8 שאלות

כמה ימים לפני פתיחת העונה ב-NBA, זה בדרך כלל הזמן בו ההתרגשות מתחילה להגיע לשיאים חדשים. אחרי 4 חודשים בלי הליגה ואחרי אוף-סיזון שרק הגביר לכולנו את התיאבון, אנחנו כבר לא יכולים לחכות. אבל יש משהו קצת ריקני בציפייה הזו, כמו לחכות לראות סרט שאתה יודע איך הוא יגמר. יכול להיות שעדיין תהנה מהסרט, ותעריך את כל הסיפור, את המשחק, את הנגיעות הקטנות, הנכונות, את המערכת המורכבת בין גברים לנשים, אבל עדיין זה לא ישתווה לסרט שמפתיע אותך ומטלטל אותך ומשנה לך את כל עולמך. זה מה שהיה לנו בפלייאוף 2016, הפלייאוף הכי טוב שהיה מאז שאני התחלתי לעקוב אחרי הליגה ביראת קודש. זה מה שלא היה לנו בפלייאוף 2017, אחרי שקווין דוראנט עבר לווריורס ושינה לגמרי את כללי המשחק.

גם העונה, למרות כל הכסאות המוזיקליים שכוכבי הליגה שיחקו בקיץ, הווריורס הם עדיין הפייבוריטים הברורים. יש להם יותר כשרון, יותר אימון ובמובנים מסוימים גם יותר המשכיות מכל היריבות שלהם, כך שאין באמת תסריט ריאלי (כזה שלא כולל פציעה או התפרקות מנטלית בלתי מוסברת) שבו הווריורס לא זוכים באליפות. אולם למרות שאין עוד תסריט כזה (יש סוג-של תסריט כזה, אני אגע בו עוד מעט) ויכול להיות שגם לא צריך תסריט כזה (יכול מאוד להיות שאנחנו פשוט צופים בקבוצת הכדורסל הטובה אי פעם, אז פשוט צריך ללמוד להעריך את זה ולהפסיק להתבכיין), יש עדיין כמה שאלות שכן ישפיעו על הנוף בליגה הטובה בעולם. שאלות שחשוב לשאול לפני שאנחנו מתיישבים לראות את הסרט עם הסוף המוכר. שאלות שהתשובות עליהן עשויות להביא לרעידת אדמה ב-NBA, ואולי לאיזשהו שינוי בסטטוס קוו הקיים. לטעמי, אלו הן 8 השאלות הכי משמעותיות לקראת העונה הקרובה והעתיד הנראה לעין ב-NBA.

 

1. איך קליבלנד תתפקד עם עננת הפרי אייג'נסי של לברון ג'יימס?

עד הודעה חדשה, קליבלנד היא עדיין הקבוצה הטובה במזרח. להמר נגד לברון ג'יימס זה כמו להמר שהשמש לא תזרח מחר וגם ללא קיירי ארווינג ובלי אייזיאה תומאס עד ינואר לפחות, השלטון של קינג ג'יימס בקונפרנס הנחות הוא די מלוכני. הרי קליבלנד יכולה להגיע בהליכת ירח לפלייאוף במזרח ושם זה לא באמת משנה אם יהיה לה יתרון ביתיות או לא.

מה שכן משנה הוא מה יקרה עד אפריל. על הנייר, קליבלנד היא, כאמור, הקבוצה הטובה במזרח. אבל הסטטוס הזה רשום בעפרון ולברון ג'יימס בעצמו עומד ליד עם המחק.

איך שאני רואה את זה, יש שלושה תסריטים אפשריים לאיך שתיראה העונה הזו של הקאבס:

