שחקן טרי – פוסט אורח מאת ניל קרמר

בעקבות הניצחונות בשבועות האחרונים, ובעיקר הודות ל-2 משחקים (פייסרס וקאבס) על שמו של טרי רוזייר לכותרות.

המשחק הראשון, והמותח יותר יש לומר, היה הניצחון של הסלטיקס על הפייסרס באינדיאנה. זה היה המהלך המנצח של המשחק, שנגמר בתוצאה 112-111.

 

(ותודה לבוגדנוביץ על המסירה חסרת האחראיות)

המשחק השני היה נגד קליבלנד, כאשר היריבה המושבעת מאוהיו, עם אייזיאה תומאס (למרות שלא שיחק), הגיעה העירה.

המשחק ברח ליתרון דו ספרתי בשלב יחסית מוקדם, אבל זה לא מנע מהשחקן שלנו, טרי רוזייר, לעלות ל19 דקות מהספסל ולהספיק לקלוע בהן 20 נק' ב66% מרשימים (כולל 4/6 מחוץ לקשת). בתוספת של 4 ריב' ו3 אסיסטים (אך גם 4 איבודים). תקציר המהלכים שלו:

 

מה אפשר להסיק ממשחק הניצחון מול הקאבס? כרגע כלום. אבל, מה שכן ניתן לראות בבירור מלקט המהלכים הנ"ל, הוא שרוזייר אתלט לא קטן (טוב נו, 185 ס"מ גובה אבל הבנתם), עם עליה לקליעה לא רעה בכלל לשלוש וגם – הוא רכז שניזון בעיקר מפיק אנד רולים ומציאת השחקן הפנוי, בין אם הוא השחקן החוסם שמתגלגל פנימה, ובין אם מדובר בשחקן הממתין לשלשה בקשת השלוש (דניאל תייס).

2 המשחקים המדוברים, בתוספת צפייה נוספת שלי במשחקים שלו בפלייאוף של שנה שעברה גרמו לי לתהות (ולבסוף לכתוב טור זה): האם טרי רוזייר יכול להוות תחליף ראוי למרכוס סמארט שעלול לעזוב בסוף העונה קרובה?

למי שלא יודע – מרכוס סמארט בשנת החוזה שלו (שנה אחרונה) לפני שהוא נהפך להיות שחקן חופשי מוגבל (RFA), כלומר, השחקן רשאי לקבל הצעות חוזים מקבוצות אחרות, ולסלטיקס יהיה זמן להשוות את ההצעה שקיבל, או לסגת ממנה וכך בעצם סמארט עובר קבוצה.

מדוע בחרתי לבצע השוואה זאת? חוץ מהטבלה הסטטיסטית שתראו בהמשך, אפשר לומר שישנם כמה קווי דמיון בין השחקנים הללו: הם בני אותו גיל, ליתר דיוק, סמארט מבוגר ברוזייר ב11 ימים, כמעט באותו הגובה – 193 ס"מ של סמארט מול 185 ס"מ של רוזייר, שניהם שומרים טובים מאוד, למרות שכרגע הדעה הרווחת היא שסמארט שומר טוב יותר. לעומת זאת, אם נעמיק למדד ה- Real Plus Minus הבודק את תרומת השחקן לקבוצתו בצורה משוכללת יותר מאשר ה+/- הרגיל, נגלה שלפחות על פי העונה הנוכחית, רוזייר מדורג מעל סמארט. רוזייר מקבל את הניקוד 1.57 (חיובי) לעומת סמראט שנמצא על 0 עגול.

הנתון אולי הכי מעניין שברצוני לציין לגבי רוזייר, הוא גרף השיפור של בתרומה הכללית להגנה הקבוצתית. סמארט בארבעת עונותיו בליגה נמצא עם דירוג של 2.5 לאחר מכן סוג של דריכה במקום שנתיים (2.6 ואז בשנה השלישית שוב 2.5) ועכשיו בשנתו הרביעית הוא נמצא עם מדד הגנתי של 7.

לעומתו, רוזייר בשלושת עונותיו בליגה התחיל עם מדד שלילי של 6.6- , בעונתו השנייה שיפר ל 0.2- וכיום, בעונתו השלישית, כבר עבר לצד הנכון של הסקאלה, עם 3.1+

 

נמשיך, איך לא, עם השוואות סטטיסטיות בין השחקנים (ממוצעי קריירה):

פרמטר / שחקן מרכוס סמארט טרי רוזייר
דקות משחק 28.7 16.4
נקודות למשחק 9.3 5.5
נסיונות מהשדה 8.6 5.6
% מהשדה (ל2 נקודות) 35.4% 36.5%
זריקות, % עונשין 2.6, 75% 0.8, 78%
ריבאונדים 3.8 3.1
אסיסטים 3.8 1.6
חטיפות 1.5 0.6
חסימות 0.4 0.1

 

"הסטטיסטיקה לא משקרת" אמרו פרשנים רבים ומלומדים – אך במקרה זה, ממוצעי הקריירה של רוזייר עושים לו קצת עוול. בגלל עונתו הראשונה הממוצעים הללו נראים "לא מרשימים". קחו בחשבון גם שבעונתו הראשונה שיחק בסה"כ 39 משחקים (כיום בעונתו השלישית כבר שיחק מעל לכמות זו).

 

שחקן שחקן או שחקן של שיטה?

האם רוזייר הוא ברמת רכז שני ברחבי ה-NBA? או שמא מדובר בשחקן שמצליח למצות את היכולות שלו בקבוצה עם שיטה ? (כפי שכתבתי על ג'יילן בראון). זהו נושא מרתק שאפשר לכתוב עליו כתבה שלמה, אך לא לשם זה התכנסנו.

