ביום בהיר אפשר לראות עד אינסוף

כשהת'אנדר פתחו את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים, הייתה איזו תחושה מעיקה סביב הקבוצה הזו. למרות שווסטברוק היה פצוע בשני המשחקים הראשונים של העונה, התחושה הייתה שהקבוצה הזו פשוט לא מסוגלת להתבגר ולשחק כדורסל ראוי, לא כדורסל ספרסי או ווריורסי שיוציא יותר מסך החלקים שלה, אלא סתם כדורסל סבבה שפשוט יוציא את שווי החלקים, בדיוק כפי שהם. זו כבר העונה השלישית של ראסל ווסטברוק כאלפא-דוג המובהק של הקבוצה והעונה השנייה ביחד עם פול ג'ורג' ואחרי ההדחות המאכזבות בשנתיים האחרונות בפלייאוף, הייתה תחושה שאולי הת'אנדר פשוט לעולם לא ימצו את הפוטנציאל שלהם.

התחושה הזו התעצמה בעקבות הפציעה המתארכת של אנדרה רוברסון, תקרת השכר הפקוקה של הקבוצה וההזדקנות של ווסטברוק, שנמצאת כבר ממש מעבר לפינה (חגג 30 בנובמבר). אלא שמאותו רגע הת'אנדר עשו שינוי, ניצחו 15 מתוך 18 המשחקים הבאים שלהם וכעת הם ניצבים בצמרת המערב, כאשר מעליהם נמצאות רק דנבר (שראויה לפוסט משלה. ניקולה יוקיץ' מקום 17 ב-DRPM!) והקליפרס (ה-Feel Good Story של השנה). אמנם במערב המטורף הם רחוקים רק 4 משחקים מלהיות מחוץ לפלייאוף, אבל האיכות של הת'אנדר מתפרצת מעבר לנתונים היבשים.

דבר ראשון, ההגנה שלהם נראית משודרגת. ההגנה של הת'אנדר תמיד הייתה החלק החזק שלהם בזכות האתלטיות והידיים הארוכות שסם פרסטי תמיד קידש, אבל העונה יש תחושה שהם לא רק אתלטיים יותר ומהירים יותר, אלא גם חכמים יותר. הת'אנדר מביאים עזרה מתי שצריך, מנתבים את היריבים למקומות לא נוחים וכופים איבודים בקצב הכי גבוה בליגה (17.5% מהפוזשנים של היריבות נגמרים באיבוד). הם מובילים את הליגה בחטיפות (10.3 למשחק) בזכות ידי הכייסים של ג'ורג', ווסטברוק ואדאמס וגורמים ליריבות לזרוק מאוחר יחסית בשעון הזריקות. היריבות של הת'אנדר זורקות בממוצע אחרי 14.6 שניות (לפי Inpredictable.com). רק 4 קבוצות מצליחות לגרום ליריבות לזרוק מאוחר יותר בשעון הזריקות, וזה סימן לא רע לכך שהת'אנדר מצליחים ברוב המקרים להסיט את היריבות מהאופציה הראשונה והשנייה שלהן בהתקפה, ובכך להוריד את היעילות שלהם.

כל החפירה הזו מובילה לכך שהת'אנדר מדורגים כרגע ראשונים בליגה ביעילות הגנתית בפער ניכר (100.5 נק' ל-100 פוזשנים לעומת 103.1 נק' של בוסטון, המדורגת 2). הת'אנדר לאו דווקא עושים את זה דרך הזריקות שהם כופים על היריבה, אלא דרך האחוזים שהם כופים עליה. חוץ מאזור המיד-ריינג', בכל שאר הטווחים הת'אנדר נמצאים בטופ 5 של הליגה באחוזי שדה של היריבות. אף קבוצה אחרת בליגה לא מצליחה לשמור על אחוזים כאלה של היריבות.

ההתפוצצות ההגנתית הזו די מפתיעה בהתחשב בעובדה שרוברסון עדיין פצוע. בעונה שעברה כאשר רוברסון שיחק ווסטברוק, ג'ורג', כרמלו אנתוני ואדאמס לת'אנדר הייתה הגנת ברזל (96.2 נק' ל-100 פוזשנים, לפי Cleaning the Glass) אולם כאשר בילי דונובן שם כל שחקן אחר ביחד עם הרביעייה הזו ההגנה פשוט קרסה.

