שני הסנט שלי על הטרייד של קוואי לאונרד

זה הגיע. הדומינו האחרון (לעת עתה) של הפרי אייג'נסי נפל ב-24 השעות האחרונות. מה שהחל כשאמס בומב והפך לווז' בומב הפך לטרייד שאף אחד לא יכל לדמיין לפני כשנה והיום נראה כמו משהו הגיוני מאוד. הדינמיות של הליגה הזו היא מטורפת.

אז מה היה לנו פה בעצם? לפני שנה קוואי לאונרד היה arguably השחקן השני בטיבו בעולם, אחרי לברון ג'יימס. הוא היה השחקן ההגנתי הכי הרסני בעולם, לצד דריימונד גרין, ובהתקפה הוא היה One Man Show שהוביל את ההתקפה השביעית בטיבה בליגה ב-2017. לשם השוואה, ראסל ווסטברוק, שזכה ב-MVP באותה עונה והיה לו חומר אנושי לא פחות טוב מזה של קוואי, הוביל את ההתקפה ה-11 בטיבה בליגה.

לקוואי היה כמובן את היתרונות של המכונה של הספרס, אבל קוואי הוא מכונה בפני עצמו. חשוב לזכור שכאשר הוא בריא, הוא שחקן מדהים. גיים צ'יינג'ר אמיתי. אני מציע לכם להקדיש כמה דקות מהחיים שלכם לסרטון הבא כדי להבין כמה מדובר בשחקן ייחודי.

כעת הרובוט המפלצתי הזה עובר לטורונטו ביחד עם דני גרין בתמורה לדמאר דרוזן, ג'ייקוב פולטל ובחירת סיבוב ראשון מוגנת 1-20 בדראפט 2019, והראש שלי מתפוצץ ממחשבות, אז בואו נתחיל, בלי שום סדר חשיבות:

 

  1. כמה זה הגיוני מבחינת טורונטו?

מאוד. מאוד הגיוני. הייתה איזושהי תחושה שהראפטורס מצאו את נקודת הג'י שלהם מתישהו במהלך העונה שעברה כשהספסל שלהם פירק יריבות ואפילו התחלנו לקרוא להם בלחש הספרס של המזרח. בפלייאוף הקונספציה הזו שוב קרסה, כאשר הם די התקשו מול הוויזארדס המאותגרים מנטלית והתפרקו לחלוטין מול לברון והקאבס, במה שהייתה הסדרה היחידה בפלייאוף האחרון שהקאבס היו בה הקבוצה הטובה יותר.

היה ברור שמאסאי יוג'ירי לא יכול להתעלם מעוצמת הנפילה הזו. אי אפשר היה פשוט לקום ולחזור לדווש על האופניים כאילו כלום. מישהו מבין הטריו המוביל של קייל לאורי-דמאר דרוזן-דוויין קייסי היה צריך לשלם על כך. הפור נפל על קייסי והיה בכך הרבה מאוד לוגיקה. קייסי נראה אבוד בסדרה מול הקאבס והסוויפ הזה במידה רבה רשום על שמו. ברגע שקייסי פוטר (לפני שנבחר לתואר מאמן העונה וחשבון הטוויטר של הראפטורס בירך אותו, ברגע שדירק נוביצקי של 2007 אפילו היה קורא לו מביך) הייתה תחושה שזה השינוי הגדול היחיד שיקרה בקנדה בקיץ. הראפטורס יכלו למכור לעצמם שעכשיו, כשלברון סוף סוף לא עומד בדרכם, הם יוכלו להגיע לקצה הפירמידה של המזרח, אבל זה היה שקר.

בכל אחת מחמש העונות האחרונות הראפטורס הגיעו לפלייאוף. בכל אחת מהן הן היו חלשים יותר ביעילות התקפית וביעילות הגנתית לעומת העונה הרגילה (נתונים למטה). הקבוצה הזו פשוט לא הצליחה לתרגם את ההצלחה שלה בעונה הרגילה למשהו שעובד בפלייאוף וגם כשהיא לכאורה הצליחה (כמו ההגעה לגמר המזרח ב-2016) זה היה מול יריבות נחותות כמו אינדיאנה ומיאמי ועם הרבה מאוד דפיקות לב בדרך (הם היו רחוקים רבע אחד מוזר של פרנק ווגל בגיים 6 מול הפייסרס מלהיות מודחים כבר בסיבוב הראשון באותו פלייאוף).

