הגיבור השקט של הבאקס

באושן 11 היו 11 חברה. היה את אליוט גולד ואת מאט דיימון ואת קייסי אפלק ואת דון צ'ידל, ולכולם היה חלק מכריע בשוד הגדול של הקזינו של אנדי גארסיה. עם זאת, לכולם היה ברור שג'ורג' קלוני ובראד פיט הם המנהיגים של החבורה, שהם מתכננים את המהלכים, כל השאר צריכים רק לבצע את החלק שלהם.

בפראפרזה ל-NBA, ואם להיות יותר ספציפיים, למילווקי, קלוני ופיט הם מייק בודנהולצר ויאניס אנטטוקנמפו. כבר כתבתי כאן על כך שקואץ' באד הגיע עם אג'נדה שונה לגמרי מזו של קודמיו בתפקיד והוא מיישם את האג'נדה הזו בזכות ובעזרת יאניס, שהאתלטיות שלו כבר מתחילה ממש להפחיד. עם זאת, הבאדיפקיציה של מילווקי לא הייתה יכולה להיות מושלמת בלי הדון צ'ידלים של העולם, הרול-פליירס שישלימו את התמונה ויאפשרו לבאד וליאניס לממש את האסטרטגיה שלהם.

השמות הרגילים שקופצים כשאנחנו חושבים על המיניונים של יאניס הם כריס מידלטון המצוין ואריק בלדסו ההפכפך ומלקולם ברוגדון השקט. אלו גם השמות שעלו השבוע כאשר תופי הפרי אייג'נסי החלו לרעום, לאחר הטרייד בו הבאקס פינו מקום מתחת לתקרה שלהם בקיץ בתמורה לבחירת דראפט עתידית ומה שנשאר ממת'יו דלבדובה. ה-Knee-Jerk-Reaction לטרייד של הבאקס היה "הגיוני, הם צריכים לשלם למידלטון ובלדסו וברוגדון, הם חייבים לפנות כסף".

יש הגיון בתגובה הזו, אולם מצד שני אף אחד לא מזכיר את ברוק לופז. הסנטר של הבאקס הוא דון צ'ידל משובח, שמרווח את הפרקט עבור יאניס מעמדת הסנטר ומאפשר לו לעשות טרור ברחבות. לופז זורק 68% מהזריקות שלו משלוש, הכי הרבה בקבוצה והוא גם קולע באחוזים מעולים (36%). הרעיון של באד לרווח את המשחק מסביב ליאניס ולאפשר לו כמה שיותר מרחב פעולה בצבע הוא נחמד, אבל כל עכבר כדורסל כבר חשב עליו לפני שנתיים, הסוד הוא להביא את השחקנים שמסוגלים באמת לעזור לו להפוך את הרעיון הזה למציאות.

לופז הוא בדיוק השחקן הזה. הוא בדרך כלל נשמר על ידי הסנטר של היריבה והוא מוציא אותו מאזור הצבע. אם הסנטר נכנס לצבע כדי לעזור מול החדירות של יאניס, הגריק פריק מיד מוצא את לופז לשלשה פנויה. אם הוא לא מגיע לעזור, יאניס מכניס את השומר שלו לטראומה. Pick Your Poison.

אמנם לופז הוא רק ביצועיסט בשיטה של מילווקי, אבל הוא עושה את התפקיד שלו בצורה מושלמת. כאשר הוא על הפרקט, היעילות ההתקפית של הבאקס היא 116.9 נק' (הכי טוב בקבוצה), אולם כשהוא יורד לספסל הנתון הזה צונח ל-103.9 נק' ל-100 פוזשנים, שווה ערך למקום ה-27 בליגה. ההפרש ב-Net Rating הכולל הוא 13.0-, טוב יותר מזה של יאניס אפילו. גם המספרים של יאניס עצמו צונחים כאשר הוא משחק ללא לופז. הוא כרגע הגיבור השקט של העונה הנהדרת של הבאקס.