• התסריט האופטימי – הקאבס משחקים מצוין לאורך העונה, ווייד ולברון מעלים תמונות לאינסטגרם שלהם משחקים מטקות בימי שישי, אייזיאה תומאס חוזר מהפציעה ומשתלב יפה והמעבר של קווין לאב לעמדת הסנטר עובר חלק. הקאבס עוברים את העונה בלי דרמות מיותרות, מגיעים לגמר מול הווריורס ונותנים להם פייט רציני יותר מהעונה שעברה (בעיקר כי ג'יי קראודר יאפשר ללברון לא לשמור על דוראנט פול טיים). הם עדיין יפסידו, אבל בסיטואציה הזו קשה לחשוב על קבוצה אחרת שלברון יכול לעבור אליה שתיתן לו אפשרות טובה יותר לזכות בתואר. זה פשוט שגולדן סטייט קבוצה באמת מצוינת. זה שהוא יעבור ליוסטון או לספרס לא ישנה את המציאות הזו. לפעמים צריך להכיר בעובדה שמולך ניצבת קבוצה חד פעמית ושהתזמון שלך חרא.
• התסריט הפסימי – הקאבס מג'עג'עים, דרק רוז מפריע לווייד שמפריע ללברון, שמתקשה ללא כל הריווח שהתרגל אליו בשנים האחרונות. קווין לאב לא מצליח לתפקד כביג-מן היחיד, אייזיאה לא מצליח לחזור מהפציעה, טיירון לו מתגלה כמאמן בינוני בסך הכל. במצב הזה, כשברור שקליבלנד לא מהווה איום, אפילו לא לכאורה, על הווריורס, הספקולציות על לברון יגברו וזה יהיה הרגע בו קובי אלטמן ימדד. האם הוא שומר על הבחירה של ברוקלין או שהוא מעביר אותה בטרייד כדי לנסות להביא עוד כוכב (דמארקוס קאזינס?) ולמנף עוד יותר את העתיד של הפרנצ'ייז?
• התסריט הריאלי – הקאבס מנצחים את המשחקים החשובים כך שאין להם לחץ מהיריבות במזרח, אבל במפגשים עם הווריורס הם מבינים שזה לא זה. בתוך תוכם, בלילה, לפני שהם הולכים לישון והם מסתכלים במראה, הם יודעים שהם לא יכולים לנצח את הווריורס. האם זה יוביל אותם לעשות טרייד מתוך פאניקה?

התסריט הפסימי והריאלי די דומים אחד לשני כי הם מציבים את אותה דילמה. האם להתעלם מהקרקס התקשורתי הנלווה ללברון ג'יימס ולהתחיל לבנות את הקבוצה מתוך הבנה שאולי הוא לא יהיה חלק ממנה או שמא לנסות לשכנע אותו להישאר בכל מחיר?

יש כמובן משמעות לאיך ברוקלין תיראה העונה (אני מניח שהבחירה בסופו של דבר תיפול באזור מקומות 4-7), אבל ההתנהלות של קליבלנד העונה תשפיע המון על איך הקבוצה הזו תיראה בעתיד. יכול להיות שעדיף לה לא להילחם על לברון ולצאת לחופשי, לא להיות יותר תחת תסמונת שטוקהולם ולא לאפשר לו לקחת את הפרנצ'ייז יותר כבן ערובה, אבל העולם ללא לברון הוא עולם מלא חשש. החשש הזה, לאבד את השחקן הכי טוב בעולם בפעם השנייה בתוך פחות מעשור בתמורה לכלום, הוא חשש מצמית. לדרך בה קליבלנד תתמודד עם החשש הזה תהיה משמעות אדירה לא רק אליהם, אלא גם לשאר הפרנצ'ייזים בליגה.

 

2. האם אוקלהומה סיטי תצליח להכיל את שלושת הכוכבים שלה?

ועכשיו לפינתנו: קצת מספרים.

ראסל ווסטברוק היה השחקן עם ה-Usage הכי גבוה בהיסטוריה של ה-NBA בעונה שעברה (40.8%). כרמלו אנתוני ופול ג'ורג' היו בטופ 20 של הקטגוריה הזו עם 29.0% כל אחד. ראסל וכרמלו היו שניים מתוך שלושת השחקנים שהשתמשו בהכי הרבה פוזשנים של בידודים בעונה שעברה (6.4 ו-5.3, בהתאמה). פול ג'ורג' לא היה רחוק מאחוריהם במקום ה-11 בליגה עם 4.0 פוזשנים כאלו במשחק. ווסטברוק היה השחקן שהחזיק בכדור הכי הרבה בליגה בעונה שעברה (8.9 דק' בממוצע למשחק). ויקטור אולדיפו היה שחקן הרוטציה השני עם הכי הרבה זמן החזקת כדור (2.3) ואחריו היה אנס קאנטר עם 1.1 דק' בממוצע. ג'ורג' (3.1 דק' בעונה שעברה) וכרמלו (2.8 דק') הם יצורים אחרים לגמרי.

