זאת השנה שלהם – פוסט אורח מאת איתן שמר

ה- NBA היא ליגת הכדורסל הטובה בעולם, מה שנותן לנו את הגושפנקא לומר ש- 450 השחקנים שמשחקים בליגה הזו הם פחות או יותר השחקנים הטובים בעולם.

אך בעוד שברשימת השחקנים יש מקום בלתי נגמר של שחקנים טובים ומוכשרים, בפועל על מגרש הכדורסל קיים הרבה פחות מקום.

כשרון אחד, גדול ככל שיהיה, יכול להיעלם בסיטואציה הלא נכונה, ולא חסרות כאלו.

עומס בעמדה של השחקן, מאמן שלא מאמין בשחקן, פציעות, סגנון משחק, תכניות של הקבוצה וכן הלאה. לעומת זאת, שחקן ממוצע יכול לפרוח בקבוצה שמתאימה לסגנון המשחק שלו, או בקבוצה שבעמדה שבה הוא משחק אין תחרות, או שהוא פשוט חווה מזל ולא עבר פציעות שעצרו או הטרידו אותו.

החוכמה הגדולה היא לדעת לנצל את הסיטואציה והמזל שלך לטובתך.

להדגיש את היתרונות ולהחביא את החסרונות.

איזה שחקן יהיה ה-"ויקטור אולדיפו של העונה"? מי ייקח את המושכות קדימה?

איזה שחקן ימצה את הפוטנציאל שלו וינצל את ההזדמנות?

היום אני אדבר על חמישה שחקנים אלמוניים יחסית שלדעתי יענו על השאלות למעלה.

תזכרו רק איפה קראתם את זה בפעם הראשונה (:

 

רודני הוד (קליבלנד קאבלירס)

רודני הוד יתחיל את עונתו השנייה בקליבלנד, לאחר שבעונה שעברה הוא הגיע בטרייד דדליין מיוטה. בפתיחת העונה שעברה הוד כבר סוג של "פרץ" כשהעמיד מספרים נאים מאוד (16.8 נק' ב- 42% מהשדה ו- 38% אחוז מהשלוש ב-39 המשחקים שלו עם יוטה בעונה שעברה).

למרות המספרים המרשימים, ליוטה היה יהלום ביד בשם דונובן מיטשל שאותו היא רצתה מאוד לפתח, ולכן רצתה מאוד לפנות לו מקום ודקות משחק.

יוטה גם הייתה מודעת לעובדה שזאת השנה האחרונה של הוד על חוזה הרוקי שלו ושהוא יהפוך בקיץ לשחקן חופשי מוגבל ולכן היה הגיוני מצידה להעביר אותו בטרייד. הטרייד הזה שינה את כל העונה של הוד.

מעמדו השתנה ממעמד של שחקן חמישייה לשחקן רוטציה, כאשר בפלייאוף המעמד שלו "הצליח" לצנוח עוד יותר כאשר הוא מלקט לעצמו דקות בודדות לאורך רוב הפלייאוף.

הוד היה מתוסכל מאוד מהמצב ואף סירב לעלות באחד המשחקים כאשר טיירון לו קרא לו לעלות מהספסל. היה נראה שבשלב הזה, לעת עתה, הקריירה של הוד נתקעה.

נקודת המפנה הייתה כאשר קליבלנד הגיעו לגמר ופגשו במפלצת מקליפורניה. בשלב מסויים, כשקליבלנד הבינו שהם לא ברמה של הווריורס ושאין להם כל כך סיכוי, הוד סוף כל סוף קיבל דקות משמעותיות והחזיר בהתאם. במשחק מספר 3 בסדרת הגמר הוא שיחק 26 דקות וקלע 15 נק' ב- 7-11 מהשדה כאשר רוב הסלים שקלע לא באו מאסיסטים.