Season Regular Season Off RTG Playoffs Off RTG Difference Off RTG Regular Season Def RTG Playoffs Def RTG Difference Def RTG
2013/14 105.8 104.5 -1.3 102.4 108.3 -5.9
2014/15 108.1 95.4 -12.7 104.8 112.5 -7.7
2015/16 107.0 99.0 -8.0 102.7 105.6 -2.9
2016/17 109.8 101.3 -8.5 104.9 107.9 -3.0
2017/18 111.0 110.1 -0.9 103.4 112.5 -9.1

כנראה שלמאסאי יוג'ירי נמאס לשקר לעצמו והוא החליט להקשיב קצת לעצתו של סם פרסטי, שבקיץ שעבר פעל לפי מילותיו הליריות של הראפר A Tribe Called Quest שאמר Scared Money Don’t Make None. פרסטי ציטט את מילות התוכחה הללו במיני סדרה שנעשתה על הפרי אייג'נסי של פול ג'ורג', שבסיומו ג'ורג' התחייב לפחות לשלוש השנים הקרובות לאוקלהומה סיטי. זה התקדים שהראפטורס מנסים לחקות. להשיג כוכב שלא היה להם סיכוי להשיג בפרי אייג'נסי (בין אם בגלל שאין להם מקום בתקרה או סתם בגלל שהם טורונטו) ולצאת למסע גיוס של שנה שלמה.

כשחושבים על ההקבלה הזו, ההימור שהת'אנדר לקחו היה אפילו גדול יותר. כאשר פרסטי ביצע את הטרייד על ג'ורג' ראסל ווסטברוק עדיין לא היה חתום על הארכת חוזה והיה יכול להפוך לשחקן חופשי בקיץ הזה. לכאורה, היום פרסטי היה יכול למצוא את עצמו מול שוקת שבורה, בלי ראס ובלי PG וכנראה תוך כמה שבועות בלי עבודה. בסיטואציה הזאת יכול מאוד להיות שכל הפרנצ'ייז של הת'אנדר היה נמצא בסכנה, לאור העובדה שמדובר בשוק פצפון שאין לו זכות קיום בלי סופרסטארים שחורגים מגבולות הזמן והמרחב. במקום זה הת'אנדר נראים כמו קבוצה שביום בהיר, אם הכל יסתדר וקליי תומפסון יפול מאחד הפיגומים שהוא כל כך אוהב, יכולה לחשוב רחוק.

אצל הראפטורס ה-Stakes הם לא כל כך גדולים, ולכן הטרייד הזה הרבה יותר הגיוני. הקבוצה הזאת אף פעם לא הוכיחה את עצמה ככזו שיכולה להגיע רחוק ובמידה וההימור על קוואי לא מתממש שום אסון לא קרה. גם אם ה-worst case scenario מתממש וקוואי מתגלה כלא בריא או ממשיך להיות דובי לא לא ורוצה לברוח ללייקרס, הראפטורס פשוט יפוצצו את החבילה עוד שנה כשהחוזים של לאורי וסרג' איבקה יהיו סחירים יותר. שניהם יהיו לפני העונה האחרונה של החוזה שלהם בקיץ הבא ויש יותר סיכוי שהראפטורס יצליחו להשיג עבורם משהו כחוזה נגמר. וגם אם לא, אז הם פשוט יחכו עוד עונה עד קיץ 2020 ויתחילו את הכל מההתחלה עם תקרת שכר ריקה וכל בחירות הדראפט העתידיות שלהם.