לופז למעשה מייצג את השינוי שעוברת הליגה בשנים האחרונות. אחרי שנים שבהן הוא תויג כסנטר רך שלא לוקח ריבאונדים ומעמיס קלוריות ריקות בהתקפה, בשלוש השנים האחרונות הוא עבר טרנספורמציה. עד עונת 2016/17 הוא זרק שלוש שלשות בלבד ב-8 עונות, מאז הוא השליך כמעט 900. אף סנטר לא קרוב לתדירות בה הוא זורק מחוץ לקשת ובהתחשב בהשפעה שיש לו רק מעצם היותו על הפרקט, זה מטורף שהבאקס קיבלו אותו במחיר מבצע (3.4 מיליון דולר לעונה. לשם השוואה, זה פחות ממה שמייקל ביזלי מרוויח בלייקרס ששחררה את לופז בקיץ ללא תמורה).

זה עוד יותר מטורף כשמבינים שהוא כבר לא חור בהגנה. אחד מבין השיפורים הרבים של הבאקס העונה הוא בגזרת הריבאונדים. אחרי שבעונה שעברה היו הקבוצה הגרועה בליגה בריבאונד הגנה (70.9% מהריבאונדים הפנויים) העונה הם הקבוצה הטובה ביותר (76.9%). לופז לכאורה לא עוזר בכך משום שהוא מוריד רק 4.3 ריב' למשחק, נתון נמוך יחסית לסנטר, אבל הוא מפנה את הדרך לכל השאר. רק 3 שחקנים מבצעים יותר Box Outs בהגנה מאשר לופז (ניקולה ווצ'ביץ', דריימונד גרין ולמרקוס אולדריג') וביחס לדקות שלו על הפרקט, הוא מוביל את הליגה בקטגוריה המוזרה הזו. לופז היה טוב בקטגוריה הזו גם בעונה שעברה בלייקרס (6.3 Box Outs בהגנה) אבל אין ספק שהוא הפך להיות יותר אגרסיבי הגנתית בוויסקונסין.

זה בא לידי ביטוי גם במספרים שלו ליד הטבעת. הוא מגן על הטבעת ב-54.8%, שיפור מימיו בלייקרס ובנטס. לשם השוואה, זה נתון דומה לזה של וונדל קרטר, שלא מפחד לאתגר את ראסל ווסטברוק בטבעת ונתון טוב יותר משל יוסוף נורקיץ', קלינט קאפלה, אנתוני דייוויס ואל הורפורד, שחקנים עם אוריינטציה יותר הגנתית מזו של לופז.

(דרך אגב, נתון מעניין שעליתי עליו בזמן שחיפשתי את הסטטיסטיקות לכתבה – קארל אנטוני טאונס מגן על הטבעת ב-56.5%, אחרי שכל הקרייירה שלו הוא נע סביב ה-60%. עוד יותר מעניין – מאז הטרייד על ג'ימי באטלר טאונס מגן על הטבעת ב-50.6%, שזה נתון שמעט מאוד שחקנים מגיעים אליו. מדובר רק ב-13 משחקים אז עוד צריך לראות אם זה מחזיק מים, אבל האם אנחנו חוזים פה בשינוי ההגנתי שתמיד חיכינו לו אצל KAT?).

לשיר ההלל הזה על לופז יש משמעות מעבר רק להילולים סטטיסטיים. לופז מסמל את השחקן שכל קונטנדרית חייבת – השחקן שנותן יותר מהערך שלו בתקרת השכר. אין מטריקה כזו עדיין, אבל חייבים למצוא נוסחא שמודדת את היכולת של שחקן לעומת השכר שלו, התפוקה שלו פר דולר נקרא לזה. התפוקה פר דולר של הכוכבים הגדולים בדרך כלל תהיה באותה רמה, כי הם נותנים פחות או יותר את אותה תפוקה וכולם מרוויחים חוזי מקסימום. הסטטיסטיקה מתחילה לעניין כאשר יש כוכב שהתפוקה שלו פר דולר היא נמוכה (אהמ, ג'ון וול) או רול-פלייר שהתפוקה שלו פר דולר היא גבוהה (כמו לופז או דרק רוז העונה).

קבוצות שיש להן כוכב עם תפוקה פר דולר נמוכה הן קבוצות בלי זכות קיום. לקבוצה כזו אין סיכוי להתקדם בליגה כי אין לה את התנאי ההכרחי להתקדמות – כוכב שמרוויח כמו כוכב ונותן תפוקה של כוכב. התנאי הזה הוא הכרחי, אבל הוא לא מספיק. זו הסיבה שקונטנדרית אמיתית צריכה לא רק שיהיה לה כוכב כזה אלא שבנוסף יהיו לה שחקני משנה עם תפוקה פר דולר גבוהה. זה מה שהיה ביוסטון בעונה שעברה עם טרבור אריזה ולוק מבה א מוטה וקלינט קאפלה, אבל העונה אריזה ומבה א מוטה התחלפו בג'יימס אניס וכרמלו אנתוני. הדון צ'ידלים הם לא פחות חשובים מהבראד פיטים.

