קנת' בייזמור קיבל חוזה דומה, אבל מכיוון שבקיץ שעבר הכסף זרם כמו מפל האיגוואסו, זה עבר מתחת לרדאר. בקיץ הזה, הקיץ בו החוזים הגרועים חזרו לאופנה, חוזה כמו זה של הרדוואי מקבל ביקורות נושכות. עם זאת, הרדוואי בן 25 בעוד בייזמור היה בן 27 במועד החתימה בקיץ שעבר, ולטעמי, הרדוואי שחקן טוב יותר. אין ספק שמדובר באובר-פיי עבור שחקן מוגבל יחסית (שהניקס בעצמם ויתרו עליו לפני שנתיים), אבל זה לא אסון. זה לא כמו החוזה של ג'ואקים נואה.

כחלק מהירושה המפוקפקת שהשאיר אחריו, פיל ג'קסון בחר בדראפט בפרנק ניליקינה הצרפתי, שנראה כמו המועמד המוביל להיות הבאסט של הדראפט המוצלח הזה. הניקס צריכים להתפלל שניליקינה הוא רכז העתיד, כי בליגה שנשלטת יותר ויותר ע"י גארדים יוצרים, פורזינגיס זה פשוט לא מספיק כדי להגיע לפלייאוף. מעבר לכך, השאלה המעניינת היחידה היא מתי כרמלו אנתוני יעבור בטרייד ולאן, כי אפילו בקונפרנס החלש יותר, לא נראה שלניקס יש מספיק כח אש כדי לאיים על מקום בשמינייה הראשונה.

 

מקום 23 – דטרויט פיסטונס

באו: אייברי בראדלי (טרייד, בוסטון), לנגסטון גלוואי (שחקן חופשי, סקרמנטו), לוק קנרד (דראפט), אריק מורלנד (שחקן חופשי, משקר כלשהו)

הלכו: קנטוויוס קולדוול פופ (שחקן חופשי, לייקרס), מרכוס מוריס (טרייד, בוסטון), ארון ביינס (שחקן חופשי, בוסטון)

הוחתמו מחדש: רג'י בולוק (5 מיליון לשנתיים)

בגדול: כדי להבין את החשיבות של תפקיד הג'נרל מנג'ר בליגה צריך להסתכל על המאמנים שמתפקדים גם כג'נרל מנג'רים. דוק ריברס לא הצליח בשילוב הזה ונודע לשמצה על כך שהוא מחתים רק שחקנים ששיחקו אצלו בעבר או ששיחקו טוב נגד הקבוצות שלו בעבר. הקיץ סטיב באלמר הביא לו את ג'רי ווסט שיעזור לו קצת. גם טום ת'יבודו נראה שסובל מאותה תסמונת ובקיץ הזה הוא הביא את ג'ימי באטלר וטאג' גיבסון ששיחקו אצלו בשיקאגו ואת ג'ף טיג שהיה לו קשה לעצור אותו בפיק-אנד-רול, כדבריו. אבל הבעיה היא לאו דווקא בשחקנים שהמאמנים/ג'נרל מנג'רים בוחרים, אלא בדברים הקטנים. הגודל של החוזה, האורך שלו, הסעיפים החוזיים הקטנים שמאפשרים לקבוצה להשיג יתרון מול קבוצות אחרות. כל הדברים הללו שדריל מורי ודני איינג' ובוב מאיירס ואר.סי. ביופורד חזקים בהם. זה מה שהופך ג'נרל מנג'ר לג'נרל מנג'ר טוב, זה מה שהופך קבוצה טובה לקונטנדרית, זה מה שהופך קונטנדרית לאלופה.

סטן ואן גאנדי הוא דוגמא קלאסית למאמן שפשוט לא היה צריך להיות ג'נרל מנג'ר. מבט על המשכורות של הפיסטונס זה כמו לראות את הסרט "The Room". זה כל כך נורא שאתה לא יכול להוריד מזה את העיניים. למה לעזאזל צריך לשלם לבובאן מריאנוביץ' 7 מיליון לעונה לשנתיים הקרובות? איך ג'ון לוייר שווה 30 מיליון דולר לשלוש השנים הקרובות? מה לנגסטון גלוואי עשה שהוא שווה את ה-MLE יקר הערך? מי בדיוק עמד בתור כדי לתת לרג'י ג'קסון את ה-80 מיליון דולר ש-SVG נתן לו?

