הדו"ח השבועי #6

 

השבוע האחרון הרגיש כמו השבועיים שהיו בין סיום הפיינלס ועד לתחילת הפרי אייג'נסי. ווז' בובמס נפלו על ימין ועל שמאל ובכל רגע נתון הטוויטר של ה-NBA עמד על סף קריסה. הפציעות ההרסניות של דמרקוס קאזינס, ג'ון וול ואנדרה רוברסון, הפיטורים של ג'ייסון קיד, הטרייד על בלייק גריפין, קוואי לאונרד יוצא כביכול נגד הספרס, דמיאן לילארד מבקש הבהרות מהנהלת פורטלנד לגבי העתיד וכל מה שקורה בקליבלנד בגדול. בקיצור, ה-NBA חזרה למצב צבירה טירוף, אז בואו נספוג קצת מהאווירה.

 

  1. מה העניינים במילווקי?

על הנייר, הגירוש של ג'ייסון קיד מוויסקונסין עבד כמו קסם. הבאקס ניצחו את ארבעת המשחקים מאז, ההגנה שלהם נראית פחות סכיזופרנית (97.4 נק' ל-100 פוזשנים, 2 בליגה בפרק הזמן הזה) ונראה שיאניס התגבר מהר מאוד על העזיבה של מאמנו האהוב. לבאקס יש Net Rating של 18.1+ בארבעת המשחקים הללו ואוטוטו ג'בארי פארקר חוזר, אז האם אפשר להכתיר את הניתוח להסרת הג'ייסון קיד כהצלחה?

מוקדם לומר. ארבעת המשחקים הללו היו מול ארבע מהקבוצות החלשות בליגה (ברוקלין, שיקאגו, פיניקס ופילדלפיה ללא ג'ואל אמביד) ורק אחד מהם בחוץ. מדי פעם הבאקס עדיין שמרו בצורה קידית על הפיק-אנד-רול ואפשרו סלים קלים (בן סימונס ניצל זאת לכמה סלים קלים במשחק מול פילי) ובאופן כללי, ארבעה משחקים זה לא ממש מדגם מייצג שאפשר להבין ממנו משהו.

אבל אפשר להבין את הרוח של אנשי הבאקס. ג'ון הרסט, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, אמר בראיון השבוע כי המטרה של ג'ו פרונטי צריכה להיות לפשט את הדברים כמה שאפשר, גם בהגנה וגם בהתקפה, כך שאפשר יהיה להתמקד באיכויות של השחקנים של הבאקס ולהדגיש את החוזקות שלהם. כנראה שיש פה יותר מרמיזה על מה הרסט (שלא מינה את קיד) חושב על הסגנון ההרפתקני שקיד הנהיג, אבל כעת השאלה המעניינת היא איזה סגנון הרסט רוצה להנהיג?

הבאקס יהיו בפלייאוף גם אם הם ישחקו כדורסל של אנשי מערות כי יש להם יותר כשרון מרוב הקבוצות במזרח, אבל הם כרגע נמצאים בצומת קריטי מאוד לעתיד של הפרנצ'ייז, הרבה יותר קריטי מהשאלה האם הם יגיעו לסיבוב השני העונה או לא.

יאניס נמצא תחת חוזה עד 2021 ולבאקס לא תהיה ממש דרך להתחזק חיצונית עד אז אם הם מתכוונים לשמור על השלד שלהם של בלדסו-מידלטון-פארקר (שכולם יסיימו חוזה בשנה-שנתיים הקרובות). אפיק ההשתפרות המשמעותי של הבאקס יהיה בעמדת המאמן, והם צריכים לפגוע במינוי הזה בול מכמה סיבות. הראשונה היא שאם הם לא יפגעו בו בול הם יבזבזו זמן יקר וקיץ 2021 יגיע מהר יותר ממה שכולנו חושבים וכבר למדנו השבוע עוד שיעור בחוסר נאמנות שיש ב-NBA. בכלל לא בטוח שיאניס ישאר בבאקס אם הם לא יצליחו לבנות סביבו קונטנדרית ראויה.