במילווקי העונה לשחקני המשנה יש אחלה של תפוקה פר דולר. לופז, כאמור, הוא הברקה. גם ברוגדון ומידלטון הם כאלו וזה שינוי מרענן לקבוצה שהתמחתה בתפוקה פר דולר נמוכה בשנים האחרונות עם ג'ון הנסון, טוני סנל, מת'יו דלבדובה ומירזה טלטוביץ'. הבעיה היא שכבר בקיץ הזה הכיף הזה נגמר. גם לופז, גם ברוגדון, גם מידלטון (יש לו אופציית שחקן) וגם בלדסו מסיימים חוזה בקיץ והבאקס יצטרכו לקבל החלטות. האם הם משלמים להם מחיר שוק ולמעשה נועלים את עצמם לקבוצה הזו או שמא הם מחפשים שחקנים שהם Under-Valued בשוק, כמו שלופז היה בקיץ הזה.

לגבי מידלטון, הגיוני שהוא יקבל חוזה קרוב למקסימום מאיזושהי קבוצה. יש רק ארבעה שחקנים בליגה עם ממוצעים של לפחות 18 נק', 5 ריב', 3 אס' ו-40% מהשלוש. הם עונים לשמות סטף קרי, ג'ימי באטלר, ניקולה ווצ'ביץ'(!) וכריס מידלטון. למרות שהוא נמצא בסטרץ' די חלש במשחקים האחרונים, קשה לי להאמין שבקיץ בו להרבה מאוד קבוצות יש מקום פנוי מתחת לתקרה והביקוש כנראה יהיה גדול מההיצע, מידלטון לא יקבל הצעה גדולה. לדעתי, הבאקס יעשו כל מה שהם יכולים כדי לשמור אותו.

לגבי ברוגדון ובלדסו אני פחות משוכנע (במיוחד לגבי בלדסו), וגם לגבי לופז זו דילמה מעניינת. לופז יהיה בסך הכל בן 31 בקיץ והוא יכול להזדקן יפה מאוד עם הקליעה שלו מבחוץ. האם תבוא איזושהי קבוצה ותוציא את הבאקס מהשוק? ואם כן, האם הבאקס יצליחו למצוא עוד מחט איכותי בערימת השחט של הפרי אייג'נסי?

הבאקס נמצאים בצומת מעניין מאוד. הם כרגע מלהיבים ויש להם אופק להתקדמות, בעיקר בזכות העובדה שיש להם את יאניס עד סוף 2021, אולם זה עובד לשני הכיוונים. כבר בקיץ הקרוב הם יצטרכו לקבל החלטות שישפיעו משמעותית על העתיד של הקבוצה ועל היכולת שלהם לשמור על יאניס ולהמשיך לאיים על האליפות. זה אולי אחד האלמנטים שאני הכי אוהב ב-NBA. להצלחה על הפרקט יש השפעה אדירה, אבל אתה חייב להיות מצליח גם מחוץ לפרקט ולעשות את המהלכים הנכונים בפרי אייג'נסי ולפגוע בטריידים ולנהל את תקרת השכר שלך בתבונה, אחרת אין לך סיכוי. השילוב הזה, בין התפקוד על הפרקט לתפקוד במשרדי ההנהלה, הוא מה שהופך את ה-NBA לליגה הרבה יותר עמוקה מכל ליגה אחרת ולנרטיבים שסובבים אותה להיות כל כך עשירים.

מילווקי כרגע מצליחים לעשות גם וגם, הבעיה היא שההצלחה הזו חייבת להיות עקבית, משום שהעונה נראה שהחלון שלהם עדיין יהיה סגור לאור המפלצת מגולדן סטייט שכנראה תתעורר משנת החורף שלה בחודשים הקרובים. ג'ון הורסט חייב לוודא שהוא מקבל את ההחלטות הנכונות בקיץ כדי להשאיר את החלון הזה פתוח גם לעידן שאחרי גולדן סטייט.