ההסבר הפשוט הוא שכרמלו אנתוני כבר לא שם. החור שכרמלו היה בהגנה הפך להיות ג'רמי גראנט, אולר שווייצרי שיכול לשמור על כל עמדה ובינתיים קולע שלשות מהפינה ב-42%. כמעט כל שחקן שהיה מחליף את כרמלו בחמישייה היה מהווה שדרוג עבור הת'אנדר, אבל גראנט הוא שדרוג כפול. מה שמעניין לגבי גראנט הוא שבעונה שעברה הוא כמעט ולא שיחק לצד אדאמס. מתוך קרוב ל-8,000 פוזשנים בעונה שעברה רק 839 כללו גם את גראנט וגם את אדאמס באותה חמישייה, והרבה מאוד פוזשנים מתוך ה-10% המסכנים הללו כללו את כרמלו בחמישייה כסמול-פוורוורד. בדקות שהם שיחקו ללא כרמלו אפשר היה לראות את הפוטנציאל ההגנתי. העונה הפוטנציאל הזה רואה אור יום כאשר גראנט ואדאמס פותחים ביחד בחמישייה והם קובעים את הטון ההגנתי. ג'ורג' יכול לחזור להיות התמנון שהוא היה באינדיאנה כי יש לו שני בולדוזרים מאחוריו בהגנה ואילו ווסטברוק יכול להמר על חטיפות גרנדיוזיות כאוות נפשו.

ההסבר הלא פחות פשוט להגנה הנהדרת של הת'אנדר הוא ההמשכיות של הרוסטר. זו כבר השנה השנייה של פול ג'ורג' בקבוצה ובאופן כללי, למעט דניס שרודר ונרלנס נואל, זו לפחות העונה השנייה של כל שחקני הרוטציה הבכירה. ככל שקבוצה רצה יותר זמן ביחד סביר להניח שהשחקנים יפתחו כימיה טובה יותר, גם בהתקפה וגם בהגנה, אולם בעוד בהתקפה כימיה היא לא תנאי הכרחי להצלחה (הרי ג'יימס הארדן יכול פשוט לכדרר 20 שניות כל התקפה ולקלוע) בהגנה, במיוחד בעידן המודרני בו צריך לקבל 30 החלטות כל פוזשן במהירות של 100 קמ"ש, יש חשיבות לסינכרון של השחקנים.

מה שיפה אצל הת'אנדר הוא שהסינכרון הזה גם עוזר להם בהתקפה. האיבודים שהם כופים מובילים להמון נקודות קלות (מובילים את הליגה בנק' מאיבודים עם 21.5 נק'), אולם עדיין התקרה של הת'אנדר בהתקפה גבוהה הרבה יותר מאיפה שהם היום (מדורגים 17 בליגה ביעילות התקפית, 107.9 נק' ל-100 פוזשנים). ההתקפה שלהם בעקרון מבוססת על הפיק-אנד-רולים של ווסטברוק ושרודר, ריבאונד התקפה (הפורטה של הת'אנדר כבר שנים) ונק' מאיבודים, אבל הם מאותגרים מאוד מבחינת קליעה. הם קולעים זריקות פנויות לגמרי באחוזים הכי נמוכים בליגה (31.5%) אחרי בעונה שעברה הם היו באזור ה-40%. אם המספרים הללו יתיישרו זה יהפוך את ההתקפה שלהם ליותר מסוכנת.