הסיבה השנייה היא שלמאמן הנכון יכולה להיות השפעה עצומה. ההשוואה הטבעית לסיטואציה של הבאקס היא הסיטואציה של הווריורס עם מארק ג'קסון וסטיב קר. גם ג'קסון היה אהוב על חלק מהכוכבים של הווריורס, גם הוא היה אחראי על ההתייצבות של הווריורס כקבוצת פלייאוף מסקרנת וגם אצלו, היה ברור שהפיטורים שלו לא היו על רקע מקצועי טהור. אבל קר היה האיש המתאים למשימה. הוא היה האיש שידע למקסם את הכשרון שהיה לו תחת הידיים ולמנף אותו בדרך ליצירת אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. לבאקס אין את התקרה של הווריורס, אבל יש להם פוטנציאל להיות אחת הקבוצות הגדולות בליגה, ולזהות המאמן הבא שלהם תהיה השפעה אדירה על האם הם יממשו את הפוטנציאל הזה.

 

  1. החיתוכים של הווריורס

אפרופו קר והווריורס, הנתון הבא ממחיש, על קצה המזלג, את השפעתו של המאמן. הווריורס קלעו העונה 937 נק' בחיתוכים לסל. זה למעלה מ-300 נק' יותר מהקבוצה השנייה בקטגוריה הזו, פילדלפיה. יותר מ-13% מהפוזשנים של הווריורס מסתיימים בזריקה שמגיעה כתוצאה מחיתוך לסל, גם כאן הם ראשונים במרחק מייקל פלפסי משאר קבוצות הליגה (הסיקסרס שניים עם 8.8%). דווקא בנק' פר פוזשן של חיתוך הווריורס לא ראשונים, אלא במקום השמיני. אבל מה שחשוב לשים לב הוא שפוזשן של חיתוך מניב בממוצע הרבה יותר נק' פר פוזשן. הווריורס משיגים 1.31 נק' פר פוזשן של חיתוך לסל. לצורך השוואה, הקבוצה השמינית בטיבה בנק' פר פוזשן של בידוד היא הת'אנדר עם 0.93 נק' פר פוזשן (40% גרוע יותר).

עם זאת, יש הרבה יותר קבוצות שמקדישות חלק נכבד מהפוזשנים שלהם לבידודים מאשר קבוצות שמקדישות אותם לחיתוכים לסל. למה? האם העליונות של הווריורס בקטגוריה הזו היא כתוצאה מהכשרון העודף שלהם שמאפשר יותר ריווח ויותר חיתוכים? האם יש להם מוסרים יותר טובים? או שפשוט קר הוא מאמן מעולה שמצליח להנחיל סגנון משחק אפקטיבי יותר?

כנראה שהתשובה היא איפשהו באמצע. הווריורס משחקים יותר על חיתוכים מאז שדוראנט הגיע, כך שבהחלט אפשר לטעון שעודף הכשרון שלהם משחק פה תפקיד, אבל הם היו מאוד מוטים לחיתוכים גם לפני (10.7% מהפוזשנים שלהם בעונת 2015/16) כך שלקר בהחלט מגיע קרדיט. הווריורס הם פשוט ה-Gold Standard של התקופה הזו ב-NBA. יהיה קשה לשחזר את מה שהקבוצה הזו עושה ועוד תעשה.

 

  1. לאן הוויזארדס הולכים?

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על החששות שלי לגבי ג'ון וול. חששתי שוול מתחיל לאבד חלק מהאתלטיות שלו ובהיעדר קליעה ראויה להישען עליה (וול קולע 41.7% מהשדה העונה, הנתון הכי חלש שלו מאז עונת הרוקי) יכול להיות ש-Peak-John-Wall הולך להיות מופע קצר מועד. היום התבשרנו שהוא יעדר בתקופה הקרובה בעקבות עוד פציעה וזה זמן טוב להתחיל לתהות מה הוויזארדס הולכים לעשות.