הטעויות הללו מצטברות והופכות את מלאכת השיפור של הקבוצה לבלתי אפשרית. אלא אם כן אנדרה דראמונד יהפוך פתאום לעוגן הגנתי התקרה של הפיסטונס היא די קבועה (מקום 6 במזרח בערך), ולואן גאנדי אין כל כך למי לבוא בטענות חוץ מלעצמו.

בקטן: הטרייד על אייברי בראדלי הוא מהלך לא רע, אבל ואן גאנדי ויתר במהלך הזה על מרכוס מוריס (שהיה לו את החוזה הכי ידידותי בקבוצה) ובעקיפין גם על קנטוויוס קולדוול פופ. בראדלי אמנם טוב מ-KCP והוא יעזור לפיסטונס לחזור לתמונת הפלייאוף במזרח ובעונה הקרובה והוא גם ירוויח בערך 10 מיליון דולר פחות מקולדוול פופ, אבל בקיץ הבא בראדלי הולך לדרוש הרבה כסף, ובניגוד למצב עם KCP, לפיסטונס לא תהיה שליטה לאן הוא הולך. כך שבעוד עונה הפיסטונס עלולים למצוא את עצמם בלי בראדלי, בלי קולדוול פופ, בלי מוריס ובלי מקום מתחת לתקרה. עוד מהלך עם חשיבה לטווח קצר של ואן גאנדי, וחוץ ממנו באמת שלא קרה שום דבר מעניין במישיגן בקיץ, עם כל הכבוד ללוק קנרד.

 

מקום 22 – אטלנטה הוקס

באו:  דיימונד סטון (סיין אנד טרייד, קליפרס), מרקו בלינלי, מיילס פלמלי (טרייד, שארלוט), ג'ון קולינס, טיילר דורסי (דראפט), דוויין דדמון (שחקן חופשי, ספרס), טרוויס שלנק (ג'נרל מנג'ר, גולדן סטייט), ניקולס ברוסינו (שחקן חופשי, דאלאס)

הלכו: פול מילסאפ (סיין אנד טרייד, דנבר), חוזה קלדרון (שחקן חופשי, קליבלנד), טים הרדוואי ג'וניור (שחקן חופשי, ניקס), דווייט האוורד (טרייד, שארלוט), ת'אבו ספולושה (שחקן חופשי, יוטה)

הוחתמו מחדש: מייק מסקאלה (10 מיליון לשנתיים), ארסן איליאסובה (6 מיליון לעונה אחת)

בגדול: חוץ מהספרס (ומלברון), ההוקס הם הקבוצה עם רצף ההופעות בפלייאוף הארוך בליגה. 10 עונות רצופות ההוקס ממשיכים איתנו אחרי אפריל, רק פעם אחת, ב-2015, בעונת 60 הניצחונות והספרס של המזרח, הם הצליחו לעבור את הסיבוב השני, וגם אז הם חטפו סוויפ מלברון. טרוויס שלנק, הגנ'רל מנג'ר החדש של הקבוצה שהגיע הקיץ מהמעבדה של גולדן סטייט, הסתכל על המצב ואמר לעצמו שזה כנראה הזמן לפוצץ את העסק. חבל ששלנק לא הגיע עונה וחצי קודם לכן, כי אז אולי ההוקס היו מקבלים משהו על אל הורפורד ופול מילסאפ, שני אול-סטארס שהם איבדו בתמורה לאוויר.

אבל החלב נשפך כבר, והדמעות לא יעזרו. אטלנטה של העונה הקרובה תהיה קבוצה חלשה מאוד ואפילו במזרח החלושס, קשה לראות אותם מאיימים על מקום בפלייאוף כשהשחקן הכי טוב שלהם הוא דניס שרודר, שהדבר הכי יפה שאפשר להגיד עליו זה שהוא אחד מ-30 הרכזים הפותחים הטובים בליגה. אבל היי, הינקי לימד אותנו לסמוך על התהליך. אולי אטלנטה צריכה ללכת באותו שביל.

