7 שאלות על הגמרים האזוריים

חצאי גמר האזוריים היו בהחלט מאכזבים. במערב הווריורס השתיקו את הפליקנס מהר מאוד והג'אז גילו את גובה תקרת הזכוכית שלהם מול הרוקטס כמעט באותה מהירות. במזרח היה קצת יותר עניין, אבל ממש רק קצת. הסלטיקס ניצחו אמנם ב-5 משחקים, אבל הם ניצחו במצטבר ב-15 נקודות ושלושה מתוך ארבעת הניצחונות הללו הגיעו ממש בשניות הסיום.  בדו-קרב השני לברון ג'יימס שבר רגשית את טורונטו, עד לרמה שהקנדים לא יכולים להראות את הפרצוף שלהם בליגה בשנה הקרובה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 3 תגובות

האם הגענו לתקרה של בן סימונס?

כל מי שצפה ב-NBA בשנים האחרונות לבטח שם לב לטרנד השלשות שכבש את הליגה. כמות השלשות עולה מעונה לעונה ויש אינספור נתונים שמצביעים על הזינוק המטורף הזה, בין אם אלו נתונים אנקדוטליים כמו עונת ה-400 שלשות של סטף קרי או העובדה ששלושת הקבוצות שזרקו הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של הליגה הן יוסטון רוקטס של העונה (42.3 זר' למשחק), יוסטון רוקטס של העונה שעברה (40.3) וברוקלין נטס של העונה (35.7). סביר להניח שבעונה הבאה הרשימה הזו תתעדכן שוב. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 3 תגובות

The Great MJ vs. Lebron Debate

עד עכשיו בקריירת הכתיבה שלי ניסיתי להתעלם מהדיון שחולש על עולם האינטרנט שלנו בשנה האחרונה – האם לברון ג'יימס עבר את מייקל ג'ורדן?

התעלמתי משום שהדיון הזה הוא טחינת מים שנעשית בצורה מקצועית ומבדרת הרבה יותר על ידי אנשים אחרים. הסטפן איי סמית'ים של העולם יודעים למצוא זוויות הרבה יותר מעניינות ממני על הדיון הזה ואין שום ערך מוסף בעוד 1000 מילים של איזה כתב חובב מישראל על הנושא המדליק והמקליק הזה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 3 תגובות

הפלייאוף מקבל צורה – חלק 2

חלק 2 יוצא לדרך. תהנו.

 

אוקלהומה סיטי – יוטה

ברוכים הבאים לסדרה הטובה ביותר בסיבוב הראשון. יש פה רמה מקצועית גבוהה, יש פה תחרותיות רצינית ויש פה השלכות אמיתיות על המשך הדרך.

הג'אז הצליחו לצאת עם ספליט מאוקלהומה סיטי ולכאורה זה אומר שהם על הסוס. הסדרה עכשיו עוברת לסולט לייק סיטי שם דונובן מיטשל וג'יי קראודר לבטח יקלעו טוב יותר מחוץ לקשת (21.4% ו-25% בהתאמה) ולג'אז תהיה הזדמנות להתקרב ל-1-3, אבל הפער בין הג'אז לת'אנדר נמדד במילימטרים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

הפלייאוף מקבל צורה – חלק 1

הדלקת בשן בינה כבר כמעט מאחוריי וכמעט בכל סדרות הפלייאוף כבר שוחקו 2 משחקים. החיים שלי יפים.

אחרי 2 משחקים הסדרה כבר מקבלת איזושהי צורה. עדיין לא היו התאמות נגד ההתאמות אבל זה בהחלט השלב בו אפשר לזהות מיס-מצ'ים ובעיות שגורמות לקבוצה איקס לנצח ולקבוצה וואי להפסיד. מעבר לכך, יש משהו מרתק בפלייאוף הזה משום שיש בו הרבה שחקנים צעירים חדשים שעדיין לא ראינו במעמד הזה (בן סימונס, דונובן מיטשל, ג'ייסון טייטום, ויקטור אולדיפו, גם אנתוני דייוויס במידה מסוימת) ויש הרבה קבוצות חדשות שלא ראינו אף פעם בפלייאוף ולמעשה אנחנו לומדים אותן על הדרך (אוקלהומה סיטי, קליבלנד, פילדלפיה). יש תחושה בתולית כמעט בכל משחק משום שקשה לדעת למה לצפות וזה הופך כל משחק לחוויה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מהפכה של בודדים?

אין הרבה דברים חיוביים בדלקת בשן בינה. מדובר בכאבים לא פרופורציונליים לגודל האיבר הפגוע וזה פוגע בכל ההנאות הפשוטות של החיים כמו אוכל טוב, דו-שיח מעניין או דברים אחרים (סמיילי קורץ), אבל זה כן גרם לי להיתקע כל היום במיטה ולחשוב על הפלייאוף. כן, כן, הפלייאוף. המקום הזה שבו כל סימני השאלה שהצטברו במהלך העונה הופכים לסימני קריאה. התקופה הזו בשנה שכולנו מחבלים בהרגלי השינה שלנו כדי לראות את לברון ג'יימס וראסל ווסטברוק וקווין דוראנט וג'יימס הארדן עושים דברים שרק הם יכולים לעשות. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יוסטון רוקטס | עם התגים , , , | 2 תגובות

מלך ללא ממלכה

בהיסטוריה של ה-NBA יש ארבעה שחקנים שהגדירו תקופה. ביל ראסל אי שם בשנות השישים היה השחקן הראשון שהדומיננטיות שלו הותירה את חותמה על פני עשור שלם. במשך עשרים שנה לא היה שחקן כל כך דומיננטי והישגי כמו ראסל, עד שבשנות השמונים היו שניים כאלו. מג'יק ג'ונסון ולארי בירד החליפו תורות בדומיננטיות שלהם בליגה, ואפשר להגיד ששנות השמונים היו שייכות להם ולקבוצות שלהם. אחריהם הגיע מייקל ג'ורדן ועיצב את הליגה בדמותו בשנות התשעים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 3 תגובות