הוא היה אחד הגורמים המרכזים לכך שקליבלנד נתנו פייט באותו משחק, ולדעתי המשחק הזה הזכיר לכולנו, ובעיקר לטיירון לו איזה סקורר הוד מסוגל להיות. אני מאמין שהוד העונה יקבל את המושכות לחמישייה הראשונה ויעמוד בציפיות ממנו בהתאם.  העזיבה של לברון רק נותנת לו עוד מקום "להתפרע".

מקווה שזה באמת יקרה, כי כשהוד משחק טוב, הוא שחקן מהנה לצפייה.

הערת אגב של יובל: מסכים לגמרי. הבעיה עם הוד היא שהוא נראה כמו מישהו שאמור לפרוץ. עם האתלטיות שלו, הגודל שלו והיכולת שלו ליצור לעצמו מצבים יש מאין, הוא מתאים לאבטיפוס של שחקן שאמור להתפרץ כמו סרטון ויראלי. לעזאזל, אני הימרתי עליו לפני שלוש שנים כאחד מהשחקנים שיפרצו. הוא עשה מאז צעדים קדימה, אבל עדיין נראה שחסר לו איזשהו קילר אינסטינקט, משהו בלתי מוחשי שהופך שחקן טוב לשחקן מצוין. כולי תקווה שהעונה הוא יהיה נקודת אור בקליבלנד, כי וואו, כמה שהם צריכים נקודה כזאת.

 

דאנטה אקסום (יוטה ג'אז)

ציפיות, כמו הרבה דברים בחיים, הן דבר יחסי.

ידוע לכולנו המשפט: "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות."

למשל, אנחנו נתאכזב יותר מהבטחה מופרת של ביבי נתניהו מאשר חוסר עמידה ביעדים של כחלון למשל. עצם העובדה שביבי נבחר להיות ראש הממשלה מעידה על כך שהרוב הדמוקרטי ציפה ממנו להנהיג את המדינה. הציפיות הגדולות הופנו בעיקר אליו.

בעולם מקביל ל- NBA, מיקום בחירות הדראפט  מעביר בערך את אותו המסר. ככל ששחקן נבחר גבוה יותר, כך הציפיות ממנו יהיו בהתאם גבוהות יותר. ככל שאתה נבחר גבוה יותר, הדרך לקבל הגדרה של "כשלון" ב- NBA היא הרבה יותר קצרה בדרך כלל, כי האכזבה ממך יכולה להגיע בלי הרבה סבלנות.

הבעיה היא שזה לא תמיד תלוי בשחקן שנבחר. אנחנו חכמים בדיעבד לומר שדרקו מיליצ'יץ הוא באסט, וקל לנו לומר היום שהוא לא קרוב להיות שווה בחירה מס' 2 בדראפט, אבל הוא לא "בחר" להבחר בבחירה הזו.

ולכן הגורל שלו להיות באסט לא היה תלוי בו במאת האחוזים. אם הוא היה נבחר בבחירה ה- 60 לדוגמא, אף אחד כנראה לא היה מדבר עליו ועל כמה הוא לא מימש את עצמו..

דאנטה אקסום "סבל" מאותו יחס, כאשר נבחר בבחירה החמישית בדראפט 2014. העונות הראשונות שלו בליגה לא היו מוצלחות, ולמען האמת, גם חסרות מזל. ממוצעי הקריירה שלו הם דיי עלובים (5.7 נק', 2.2 אס', 1.8 ריב' באחוזים לא מחמיאים מהשדה), ובשתי העונות האחרונות, בהן הרבה להפצע, הוא שיחק במצטבר ב- 80 משחקים.

אז למה אני בכלל מדבר על אקסום?

