לא לעולם חוסן?

יש כמה אקסיומות כרגע בעולם שאין צורך להוכיח אותן. מספר כלשהו ועוד אפס שווה לאותו מספר כלשהו, כדור הארץ הוא עגול (סורי, קיירי) וגולדן סטייט ווריורס היא קבוצת הכדורסל הטובה ביותר בעולם.

ברור לכולם שלווריורס יש יותר כשרון מכל קבוצה אחרת, שהם משחקים כדורסל מהמם ושובה לב, שהם אורגזמה של כדורסל. הם זכו באליפות ב-2 מתוך 3 העונות האחרונות. בעונה שהם לא זכו הם שברו את שיא הנצחונות לעונה הרגילה והקאבס היו זקוקים לצירוף מקרים אפי (שכלל פציעה של סטף קרי במהלך הפלייאוף, הסבת מקצוע של דריימונד גרין לתחום האורולוגיה והיחנקות קולוסאלית של האריסון בארנס) כדי לגנוב מהווריורס את התואר. אין לאף אחד עוררין שהווריורס הם הקבוצה הטובה ביותר על הפלנטה מאז שסטיב קר הגיע לאזור המפרץ.

עם זאת, בפעם הראשונה מאז שקר הגיע, הווריורס מוצאים את עצמם מסתכלים מלמטה על איזושהי קבוצה בדירוג. זו הפעם הראשונה שבשלב כל כך מאוחר של העונה הווריורס לא נמצאים במקום הראשון בליגה וזו טריטוריה לא מוכרת עבורם. אחוזי ההצלחה שלהם עדיין פנטסטיים (14-44, 76%) אבל הם הכי נמוכים שלהם בזמן היציאה לפגרה מאז שקר הגיע ובעשרת המשחקים האחרונים לווריורס יש מאזן אנושי לחלוטין של 6 נצחונות מול 4 הפסדים. חלקם היו הפסדי לו"ז כמו הפסד לדנבר בחוץ בבק-טו-בק, אבל חלקם היו הפסדים לא מכובדים בכלל כמו תבוסה לאוקלהומה סיטי בבית ללא כרמלו אנתוני ועם סטיבן אדאמס בבעיית עבירות או תבוסה ב-30 הפרש ליוטה.

יכול להיות שאנחנו צריכים להתחיל לערער על האקסיומה של הווריורס? האם יכול להיות שאנחנו מתחילים לראות סדקים בשריון של הקבוצה שמאיימת להיות הקבוצה הטובה בכל הזמנים? אולי יש דרך לעצור את המכונה של סטיב קר?

אלו שאלות שנקבל עליהן תשובה רק ביוני, אבל אלו שאלות שלא חשבנו לשאול בכלל עד לא מזמן. ההתעניינות שלי בליגה הטובה בעולם בעונה וחצי האחרונות נבעה יותר מכח האינרציה מאשר עניין אמיתי מי תקח את התואר. מהרגע שקווין דוראנט ארז את ציודיו וערק מאוקלהומה סיטי לגולדן סטייט היה ברור שהווריורס רק יכולים להפסיד את האליפות, לא לזכות בה, וזה השפיע באופן ישיר על הדרך בה אני חווה את הליגה.

הסטרץ' האחרון של המשחקים, ביחד עם הנתון המדהים שאומר שהרוקטס ניצחו 28 מ-29 משחקים כאשר כריס פול, ג'יימס הארדן וקלינט קאפלה היו בריאים, גורמים לי להתחיל לחשוב מחדש על ההיררכיה ב-NBA. הווריורס הם עדיין הפייבוריטים לזכות באליפות והם עוד רחוקים מהתקרה שלהם, אבל בפעם הראשונה מאז שדוראנט הגיע, ובעצם מאז שסטפן קרי הפך להיות סטף קרי, נראה שיש מקום לדיון על מקומה של גולדן סטייט כקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בעולם.

כמו כל דיון טוב, צריך להתחיל מהנתונים.

כאמור, אחוזי ההצלחה של הווריורס העונה נמוכים יחסית לאחוזי ההצלחה שהתרגלנו אליהם בעידן סטיב קר, אבל ממה זה נובע?