התשובה הברורה היא שבראדלי ביל הולך לקבל הרבה יותר אחריות, וזה תמיד כיף, אבל הוויזארדס צריכים להיות מודאגים. הפרונט-קורט שלהם נחלש מאוד העונה ויכול להיות שאנחנו עדים לתחילת ההדרדרות של מרצין גורטאט. הוא קולע באחוזים הכי נמוכים שלו מהשדה מאז שהוא הגיע לבירה (53.7%) והוא מאוד נחלש בסיומת של הפיק-אנד-רול, מה שהיה הלחם והחמאה שלו בשנים עברו.

בעונה שעברה הפטיש הפולני היה קולע 1.09 נק' פר פוזשן עם 57.6% מהשדה כאשר הוא היה מקבל את הכדור אחרי הפיק-אנד-רול. זה שם אותו בטופ 25 של הליגה מבין השחקנים שהיו להם לפחות  1.5 פוזשנים כאלו במשחק. העונה גורטאט קולע 0.88 נק' פר פוזשן ב-46.7%. רק 3 שחקנים קולעים פחות ממנו פר פוזשן מבין אותה קבוצה של שחקנים. הנתונים הללו הם משקולת שגוררת את הוויזארדס לקרקעית. הם הקבוצה שקולעת הכי מעט פר פוזשן של פיק-אנד-רול בזמן שיש להם את אחד המוסרים הטובים בעולם.

סקוט ברוקס יצטרך לשלוף איזה שפן מהכובע שלו כדי להציל את העונה הזו של הוויזארדס, שהולכת ומסתמנת יותר ויותר כעונה אבודה על אף העונה הנהדרת של ביל. אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של ברוקס בשליפת שפנים, אני לא חושב שמשם תגיע הישועה.

 

  1. התמונה הגדולה של דטרויט והקליפרס

היו עוד שחקנים בטרייד של בלייק גריפין, אבל החשיבות שלהם היא כמו של איי הברזל ב"משחקי הכס". זה נחמד שזה שם וזה מפלפל קצת את העלילה, אבל אתה לא רואה "משחקי הכס" כדי לעקוב אחרי איי הברזל. אנחנו לא מתעניינים בטרייד של בלייק גריפין כי אכפת לנו מגורלו של טוביאס האריס. אנחנו מתעניינים בטרייד של בלייק גריפין כי מעורב בו בלייק גריפין. לעזאזל, לטרייד קוראים הטרייד של בלייק גריפין.

בלייק בדטרויט צפוי לעשות את מה שהוא עשה בקליפרס במשך שנים. להיות סוג של פוינט פורוורד שחולק את הצבע עם עוד גוליית שתופס נדל"ן יקר קרוב לטבעת. את תפקיד גוליית שאויש על ידי דאנדרה ג'ורדן בעבר יאייש עתה אנדרה דראמונד. את תפקיד ג'יי.ג'יי רדיק בתור הגארד הלבן שמתרוצץ מאחורי חסימות יאייש לוק קנרד. אפילו סטנלי ג'ונסון לוהק לתפקיד הסמול פורוורד הנצחי שלא מסוגל לקלוע מבחוץ. רק לתפקיד של כריס פול סטן ואן גאנדי לא מצא ליהוק מתאים.

הפיסטונס מרגישים קצת סופיים. לא זכור לי אף פעם מעבר של שחקן בסדר גודל של בלייק שגרם לי לא להתרגש ככה. היעדר הכשרון בשאר הרוסטר והידיעה שואן גאנדי ימשיך לקבל החלטות מפוקפקות גורמות למד ההתרגשות לצנוח. שימו לב שהטריידים שואן גאנדי ביצע בקיץ ועכשיו, חוץ מבובאן מריאנוביץ', לא היו על שחקנים שהוא החתים משום שהשחקנים שהוא החתים חתמו על חוזים בלתי סחירים בעליל. רג'י ג'קסון, איש סמית', לנגסטון גלוואי, ג'ון לוייר אפילו ג'ודי מיקס לפני כמה שנים. ואן גאנדי הוא מאמן מצוין, אבל ג'נרל מנג'ר הוא כנראה לא צריך להיות.