בקטן: מילסאפ מעולם לא קיבל הצעת חוזה ונטש לדנבר, הסטוץ עם דווייט האוורד הסתיים במהירות וגם טים הרדוואי ג'וניור כבר לא בג'ורג'יה. לא הגיע לאטלנטה אף שחקן שיכול להיכנס לנעליים של השחקנים הללו ונותר רק לקוות שג'ון קולינס, הבחירה ה-17 בדראפט, יתברר כיותר מדאנקר משוגע. מייק בודנהולצר לבטח יעמיד קבוצה שמשחקת כדורסל נכון ויפה, אבל אין לו מספיק כשרון כדי להפוך את זה למוצר מנצח. העניין סביב אטלנטה יגיע ככל הנראה בגלל המקום הפנוי שלה מתחת לתקרת השכר, מה שהופך אותה למועמדת טבעית לקלוט את החוזים הגרועים של שאר הליגה (ויש הרבה כאלו עכשיו) בתמורה לנכסים נוספים שיעזרו לשלנק בבנייה מחדש שלו.

 

מקום 21 – מילווקי באקס

באו: די.ג'יי ווילסון, סטרלינג בראון (דראפט)

הוחתמו מחדש: טוני סנל (46 מיליון ל-4 שנים)

מתנדנדים:

בגדול: הבאקס הם איזשהו Feel Good Story של הליגה בשנים האחרונות, עם הכדורסל החלוצי של ג'ייסון קיד והגריק פריק והווינגספאן הלא נגמר של השחקנים הבכירים שלהם. הכל נכון, אבל אנחנו מתעלמים מכמה בעיות בסיסיות בבניית הקבוצה הזו. הבעיה הראשונה היא שהם משלמים יותר מדי לשחקנים הלא בכירים שלהם. הם משלמים בערך 22 מיליון דולר לג'ון הנסון ומירזה טלטוביץ'. השניים הללו ביחד שיחקו 39 דקות בסדרת הסיבוב הראשון מול טורונטו בעונה שעברה. תוסיפו לזה כמעט 12 מיליון לעונה לטוני סנל, שהוא שחקן חביב ותו לא, ועוד כמעט 10 מיליון למת'יו דלבדובה וקיבלתם כמעט חצי מתקרת השכר שמוקדשת לרול-פליירס שכולם אמורים לעלות מהספסל (אם ג'בארי פארקר וכריס מידלטון בריאים). הבאקס מפצים על זה עם חוזים נוחים יחסית ליאניס ומידלטון ובזכות העובדה שג'בארי, ת'ון מייקר ומלקולם ברוגדון עדיין על חוזי הרוקי שלהם, אבל זה משהו שהם יצטרכו לשפר בעתיד הקרוב, אם הם לא רוצים שחרושת השמועות סביב יאניס תימשך. זה לא יהיה פשוט עם כל הבלאגן שיש שם בפרונט אופיס.

בקטן: די.ג'יי ווילסון ממשיך את מגמת הזרועות הארוכות. עדיין לא ברור אם הוא ימשיך גם את מגמת היודע-לשחק-כדורסל. מייקל קרטר וויליאמס עזב ולא נראה שמישהו במילווקי הזיל דמעה על כך. אחת השאלות המעניינות שעוד נותרו לגבי הבאקס בקיץ הזה היא האם הם יחתמו על הארכת חוזה עם ג'בארי. זו כבר הפעם השנייה שהפורוורד המחשמל אך נטול כל סממן הגנתי הזה נפצע לתקופה ממושכת וההחלטה האם לתת לו חוזה גדול היא משמעותית לא רק בפן הבריאותי, אלא בפן הכלכלי. הארכת חוזה לג'בארי עכשיו תסתום לבאקס את תקרת השכר גם בקיץ הבא, בו החוזה של גרג מונרו יורד מהספרים, וזה יקשה על הבאקס לשים עוד כשרון מסביב ליאניס. לפחות הוא חתום עד 2021.

רק שלא יפגעו לו בקריירה. יאניס