זה מתחיל מבעיות שהיו קיימות לאורך כל התקופה של קר בווריורס, אולם נראה שהעונה, עם ירידת המתח הטבעית שמגיעה אחרי זכייה באליפות, הן מתעצמות. הווריורס מאבדים כדורים בקצב מסחרר (15.6% מהפוזשנים שלהם הולכים לאיבוד, שניים בליגה רק לפילדלפיה שמובלת ע"י רוקי ומכונת איבודים משומנת בשם ג'ואל אמביד) וזה מוביל להמון נקודות במתפרצת בצד השני. הווריורס מאפשרים 13.9 נק' במתפרצות ליריבות שלהם (רק 3 קבוצות מאפשרות יותר נק' במעבר), אבל זה לא רק כתוצאה מאיבודים.

לפי Cleaning the Glass, אתר הסטטיסטיקות הנהדר של בן פולק, 34.2% מהריבאונדים החיים של היריבות של הווריורס מתורגמים למתפרצת. זה הנתון החלש בליגה, והוא שינוי מגמה מהותי ביחס לאיך שהווריורס הגנו בעונות קודמות.

מה שמעניין הוא שהווריורס עדיין מגנים על המתפרצות יחסית טוב (2.2 נק' פר פוזשן, 9 בליגה) כך שאפשר להסיק מהנתון הזה שהווריורס פחות אנרגטיים בירידה שלהם להגנה, אבל הם עדיין מספיק כשרוניים הגנתית כדי למנוע מהיריבות נקודות קלות. עם זאת, מול יריבים רציניים ראינו שזה לא תמיד מספיק, כמו שאפשר לראות בדאנק המהדהד של ראסל ווסטברוק במשחק מול הווריורס לפני שבוע וחצי.

מעבר לבעיות האיבודים וההגנה במתפרצת, הווריורס ממשיכים להיות בעייתיים בריבאונד ההגנה. 27.4% מההחטאות מתחת לסל של הווריורס נשארות אצל היריבות שלהם, הנתון ה-28 בטיבו בליגה (רק אטלנטה ואורלנדו גרועות יותר), לפי Cleaning the Glass. ריבאונד ההגנה הוא מסורתית עקב האכילס של הווריורס וזה סוג של Necessary Evil כשאתה משחק עם דריימונד גרין כסנטר ומבצע המון חילופים בהגנה שמשאירים את הגארדים עם בהמות בצבע. הווריורס חיים בשלום עם הרוע הזה כבר כמה שנים, אבל ככל שקבוצות משחקות יותר מול הווריורס הן לומדות את נקודות התורפה שלהם ומנסות לפגוע בהם. העונה הווריורס מאפשרים 13.9 נק' מהזדמנות שנייה, הכי הרבה בליגה, ובשמונת המשחקים האחרונים (בהם הם במאזן 4-4) הנתון הזה קפץ ל-15.6 נק'. בשנים האחרונות דיברנו על הטרנד של היחלשות הריבאונד בהתקפה לטובת ירידה מהירה ומסודרת יותר להגנה כדי להתמודד עם המתפרצות שיבואו. הווריורס ניצלו את ההיחלשות הזו ולמעשה אפשרו לחסרון היחסי שלהם להיבלע שם, אולם יכול להיות שהיריבות שלהם כל כך נואשות לנצח אותם עד שהן הולכות נגד הטרנד הזה כדי לנצל את נקודות התורפה של הווריורס, גם במחיר של נק' קלות במתפרצת.

אולם הבעיות בהגנה של הווריורס העונה לא מתמצות רק בחשודים המיידיים – הריבאונד והנק' מאיבודים, אלא יש גם אזורים חדשים ומדאיגים בהגנה של הלוחמים. הווריורס כופים פחות איבודים על היריבות שלהם (14.3% מהפוזשנים של היריבות העונה מסתיימים באיבוד, 21 בליגה, לעומת 15.8% בעונה שעברה, 2 בליגה), מה שמוביל לקצת פחות נק' במתפרצת. הווריורס עדיין מובילים את הליגה בקטגוריה הזו עם 20.8 נק', אבל זו ירידה של כמעט 10% מהעונה שעברה (22.6) למרות שהווריורס משחקים בקצב טיפה מהיר יותר.

תחום מדאיג נוסף הוא ההגנה בפיק-אנד-רול. הווריורס סופגים 1.18 נק' פר פוזשן של פיק-אנד-רול בו השחקן החוסם מסיים את המהלך בזריקה. זו הדרדרות משמעותית מהעונה שעברה (1.01 נק' פר פוזשן, 8 בליגה) ורק הקאבס גרועים יותר מהם בקטגוריה הזו העונה, וכשרק הקאבס מדורגים מתחתיך באיזושהי קטגוריה הגנתית, מצבך לא טוב. הסיבה לכך היא שקבוצות תוקפות את זאזה פאצ'וליה וקוון לוני בלי בושה בפיק-אנד-רול ומייצרות סלים קלים, בדיוק כמו בסרטון כאן למטה.