שחקנים פחות טובים ומוכחים מרוזייר מסתובבים בליגה הזו, לכן דעתי היא שמדובר בשחקן רוטציה לגיטימי ביותר, המתאים לסגנון המשחק כיום. להבדיל ממרכוס סמארט, לרוזייר יש כלי התקפי מלוטש יותר ממנו, המתאים לעידן המודרני בו אנו נמצאים – הקליעה משלוש. במשך 3 עונותיו בליגה עד כה, רוזייר מראה שיפור מתמיד בפרמטר זה :

עונה זריקות ל-3 נקודות אחוזים ל-3 נקודות
2015-2016 0.7 22.2%
2016-2017 2.4 31.8%
2017-2018 4.2 36.9%

 

המגמה ברורה – רוזייר, בדומה לבראון, מעלה באופן עקבי את כמות הזריקות שלו לשלוש ובאופן מפתיע גם את האחוזים בצורה נאה מאוד. זכרו, רוב השחקנים בעולם לא מצליחים להעלות בעת ובעונה אחת את כמות הזריקות ואת האחוזים מטווח מסוים.

אנו רואים כי רכזים ללא איום ממשי מחוץ לקשת הולכים ונכחדים, בדומה לסנטרים/פאוור פורוורדים ללא איום מבחוץ, כמו לדוגמה מייקל קרטר וויליאמס, שלא מצליח למצוא לעצמו קבוצה ויציבות, וזאת בעיקר כי הוא נטל התקפי מובהק.

אבל רגע, שורה תחתונה, האם שווה לסלטיקס לוותר על סמארט בשביל רוזייר?

דעתי כאן היא כמו דעת הרוב – הסלטיקס ממש לא ימהרו לוותר על סמארט. הוא בין השחקנים הראשונים שהתחילו את הדור החדש בבוסטון אחרי תקופת שלושת הגדולים. הוא הפך לסמל בקרב הקבוצה – הגנה, קשיחות ומנהיגות. בבוסטון יעשו הכל על מנת להשאיר אותו, למרות שדווח בתחילת העונה שהשיחות להארכת חוזהו של סמארט לא צלחו. השיחות כפי הנראה יתחדשו לקראת סוף העונה, והרבה מאוד יהיה תלוי באילו קבוצות יציעו חוזה מפתה לסמארט, והאם בוסטון תהיה מוכנה (ותרצה) להשוות את ההצעה. הבחירה המושכלת והחכמה שדני איינג' יכוון אליה, היא כמובן להשאיר את סמארט (רוזייר עדיין תחת חוזה). חשוב לציין, כי מצבה של בוסטון מבחינת תקרת השכר הוא מורכב. היא לא יכולה להחתים שחקנים בחוזים משמעותיים, לאחר ההחתמה המפוצצת של היווארד, החוזה של הורפורד וקיירי (וזאת אגב, הסיבה שהעבירו את אייברי בראדלי לפיסטונס – ידעו שלא יכלו לעמוד בדרישות השכר שלו). ולכן, הסלטיקס יהיו חייבים להתבסס על פיתוח הצעירים שלהם, כמו שעשו עד עכשיו בצורה יוצאת מן הכלל, או לחפש מגה-טרייד על כוכב מוכח בשוק (אנתוני דיוויס?).

בסיטואציה שכזו, אם הסלטיקס יוותרו על שירותיו של סמארט – הציפייה שלי היא שרוזייר יוכל להפוך לשחקן טוב יותר ממנו. אני אומר זאת בזהירות רבה, אך לאחר צפייה בשני השחקנים הללו משחקים יחד ובנפרד, אולי אכן שווה לסלסטיקס להשקיע בפיתוח "השחקו הטרי".

לסיכום, אומר כי כרגע רוזייר אינו שחקן טוב יותר מסמארט. על מנת שיהפוך לטוב ממנו, עליו לחזק את עצמו פיזית, כדי שיוכל לשמור על שחקנים בעמדה 2 שהם פיזיים ממנו, ואפילו גם על עמדה 3 (כפי שסמארט יודע לעשות מעת לעת).

מה תהיינה ההשלכות אם וכאשר סמארט יאריך חוזה? עוד מוקדם לדעת, אך מרגיש לי שרוזייר עלול למצוא את עצמו קצת מתוסכל, ויחפש לעצמו מקום שייתן לו עוד דק' משחק, וכמובן $$$.

 

אפילוג – יובל

הסיפור של טרי רוזייר הוא למעשה המיקרוקוסמוס של בוסטון כולה. הקבוצה הזו נבנתה סביב בראד סטיבנס ובחירות הדראפט הגבוהות של ברוקלין (ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום וקיירי ארווינג, שהגיע בזכות הבחירה של 2018). אל הורפורד וגורדון הייוורד הם תוצרי הלוואי של הרי-בילד הפנומנלי הזה, אבל זה אומר שלא נשארה עוגה לחלק.

שחקן כמו רוזייר, שמוכיח את עצמו כפרודוקטיבי מדי ערב, עלול למצוא את עצמו כקורבן של הסיטואציה בקבוצה שרודפת אחרי מה שנמצא מאחורי הקשת בענן בעודה מפספסת את מה שיש לה מתחת לאף. ההחלטה של דני איינג' מה לעשות עם סמארט ורוזייר היא לא ההחלטה הכי חשובה בהיסטוריה של הפרנצ'ייז של הסלטיקס, אבל היא עדיין תשפיע מהותית על איך שהקבוצה הזו נראית ועל הקריירות של שני השחקנים הללו, שתיאורטית יכולים לחצוב לעצמם תפקיד לגיטימי בכל קבוצה בליגה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s