סיבה נוספת לאופטימיות זהירה באוקלהומה היא העובדה שהם לא קורסים כאשר ווסטברוק יורד מהפרקט. בעונת 2016/17, העונה הראשונה ללא קווין דוראנט, לת'אנדר היה Net Rating של 7.1- כאשר ווסטברוק היה יורד לספסל. בעונה שעברה הנתון הזה עדיין היה מדאיג עם 5.1-. העונה, לעומת זאת, הת'אנדר שורדים. ה-Net Rating שלהם ללא ווסטברוק הוא חיובי (2.2+) וכרגע נראה שדווקא אדאמס וג'ורג' חיוניים יותר סטטיסטית לקבוצה. הסיבה המרכזית לשינוי הזה היא דניס שרודר. הרכז הגרמני נכנס לתפקיד השחקן השישי בצורה מושלמת ואפשר כבר עכשיו לטעון שהוא שחקן הספסל הכי טוב שהיה לת'אנדר מאז ג'יימס הארדן (סורי, קווין מרטין). המספרים שלו כמעט זהים לאלו שהיו לו באטלנטה, למרות שבהוקס הוא היה הרכז הפותח ומה שעוד יותר מרשים זה שהמספרים שלו ביחד עם החמישייה הפותחת (ללא ווסטברוק) מבחינת Net Rating זהים לאלו של החמישייה הפותחת עם ווסטברוק. האם התלות של הת'אנדר בראסל נעלמה? האם זה יאפשר לווסטברוק לשמור אנרגיות בעונה הרגילה ולא לקרוס בפלייאוף עונה שלישית ברציפות?

זה המבחן הגדול של הקבוצה הזו. למרות שהמאזן שלהם קצת מרופד בניצחונות על קבוצות חלשות, מבחינה איכותית כבר עכשיו ברור שמדובר בקבוצה מיוחדת מבחינה הגנתית ואני מעריך שהתקפית הם יסיימו את העונה בחצי העליון של הליגה. השאלה היא האם בפלייאוף נראה את ווסטברוק חוזר לשחק ראסל נגד העולם וזורק 43 זריקות בדרך לעוד הדחה בסיבוב הראשון? ואם לא, האם הת'אנדר יכולים להרשות לעצמם לחלום גבוה?

זה נשמע קצת דמגוגי בעולם שבו יש את הווריורס, אבל מאוד יכול להיות שזו העונה האחרונה של הווריורס בתצורתם הנוכחית. בין אם דוראנט ישאר או לא, דריימונד לא בטוח ישאר וגם אם כן, לא בטוח שהוא אותו שחקן שהוא היה לפני שנתיים ושלוש. ועוד לא דיברתי על האופציה שקליי יעזוב בקיץ (אם כי זה נראה יותר קלוש כרגע). במידה והווריורס חוזרים להיות קבוצה אנושית בעונה הבאה, הת'אנדר יכולים לראות את עצמם מועמדים ראויים לרשת את הכתר. כל שחקני הרוטציה הבכירה שלהם חתומים לעונה הבאה ואלו שמסיימים חוזה (פטריק פטרסון ונרלנס נואל עם אופציית שחקן, אלכס אברינס, ריימונד פלטון) הם ברי-תחליף. חוץ אולי מדנבר ופורטלנד, קשה לחשוב על קבוצה עם המשכיות גדולה יותר, ולת'אנדר יש תקרה לא פחות גבוהה מלשתי הקבוצות הללו.

הדמגוגיה הזו יכולה להפוך למציאות, אבל הת'אנדר בעונה שעברה היו מומחים בלפתח ציפיות רק כדי להתרסק מיד אחר כך. המבחן שלהם העונה יהיה לעמוד סוף סוף בציפיות. גם אם דוראנט יעזוב בקיץ, יהיו עדיין במערב כוחות שאי אפשר להתעלם מהם. דנבר היא קבוצה מצוינת, הרוקטס לא הולכים לשום מקום, יוטה עוד עלולה לחזור לגרסה שלה מהחצי השני של העונה שעברה, לברון עוד שם, הקליפרס עושים קולות של מהלכים גדולים בקיץ הוווריורס בעצמם יהיו עדיין פקטור גם ללא KD, אבל לת'אנדר יש אופק פתאום. ביום בהיר אפשר לראות עד אינסוף, אמר פעם ברי סחרוף, ולת'אנדר לא היה יום בהיר כבר שנתיים וחצי. יש עוד לא מעט מהמורות בדרך, אבל יכול להיות שיום כזה מתחיל להתקרב.