הפתרון לכך הוא כביכול פשוט. לשחק יותר עם ה-Death Lineup שיכול לבצע חילוף על כל חסימה ולנטרל את האפקטיביות של הפיק-אנד-רול. זה בעקרון מה שנראה בפלייאוף וביחד עם פתרונות אחרים שסטיב קר בוודאי ישרטט על הלוח שלו (אם הוא לא ייתן לשחקנים שלו לשרטט במקומו) זה ככל הנראה יספיק כדי לשמור על ההגמוניה באזור המפרץ. זה הגיוני מאוד. ה-Death Lineup הוא יעיל מאוד, אבל הוא הרבה פחות יעיל ממה שהוא היה בעונות קודמות.

NetRTG DefRTG OffRTG Minutes Death Lineup Season
21.8 91.9 113.6 102 Curry-Thompson-Iguodala-Barnes-Green 2014/15
47.0 95.0 142.0 172 Curry-Thompson-Iguodala-Barnes-Green 2015/16
23.9 98.4 122.4 224 Curry-Thompson-Iguodala-Durant-Green 2016/17
9.5 111.6 121.1 98 Curry-Thompson-Iguodala-Durant-Green 2017/18

בטבלה למעלה אפשר לראות את ההדרדרות ביעילות של ה-Death Lineup, במיוחד בצד ההגנתי העונה. כרגע ה-Net Rating של ההרכב הזה לא טוב יותר מה-Net Rating הכולל של הקבוצה ולמרות שעדיין Net Rating של 9.5+ הוא לא משהו שאפשר לזלזל בו, מתוך החמישיות ששיחקו לפחות 90 דק' ביחד העונה, יש לא פחות מ-24 חמישיות בליגה שמעמידות Net Rating גבוה יותר.

גודל מדגם הוא משמעותי מאוד בנתון הזה, אבל קשה להתעלם משינוי המגמה ביחס לשנים קודמות. התרגלנו לראות בשנים קודמות בכל משחק צמוד את ה-Death Lineup נכנס לפעולה ומשליט סדר על המשחק בשני צדי המגרש. העונה נראה שקר פחות יכול לסמוך על ההרכב הזה. אפשר לייחס את זה להדרדרות ההגנתית של סטף (1.24- ב-Defensive Real Plus Minus העונה, 69 מבין הפוינט גארדים בליגה. זה דווקא אחרי שבעונה שעברה הוא היה סולידי עם 0.14+, 18 מבין הפוינט גארדים בליגה) או סתם לשעמום של ההרכב הזה, אבל לפחות כרגע, זו לא המניה הבטוחה שהתרגלנו אליה בשנים עברו.

אפשר לטעון שאיגודלה הוא החוליה החלשה בהרכב הזה ושלאור ההדרדרות ביכולת שלו צריך למצוא שותף חדש לארבעת המופלאים, אבל מי זה יהיה? שון ליווינגסטון הוא נון-שוטר שיפגע ביעילות ההתקפית אפילו יותר מאיגודלה והוא שומר פחות טוב ממנו. דייוויד ווסט הוא לא הפתרון וגם כל מיני גימיקים כמו ניק יאנג לא יעשו את העבודה. סוואגי פי הוא לא בקליבר של איגי או ליווינגסטון בהגנה וגם בהתקפה הוא לפעמים פוגע בשטף, כמו בפוזשן פה למטה שבו הוא פשוט עומד במקום לא נכון ומאפשר לשחקן שלו לנטרל את הפיק-אנד-רול של סטף ודריימונד.

תחום נוסף בו נראה שהיריבות למדו איך להתמודד עם הווריורס הוא בחלוקת הזריקות שלהם. ביחס לעונות קודמות, הווריורס זורקים העונה פחות באזור הטבעת ופחות מאזור השלוש. לעומת זאת, הם הגדילו את כמות הזריקות שלהם מהמיד-ריינג', לפי CTG. האחוזים שלהם עדיין הכי טובים בליגה כי, ובכן, אלו הווריורס, אבל זה שינוי מעניין. גם אם האחוזים שלהם באופן כללי גבוהים יותר אבל הם זורקים ממקומות פחות יעילים זה יכול להפוך את כל ההתקפה שלהם לפחות יעילה.