מה זה אומר לגבי העתיד של הפיסטונס? שהם ימשיכו לנסות ולמנף את עצמם עד שתגיע פשיטת הרגל, בדיוק כמו שקרה לממפיס העונה, רק שלגריזליז לפחות הייתה ריצה יפה של כמה עונות עם הופעות בפלייאוף וסדרות אפיות. לפיסטונס אפילו את זה אין. בכלל לא בטוח שהעונה הם יגיעו לפלייאוף (הם כרגע 2.5 משחקים מאחורי הסיקסרס) ולפרויקטים מהסוג שמתגבש לו בעיר המכוניות לוקח זמן להגיע מ-0 ל-100 (עיין ערך דמארקוס קאזינס ואנתוני דייוויס, שרק באמצע העונה הזו החלו להראות ניצוצות של שיתוף פעולה אפקטיבי עד שאלוהי הפציעות הארור לקח לנו את בוגי). אני הייתי Low על דטרויט עוד בקיץ. אני עדיין Low לגביהם, רק שעכשיו הם הולכים לשקוע ביחד עם בלייק ואחד השחקנים הכי ורסטיליים בליגה נראה בדרך הנכונה להתמסמס בקבוצה אפרורית שהתמסרה לבינוניות.

הקליפרס לכאורה יצאו המנצחים של הטרייד הזה. האריס ואייברי בראדלי ביחד עם בחירת הדראפט שהם יקבלו מהפיסטונס הם יבול לא רע. במצב רוח הנכון, אולי תוכלו לשכנע אותי אפילו שהקליפרס השתפרו בטרייד הזה (Fun Fact: הקליפרס היו טובים באותה מידה כשבלייק היה על המגרש או על הספסל העונה).

מה שלא תצליחו לשכנע אותי זה שהקליפרס תכננו את זה לאורך כל הדרך. שהם החתימו את בלייק כדי שיוכלו להעביר אותו אחר כך בטרייד ולקבל עליו ערך. אם זו הייתה התוכנית, אז למה הם החתימו גם את דנילו גאלינרי וויתרו על בחירה בסיבוב הראשון בתהליך?

כנראה שהקליפרס נבהלו מהרעיון שהם הולכים לשלם לבלייק כמעט 40 מיליון דולר בגיל 33. עם היסטוריית הפציעות של בלייק, יש פה תמרורי אזהרה בגודל של אמארה סטודמאייר והקליפרס כנראה החליטו להקשיב להם. במקום לסנדל את עצמם לקבוצה שתחיה בשוליים של הפלייאוף הם עדיין יהיו קבוצה שתחיה בשוליים הפלייאוף, אבל לפחות הם לא יהיו מסונדלים אליה. הם יכולים תוך שנה וחצי להיפרד מהשחקנים הבכירים כרגע ברוסטר ולהתחיל דרך חדשה, אולי דרך הפרי אייג'נסי, אולי דרך הדראפט. זה לא ממש מה שמשנה, מה שמשנה זה שהאופציות נפתחו עבור הקליפרס כדי ללכת בדרכים חדשות, אופציות שלא היו שם כשהחוזה של בלייק היה בספרים.

 

  1. מי יהיה ה-MVP?

התחלנו עם יאניס. בהמשך הארדן הפך לקונצנזוס. אחר כך לברון היה לכמה רגעים ואז הדיבור הזה נעלם עם המשבר השנתי של הקאבס. המירוץ השנה עדיין לא קיבל מספיק נפח וקשה מאוד לדעת מי הפייבוריט כרגע. מה שבטוח הוא שסטף קרי וראסל ווסטברוק הכניסו את עצמם לדיון.