בדומה לרודני הוד, גם אקסום קיבל הזדמנות בפלייאוף, בעיקר בסדרה מול יוסטון, והוכיח שיש בו משהו ששווה לעבוד איתו. אקסום הרשים בעיקר בגזרה ההגנתית, שם הסטטיסטיקות שלו כשומר של ג'יימס הארדן כל כך מרשימות שהן נראות לא אמינות. הנתונים הרשמיים ממשחק 2 בסדרה בין יוסטון ליוטה: ב- 22  פוזשנים שבהם אקסום שמר על הארדן, האיש והזקן נעצר על 2 נק' ב 0-7 מהשדה, כאשר הוא מוסיף אסיסט אחד ואיבוד אחד. כן, הנקודות היחידות שלו הגיעו מקו העונשין. מה שמדהים הוא שהארדן היה במשחק מעולה של 32 נק', 11 אס' ו- 6 ריב' ואקסום היה היחיד שהצליח ממש לעצור אותו.

אקסום הראה גם ניצוצות התקפיים בסדרה הזו והוכיח שהוא לא שחקן חד מימדי, למרות שאין ספק שיש לו עוד הרבה מקום להשתפר בצד הזה של המגרש.

אני מאמין שהשנה אנחנו נראה את אקסום הרבה יותר על המגרש (בתקווה שיישאר בריא), הוא קנה לעצמו הרבה נקודות זכות בסדרה ההיא. לאחרונה הוא חתם על הארכת חוזה עם יוטה בשווי של 33 מיליון דולר ל- 3 עונות, כאשר השנה השלישית אינה מובטחת. חוזה שמעיד על כך שיוטה מאמינים בו, אך גם דואגים מפציעה אפשרית שלו (בצדק).

יש לי תחושה שהחוזה הזה כבר העונה יתגלה כחוזה מצוין ליוטה.

 

ג'ארט אלן (ברוקלין נטס)

ברוקלין הגיעה סוף סוף לרגע שהיא חיכתה לו בקוצר רוח. בשעה טובה גם ברוקלין יכולה לעשות טנקינג כמו שצריך. השנה היא תקבל "פרס" על המיקום הנמוך שהיא כנראה תסיים בו, בדמות בחירת דראפט, שלה,  שזה משהו שהנטס לא ראו בחמשת העונות האחרונות (ותודות לדני איינג', שהוא כנראה הבן אדם השני הכי שנוא בברוקלין, אחרי אחד, בילי קינג).

ולקבוצה שעושה טנקינג כראוי, יש בדרך כלל שני אינטרסים : להיות כמובן קבוצת תחתית, ולפתח את הצעירים שמשחקים בקבוצה. אחד מאותם הצעירים הללו הוא ג'ארט אלן.

הסנטר בן ה- 20 סיים עונת רוקי מעודדת מאוד עם ממוצעים יפים של 8.2 נק', 5.4 ריב' ו- 1.2 חס' ב- 20 דקות משחק בלבד.  לאחר פגרת האולסטאר, אלן קיבל יותר הזדמנויות לפתוח ויותר דקות משחק, והציג בעיקר את הגנת הטבעת המרשימה שלו והזריזות שלו יחסית לגובהו.

הנתון המעניין לגבי אלן הוא הנרמול של המספרים שלו ל36 דקות, שם כבר רואים מספרים של סנטר פותח ראוי בליגה (14.7 נק', 9.7 ריב', 2.2 חס'), מספרים שהוא בהחלט יכול להתקרב אליהם אם ישחק מעל 30 דקות למשחק. בהתחשב בעובדה שהתחרות הבולטת שלו על עמדת הסנטר באה בעיקר מאד דיוויס, אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה.

טיילר ג'ונסון (מיאמי היט)

מיאמי הייתה בין הקבוצות שלא עברה שינויים משמעותיים בקיץ האחרון, ומה שהיה הוא כנראה מה שעתיד להיות. יש רק דבר אחד משמעותי שהשתנה אצלה, וזה החוזה של טיילר ג'ונסון.