וזה מה שממש יפה בטרייד הזה. הראפטורס לא משכנו את העתיד שלהם בשביל שנה אחת של קוואי. הם משכנו את ההווה שלהם בשביל שנה אחת של קוואי, והווה שלהם היה ממש לא משהו. אם קוואי יהיה 80% מהקוואי של עונת 2016-17, הראפטורס יתנו לסלטיקס ולסיקסרס קרב רציני מאוד על ראשות המזרח.

(דרך אגב, הסיקסרס הם המפסידים הגדולים פה. לא רק שאחת היריבות החזקות שלהם התחזקה בשחקן שהם חמדו בו, הם שמו עוד הרבה יותר לחץ על מרקל פולץ לאחר שהם, לכאורה, הפכו אותו ל-Untouchable בשיחות שלהם עם הספרס. ופולץ בינתיים לא הוכיח יכולת מרשימה לעמוד בלחצים. אבל לא התכנסנו לדבר על הסיקסרס, בואו נחזור לראפטורס.)

מבחינה מקצועית, השילוב של קוואי (בטח עם דני גרין) משתלב טוב מאוד עם מה שיש כבר לראפטורס. חמישייה של לאורי/ואן פליט, דני גרין, או.ג'י אונונובי,קוואי וסרג' איבקה/פסקל סיאקאם זאת חמישייה הגנתית מפלצתית שיש לה מספיק כלים התקפיים עם קוואי ולאורי, בטח אם אונונובי יעשה את קפיצת המדרגה הצפויה משחקן שנה שנייה.

על הסקאלה שבין פרט טריוויה לפרנצ'ייז פלייר ג'ייקוב פולטל יותר קרוב לראשון והבחירה שהראפטורס ויתרו עליה (מוגנת 1-20 בדראפט הבא, אם היא לא מועברת בדראפט הבא היא הופכת לשתי בחירות סיבוב שני) לא תחסר להם יותר מדי. אני מאוד אוהב את הטרייד הזה מבחינת הראפטורס. הוא מגביה את התקרה שלהם משמעותית ולא משפיע כל כך על הרצפה שלהם בשנה הקרובה. הרי גם בהליכה לאחור הם יכולים לסיים במקום השישי במזרח. עכשיו יש להם סיכוי אמיתי להיות הקבוצה הטובה בקונפרנס. רק שקוואי יהיה בריא.

 

  1. האם טורונטו דפקה את דמאר דרוזן?

כנראה שהראפטורס הבטיחו לדרוזן שהוא Untouchable, וזה באמת לא בסדר שהם הפרו את ההבטחה שלהם והשחקנים בליגה לא אהבו את זה. דמיאן לילארד צייץ שזה עולם קר (כאילו הוא לא מפלרטט בטוויטר עם הלייקרס כבר כמה שבועות)  ועוד שחקנים צייצו על כמה זה לא יפה מה שהראפטורס עשו לדרוזן, וזה הכל נכון.

אבל אנחנו חיים בעולם פוסט הטרייד על אייזיאה תומאס. הטרייד על אייזיאה תומאס היה הטרייד הכי קר בהיסטוריה. אייזיאה שיחק עבור בוסטון יומיים אחרי שאחותו נהרגה. הוא היה שעות אצל רופא שיניים כדי שישחזר לו שן שנשברה במהלך משחק ועלה לשחק במשחק הבא. הוא שיחק פצוע לאחר שלטענתו, הרופאים של הסלטיקס לא אבחנו נכון את הפציעה שלו. הוא היה גיבור תרבות שחדר ללב של האוהדים בבוסטון.  ביל סימונס כתב בטור שלו במאי 2017 שאייזיאה הפך לשחקן הכי פופולרי שלבש את המדים של הסלטיקס מאז לארי בירד. ושלושה חודשים אחר כך אייזיאה הועבר בטרייד בתמורה לקיירי ארווינג. כולנו צקצקנו, נדהמנו, התעצבנו, אבל מהצד השני של ציר הזמן, מישהו באמת מאשים את דני איינג'? מישהו באמת יכול לבוא בטענות לג'נרל מנג'ר שעושה את העבודה שלו ומוציא לפועל טרייד שמשפר את הקבוצה שלו? זה בדיוק מה שמאסאי יוג'ירי עשה.