מה שעוד יותר מעניין הוא שהם זורקים פחות שלשות מהפינה וגם האחוזים שלהם מאזור "הגביע הקדוש" הדרדרו העונה. היריבות כבר מכירות את ספר התרגילים של סטיב קר והתכסיסים שבעבר היו מסדרים לקליי תומפסון שלשה מהפינה היום מסתיימים ככה, מכיוון שההגנות עושות Over-Load על קליי ומכריחות אותו למסור לאופציה פחות אטרקטיבית.


זהו עולם חדש עבור הווריורס. סטיב קר לא צריך להיות מודאג רק מהאיבודים של הקבוצה שלו וריבאונד ההתקפה של היריבות, מה שהיה עקב האכילס של הקבוצה שלו בשנים האחרונות, אלא נראה שיש התרופפות גם בתחומים אחרים. כפיית האיבודים, ההגנה בפיק-אנד-רול, היעילות של ה-Death Lineup וחלוקת הזריקות בהתקפה אלו בעיות חדשות שמשפיעות על היעילות של הווריורס. בדרך כלל לווריורס יש מספיק מרווח לטעות כדי להכיל את הבעיות הללו, שחלקן יכולות להיפתר בעזרת קצת יותר מאמץ, אבל בעולם בו הרוקטס משחקים כמו שהם משחקים, המרווח של הווריורס לטעות מצטמצם.

האם כל מה שהווריורס צריכים זה קצת מנוחה כדי לחזור ליכולת המוכרת והטובה? סטיב קר אמר לפני כשבוע שהקבוצה שלו כבר מתה לצאת לפגרת האול-סטאר, אבל קר בעצמו הוא מי שאמר את המילים הבאות, בתוכנית Open Court לפני כמה שנים כשהוא נשאל על היכולת של הבולס לשמור על יכולת מנצחת למשך שנים בשנות התשעים.

"אני חושב שההפסקה שמייקל לקח לשנתיים מהמשחק הובילה לת'ריפיט השני. אנשים לפעמים אומרים לי 'אלוהים, אם מייקל לא היה הולך לשחק בייסבול, אתם הייתם זוכים ב-7 רצוף'. אין סיכוי. כשאתה מנצח כמה שנים ברציפות, כשאתה משחק עמוק לתוך יוני כל משחק הוא כל כך רגשי ואתה מוציא כל כך הרבה אנרגיה ולנסות להמשיך לעשות את זה, זה כמעט בלתי אפשרי".

קר דיבר על העייפות המנטלית הזו בכמה מקרים שונים, ויכול להיות שהווריורס מתחילים לחוש את אותה עייפות. הם מנסים להגיע לגמר הליגה בפעם הרביעית ברציפות. גם דוראנט (שנמצא עם הקבוצה רק שתי עונות) עשה כמה ריצות עמוקות אל תוך הפלייאוף לפני שהגיע לווריורס. זה הרבה יותר קשה להביא את עצמך ליכולת שיא כל הזמן ולשמור על מוטיבציה לאורך תקופה כל כך ארוכה. תחשבו על טיפוס לפסגה של האוורסט ואיזה אדרנלין מטורף בטח יהיה לכם ברגע שתגיעו לפסגה הכי גבוהה בעולם. ההתלהבות שתהיה לכם מההישג ומהנוף המרהיב שמשתקף מגובה של 8,848 מטר תהיה חסרת תקדים. אבל אם תישארו על הפסגה הזו במשך ארבע שנים רוב הסיכויים שההתלהבות שלכם תתחיל להתעמעם. ובלי קשר, אתם תקפאו מקור.

זו המציאות של הווריורס. כולנו יודעים שיש להם את היכולת להיות הקבוצה הטובה ביותר בעולם, אבל כרגע הם לא ממש מראים את זה. יכול להיות שהם צריכים למצוא את המוטיבציה שתחזיר להם את הדרייב שאנחנו מכירים, אבל זה לא טריוויאלי. במשחק מול אוקלהומה סיטי, לדוגמא, לא הייתה אמורה להיות לווריורס בעיית מוטיבציה. מעבר להיסטוריה המוכרת של דוראנט עם OKC הת'אנדר ניצחו את הווריורס די בקלות במשחק הראשון בין הקבוצות העונה. ועדיין, הווריורס שיחקו בהילוך ראשון רוב המשחק. זה הולך להיות האתגר הגדול של סטיב קר העונה – איך לאתגר את השחקנים שלו ולגרום להם לחזור לשחק ברמה שהם הרגילו אותנו אליה. יש לו בעיות מקצועיות שהוא צריך לפתור, אבל לא פחות חשוב, יש לו בעיות מנטליות שהוא צריך להתייחס אליהן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גולדן סטייט ווריורס, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s