ב-15 המשחקים האחרונים סטף מוביל את הליגה בנק' (31.5), הוא קולע ב-54.6% מהשדה והוא תופר 5.9 שלשות (הכי הרבה בקילומטרים) ב-50.7%. הוא אשכרה מסוגל לפתוח את מועדון ה-50-50-90. מאז שהוא חזר מהפציעה סטף נראה פשוט פנטסטי וכנראה שהנתון שמספר הכי טוב עד כמה סטף הוא שחקן התקפה מושלם זה נתון ה-On/Off Court שלו. ב-1,158 דקות של סטף על הפרקט העונה לווריורס יש Offensive Rating חשמלי של 120.8 נק' ל-100 פוזשנים. על פני עונה שלמה, מדובר בנתון הכי טוב אי פעם. כאשר הוא יורד לספסל ההתקפה של הווריורס, שעדיין יכולה להעמיד על הפרקט את קווין פאקינג דוראנט, קליי תומפסון ודריימונד גרין, יורדת ל-105.3 נק' ל-100 פוזשנים. זה עדיין נתון לא רע, אבל זה קצת יותר מהממוצע של הליגה, לא משהו מדהים, לא משהו היסטורי.

כח המשיכה של סטף הוא המפץ הגדול שאפשר את היווצרות העולם המושלם בו הווריורס מתקיימים. כשזה בא ביחד עם היכולת הפנומנלית שלו לאחרונה, חייבים לדבר עליו כמועמד ל-MVP. עדיין, הייתי רוצה לראות את כל זה נגד דוראנט. לא ביחד איתו.

בניגוד לסטף, שמטפס במעלה הדירוג עם החיוך הממזרי שלו בחינניות אין קץ, ה-MVP המכהן של הליגה עושה זאת בצורה הטיפוסית שלו, באגרסיביות ובהתמדה ובנחישות שקשה לי למצוא לה מקבילה היסטורית. כבר כמה חודשים שאני עוקב פה אחרי הת'אנדר ובאיזשהו שלב כבר כיניתי אותם הוויל האנטינג של ה-NBA (למי שראה את הסרט, ביל סימונס וחבריו מ-The Ringer עשו פודקאסט נהדר על הסרט. מומלץ), קבוצה שכולנו יודעים שיש לה את הפוטנציאל להיות גדולה, אבל פשוט לא מצליחה לעשות את זה בצורה קוהרנטית ועקבית.

בחודש האחרון יש תחושה שמשהו השתנה. נתחיל מהנתונים. מאז ה-15 בינואר הת'אנדר עומדים על מאזן מרשים של 6-17, רק לווריורס יש מאזן טוב יותר בפרק הזמן הזה (4-17). ההגנה שלהם אמנם הדרדרה קצת בתקופה הזו (106.2 נק' ל-100 פוזשנים, מקום 12 בליגה) בעקבות ההיעדרות של אנדרה רוברסון וכנראה שהיא תישאר באזור הזה לאחר שגילינו שרוברסון גמר את העונה, אבל ההתקפה נראית מעולה. 113.0 נק' ל-100 פוזשנים (רק הווריורס, כמובן, לפניהם) שמגיעים בזכות כמה גורמים.

הראשון הוא השליטה המטורפת שלהם בריבאונד התקפה. 30.2% מהריבאונדים הפנויים בהתקפה מגיעים לידיים של הת'אנדר (1 בליגה), בעיקר לידיים של סטיבן אדאמס. הגורם השני הוא שיפור בקליעה של פול ג'ורג', שקולע ב-46.5% מהשדה בתקופה הזו לעומת 40.8% לפניה. הגורם השלישי הוא ההתרגלות של כרמלו אנתוני למעמדו החדש. ה-Usage של מלו ירד מ-24.5% לפני ה-15 בדצמבר ל-22.6% לאחר מכן. ה-EFG% שלו קפץ מ-47.1% ל-54.4%. מעולם לא היה לכרמלו EFG% מעל 51.1% על פני עונה שלמה, אז או שמדובר בסטיית תקן שתתיישר או שמדובר בשלב חדש בקריירה שלו.