עם כל הכבוד לדרוזן, זה שהוא השחקן הכי גדול בהיסטוריה של הראפטורס לא אומר שהוא כזה גדול שאסור לעשות עליו טרייד, זה אומר שההיסטוריה של הראפטורס די קטנה. הטרייד הזה נותן להם אפשרות (שוב, רק אם קוואי בריא) להפוך את ההיסטוריה שלהם למשהו שהוא לא רק להיות ילדי הכאפות של לברון.

הנאמנות מתה כבר מזמן בליגה. אנחנו כבר לא מצפים לזה מהשחקנים, אז למה שנצפה לזה מהקבוצות?

 

  1. מה יהיה עם הספרס?

בפרולוג של פייט קלאב, שיש הטוענים שהוא ארוך מדי אבל אני לא מסכים, יש את הקטע שבו אדוארד נורטון מספר על העבודה שלו. הוא מספר על הנסיעות ועל איך הוא מתעורר כל פעם במקום אחר על היבשת והוא מסכם את התיאור הזה במשפט די מצמרר. אם אתה מתעורר במקום אחר, בזמן אחר, האם אתה יכול להתעורר כאדם אחר?

השורה הזו נראית לי מתאימה לסיטואציה שבה הספרס מצאו את עצמם בשנים האחרונות. אחרי עשורים שבהם היו בחזית הידע והיו חלוצים בתחומים שונים (יעילות השלשה מהפינה, Load Management), תקופה שהגיעה לאורגזמת על בפלייאוף 2014 עם הגרסה שלהם לז'וגו בוניטו, הייתה תחושה בשנים האחרונות שהם החלו לאבד את האדג' שלהם. כיום לכל הליגה יש גישה לכל המידע ולא פחות חשוב, לכל הליגה יש אנשים לא פחות חכמים מאלו שיש בספרס שיודעים לנתח את המידע הזה. הספרס איבדו את היתרון היחסי שלהם בכל מה שקשור לחשיבה מחוץ לקופסא וכאשר הם איבדו את היתרון הזה, הם נאלצו להסתמך על הכשרון שלהם והיתרון שלהם בעמדת המאמן, אבל זה יכול להספיק רק עד נקודה מסוימת, בטח במערב. הם קצת נרדמו בשמירה ולפתע הם התעוררו כפרנצ'ייז אחר.

הטרנד הזה גם משפיע על אילן היוחסין של הספרס, שלא מתרחב בשנים האחרונות. המינויים היחידים שנעשו מהעץ של הספרס בקיץ האחרון היו של מאמנים שכבר היה להם איזשהו ניסיון כמאמן ראשי (מייק בודנהולצר במילווקי וג'יימס בורגו בשארלוט). המאמנים החדשים שמקבלים את קדמת הבמה הגיעו מפילדלפיה (לויד פירס), יוטה (איגור קוקושקוב) וטורונטו (ניק נרס שקיבל קידום). גם הג'נרל מנג'ר האחרון (טרוויס שלנק באטלנטה) שמונה הוא מהעץ של הקבוצה הגדולה החדשה, הווריורס.

המינויים הללו הם בדרך כלל לא יותר מאשר ניסיון לחקות את ההצלחה של האחרים. לויד פירס היה עוזר מאמן בסיקסרס לאורך כל תקופת התהליך, אבל הוא לא קיבל שום ראיון כאשר הקבוצה הייתה במרתפי הליגה. עם זאת, אחרי העונה המוצלחת של פילי הוא הפך לסחורה חמה. קשה לי להאמין שהוא היה מאמן פחות טוב או פחות מוכן לפני שנה, אלו פשוט החיים, כאשר אנשים חושבים שיש חרא מסביבך הם יתרחקו, אבל אם הם פתאום מגלים שמדובר בפטריות כמהין, אז הרבה דלתות נפתחות בפניך. יכול מאוד להיות שיש עוזר מאמן מבריק באורלנדו שיכול לשנות את הפנים של חלק מהקבוצות בליגה, אבל מכיוון שהוא נמצא באורלנדו אף אחד לא מסתכל עליו. ההצלחה היא הדלק של ההזדמנויות הללו. והספרס הם פשוט פחות מוצלחים בשנים האחרונות.