ג'ונסון הוחתם במיאמי על חוזה מינימום ב2014/15 לאחר שלא נבחר בדראפט 2014 והפתיע לטובה.
לפני שני קייצים הוא סיים את חוזה המינימום שלו והיה שחקן חופשי מוגבל, ומיאמי רצו להחתים אותו לחוזה חדש. הבעיה הייתה ברגע שברוקלין הציעה לג'ונסון חוזה בסך 50 מיליון דולר ל4 שנים. סכום שמיאמי לא תכננה לתת לו.
בסופו של דבר ,מיאמי השוו את הצעת החוזה בכדי לשמור את ג'ונסון אצלם. אך כדי לא לפגוע בגמישות הכלכלית שהייתה להם באותה תקופה, מיאמי וג'ונסון הגיעו לסיכום חוזה לא שגרתי. בשנתיים הראשונות של החוזה ג'ונסון קיבל 5,628,000 ו 5,881,260 מיליון דולר בהתאמה. חוזה שנחשב בעונות אלו למציאה.
אך בקיץ האחרון נכנס לתוקף ההסכם המיוחד בחוזה. בעונה הקרובה  ובעונה שלאחריה ג'ונסון עתיד לשלשל לכיסו 19,245,370 מיליון דולרים, מה שהופך את החוזה שלו לגבוה מדי לשחקן במעמדו. ג'ונסון היה שחקן ספסל עד עתה במיאמי כאשר תפקיד השחקן השישי היה התפקיד שהוא אייש.
אני מאמין שנראה העונה התקדמות מג'ונסון, ולדעתי מיאמי תיתן לו יותר דקות מבעבר בעיקר בכדי לשווק אותו לקבוצות אחרות ובכך להגדיל  סיכוי שתהיה איזו שהיא קבוצה שתרצה לקבל אותו ואת החוזה שלו בטרייד.

כשמוסיפים לכך את שמועות הטרייד בין מיאמי לקליבלנד שאולי עתידה לקבל ממיאמי את ג'יימס ג'ונסון או את דיון ווייטרס, אפשר לראות אותו גם פותח בחמישייה בשלב מסויים.

 

ברנדון אינגראם (לוס אנג'לס לייקרס)

אני אתחיל ואומר שלדעתי בלייקרס יהיו לא מעט שחקנים שישפרו מספרים בעקבות ההגעה של לברון, בעיקר הקלעים (המעטים) שישחקו לידו. אך לדעתי, השחקן  שהכי ירוויח מההגעה של לברון הוא אינגראם.

אינגראם נבחר בבחירה השנייה בדראפט 2016, כיאה לשחקן עם פוטנציאל כמו שלו (הוא קיבל לא מעט השוואות לקווין דוראנט). בעונתו הראשונה בליגה, אינגראם עשה לא מעט דברים טוב, אך מנגד לא ממש הצטיין במשהו. הוא נע בין משחקים שהוא היה נראה בלתי עציר בדרך לסל ושכל זריקה שזרק נכנסה לו, למשחקים אנמיים ולא יציבים.

אינגראם עדיין צעיר מאוד (רק בעוד חודש יהיה בן 21) וכבר בעונה שעברה הוא שיחק טוב מאוד והציג שיפור ניכר מעונת הרוקי שלו. אינגראם עלה בממוצע הנקודות שלו ל-16.1 נקודות למשחק באחוזי קליעה משופרים מאוד( שיפר את אחוזי השדה מ-40% ל-47% ואת אחוז השלוש מ- 29% ל-39% !!). אינגראם בנוסף הפגין גם יכולת מסירה וניהול משחק, כאשר הוא חילק בעונה שעברה 3.9 אס' מעמדות הפורוורד.

לאינגראם יש גם פוטנציאל הגנתי לא מבוטל, שאני מאמין שיתממש יותר בעתיד הקרוב. אין שאלה בכלל שאינגראם יהיה כוכב. בעתיד הקרוב או הרחוק.

אני מאמין שבעקבות ההגעה של לברון, אינגראם יהיה השחקן השני בחשיבותו בהיררכיה הקבוצתית (לברון כבר הכריז שאינגראם יהיה ה-"רובין" שלו), והנוכחות של המלך תקל על אינגראם ותהפוך אותו לכוכב בעתיד הקרוב מאוד.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s