כל הגורמים הללו מתעצמים כאשר ווסטברוק משחק טוב, ובתקופה הזו הוא משחק נהדר, וזה נובע בעיקר בגלל משחק המיד-ריינג' שלו. ווסטברוק קולע ב-47.1% מהמיד-ריינג' מה-15 בדצמבר ובטווח הזמן הזה הוא השחקן הכי יעיל מהטווח הכי לא יעיל, גם בכמות וגם באיכות.

כשהזריקות מהמיד-ריינג' נכנסות, אין כל כך איך לעצור את ווסטברוק. יכולת החדירה שלו מחייבת את השומרים שלו לקחת ממנו מרחק כדי להדוף את החדירות האקפלוסיביות שלו ואם הוא מנצל את המרחק הזה כדי לקלוע יותר מ-8 נק' מהמיד ריינג' כל משחק, ההגנה צריכה לבחור את הרעל שלה. המספרים הפריפריאליים אף פעם לא היו הבעיה של ווסטברוק, הבעיה הייתה ההצלחה הקבוצתית והתחושה שהוא לא מצליח לא לכפות את עצמו על המשחק. בהחלט אפשר להגיד שיש שיפור בהצלחה הקבוצתית וזה מספיק כדי להכניס את ווסטברוק לדיון. הוא כנראה לא יזכה כי, בואו, אין סיכוי שהוא יזכה שוב אחרי שהוא לקח בעונה שעברה עם 47 נצחונות, אבל הוא בהחלט בדיון.

 

עוד דברים קטנים:

  • ארון גורדון חוזר לקרקע – אורלנדו פתחה את העונה בטירוף ומאז כל שבוע היא חזרה עוד ועוד אל הקרקע. בשבועות האחרונים זה מרגיש שהיא חזרה כל כך הרבה אל הקרקע עד שהיא כבר הגיעה אל מתחת לאדמה. הפעם הבעיה היא דווקא מי שאמור להיות הכוכב של הקבוצה.

גורדון נראה בפתיחת העונה כמו שילוב של בלייק גריפין עם סטף קרי ופלרטט עם 40% מהשלוש למשך תקופה ארוכה, אולם בחודש האחרון הוא קורס. הוא קולע ב-38.7% מהשדה ו-25.6% מהשלוש. למקרה שתהיתם, זה לא מפריע לו לזרוק המון. רק 9 שחקנים בכל רחבי הליגה זרקו יותר זריקות מגורדון בממוצע למשחק ב-15 המשחקים האחרונים וגם משלוש הוא נמצא בטופ 25 בכמות זריקות. פשוט עצוב לראות איך העונה של אורלנדו, שנפתחה עם וייבים כל כך טובים, התאיידה לה כמו שון קונרי ב"הפריצה לאלקטרז" (מודה שזה סתם תירוץ לשים פה את הסצנה הזו)

  • כמה גארי האריס טוב? – המספרים היבשים אומרים שגארי האריס טוב (17.3 נק', 48.8% מהשדה, 38.2% מהשלוש, 1.9 חט'). המספרים הרטובים אומרים שהוא ממש טוב (הנאגטס טובים יותר ב-11.9 נק' ל-100 פוזשנים כאשר הוא על הפרקט, הנתון הכי טוב בקבוצה). אבל כדי להבין מה הפוטנציאל שלו צריך לראות אותו משחק הגנה. במשחק מול פורטלנד המשחק הגיע לפוזשן מכריע והבלייזרס ניסו להביא את הכדור לדמיאן לילארד, אבל האריס פשוט לא נתן לזה לקרות.

להאריס יש פוטנציאל להיות 2-way-player משובח.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s