לגבי הטרייד עצמו, הוא לא לפה ולא לשם מבחינת הספרס. דרוזן ופולטל לא יהפכו אותם לקבוצה שצריך להתחשב בה במערב, בטח לאור ההיסטוריה של דרוזן בפלייאוף ולאור היריבות האחרות בקונפרנס. במקרה הטוב, זה משמר את מעמדה של סן אנטוניו כקבוצת פלייאוף, כשגם זה לא בטוח ב-100%. דנבר תשתפר העונה, הלייקרס עם לברון מן הסתם יהיו בתמונת הפלייאוף וגם דאלאס עוד עלולה להיות סוס שחור. יכול מאוד להיות שאחרי יותר מ-20 שנה הספרס יראו את הפלייאוף מהבית השנה.

מה שמטריד פה הוא שהספרס לא קיבלו איזשהו ממתיק עתידי שיעזור לגלולה לרדת בגרון. בטרייד של קיירי ארווינג לבוסטון קליבלנד יכלה להשלות את עצמה שהבחירה של הנטס עוד תשפר את המצב ועכשיו באמת צריך לחכות ולראות האם קולין סקסטון הוא שחקן כדורסל ולא רק שם של שחקן פורנו. לספרס אין את הפריביליגיה המפוקפקת הזו. הבחירה של הראפטורס לא צפויה לשנות את עולמם ולמעשה, אלא אם כן פולטל יעשה איזו קפיצת מדרגה לא צפויה, דרוזן הוא התמורה עבור קוואי. וזה טוב אם אתם רוצים להתחרות על המקום השישי במערב שנה אחר שנה, אבל לא אם אתם רוצים לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה שלכם. במובן הזה, הבלופרינט של הבולס בטרייד על ג'ימי באטלר הוא הרבה יותר הגיוני ומרגיש כמו הדבר שהספרס היו אמורים לעשות.

אבל הספרס הם כבר כנראה לא הספרס. היה משהו מאוד מנחם בעובדה שהספרס היו הספרס כל השנים האלו. הם היו מין עוגן של גדולה יציבה שתמיד ידענו שאפשר לסמוך עליו. בשנים האחרונות הייתה תחושה שהעוגן הזה מתחיל להחליד, אבל העלמנו עין. בקיץ האחרון הם החתימו את פאו גאסול על חוזה מופרך של 48 מיליון דולר ל-3 שנים, חוזה שאם סקרמנטו הייתה מציעה אותו היינו צוחקים עליה עד זוב דם, אבל בגלל שאלו הספרס אז החלקנו את זה. הם צברו מספיק קרדיט כדי שנחליק את זה, אבל השנה האחרונה שינתה את פני הדברים וההתנהלות עם קוואי (שככל הנראה הייתה בעייתית יותר מהצד שלנו מאשר מהצד של הספרס, אבל זה לא באמת משנה) השאירה אותם עירומה מקרדיט.

ברוכים הבאים לעולם האמיתי, ספרס. עכשיו, בלי טים דאנקן, בלי קוואי ובלי שום יתרון יחסי נראה לעין, נראה מה אתם שווים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שני הסנט שלי על הטרייד של קוואי לאונרד

  1. nitsanpel הגיב:

    רק השורה התחתונה קצת מציקה בעין: מה זה ״העולם האמיתי״, למה דאנקן וקוואי היו פנטסיות? בייחוד קוואי, מה הוא היה? בחירה 15 בלי קליעה. הוא היה ״העולם האמיתי״. לקחו אותו, ועשו ממנו פנטסיה.

  2. פינגבאק: מקצה הדירוג 2018 – מקומות 21-30 | מרגישים NBA

  3. פינגבאק: מקצה הדירוג 2018 – מקומות 1-10 | מרגישים NBA

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s