ההגעה של שני הכוכבים החדשים לאוקלהומה תכריח את הת'אנדר לשנות לגמרי את הדרך בה הם שיחקו כדורסל בעונה שעברה. זה דבר מצוין, כי הכדורסל של הת'אנדר בעונה שעברה, על אף העונה ההיסטורית של ווסטברוק, היה די נוראי. השאלה היא האם לשנות אותו, כאשר שלושת השחקנים הבכירים שלך הם שחקנים שרוצים את הכדור לא פחות משהם צריכים אותו, זה אפשרי בכלל?

תהא התשובה אשר תהא, היא תשנה את איך שהליגה תיראה. אם התשובה היא חיובית, ההשפעה הישירה של החיבור הזה תהיה תחרות גדולה יותר במערב ובליגה. לת'אנדר אמנם אין מספיק עומק והם עדיין קצת בפיגור של כשרון לעומת הווריורס, אבל הם ללא ספק איום. מעבר לכך, הצלחה של הניסוי הזה באוקלהומה סיטי עשויה להביא לחיבורים נוספים של High-Usage Players שלא ראינו בעבר. אולי דמיאן לילארד, יאניס אנטטוקונמפו ובלייק גריפין יתחברו ביחד? אי אפשר לדעת. ברגע שמירוץ החימוש מתחיל, קשה מאוד לעצור אותו.

מה שמעניין פה הוא שגם אם התשובה היא שלילית, הליגה תיראה אחרת לגמרי. אם הת'אנדר יכשלו באינטגרציה של שלושת הכוכבים שלהם, ג'ורג' ככל הנראה יעזוב בקיץ כשחקן חופשי, כרמלו אולי יעזוב בעקבותיו והנוף במערב יראה אחרת לגמרי. הת'אנדר לא יהיו קבוצה מאיימת ויחזרו להיות קבוצה שמגרדת את הפלייאוף והולכת עד לאן שראסל ווסטברוק יקח אותה. ג'ורג' ימצא לעצמו בית אחר וכרמלו לבטח יצטרף לאחד מחברי סירת הבננה שלו.

אמנם הת'אנדר לא צפויים לקחת אליפות העונה, אבל המהלכים של פרסטי בקיץ מכניסים אותם למנטליות שמאוד דומה למנטליות של Championship or Bust.

 

3. האם וושינגטון תשיג כוכב שלישי?

הוויזארדס הם כבר סחורה מוכרת. כולנו יודעים כמה ג'ון וול מסוכן. כולנו יודעים כמה בראדלי ביל מוכשר. כולנו יודעים שהחמישייה הפותחת שלהם היא מעולה (Net Rating של 8.1+) וכולנו יודעים שהספסל שלהם מחורבן (Net Rating של 3.4-, 23 בליגה). יש להם תקרה מאוד ברורה אלא אם כן הנשמה של סקוטי פיפן תיכנס לגוף של אוטו פורטר ג'וניור או קלי אוברה. בלי שיפור רציני מבפנים, הוויזארדס לא יגיעו לפיינלס.

אבל אולי השיפור יגיע מבחוץ? לכאורה, לקוסמים אין את הכלים לעשות Outsourcing לכוכב שלישי. תקרת השכר שלהם מפוצצת בגלל החוזים הגדולים של ביל, פורטר ויאן מהימני ואין להם נכסי טרייד אטרקטיביים כמו שיש לבוסטון או פילדלפיה, כך שבכל מירוץ עבור כוכב ממורמר הם צפויים להפסיד.

עם זאת, יש כוכבים שבוסטון או פילדלפיה לא בהכרח ירצו והוויזארדס יהיו מספיק נואשים כדי ללכת עליהם. דמארקוס קאזינס הוא הדוגמא המושלמת לכך. אם בניו אורלינס יראו שהפלייאוף מתרחק מהם, האם הם ינסו לקצץ הפסדים ולהעביר את בוגי בטרייד? מי יהיה מספיק נואש כדי לשלם מחיר ראוי על חצי עונה של קאזינס? כאמור, קליבלנד בסיטואציה מסוימת עלולה להיות שותפה מצוינת לטרייד כזה, אבל וושינגטון היא שותפה טבעית הרבה יותר.

אבל קאזינס הוא רק הכלי, הוא לא המטרה. המטרה של הוויזארדס צריכה להיות להשיג כוכב שלישי שיאפשר לסקוט ברוקס לנהל את הדקות של הכוכבים שלו יותר ביעילות. זה יכול להיות אולי דאנדרה ג'ורדן (אם הקליפרס יגלו שבלתי אפשרי לנהל התקפה של שני ביג-מנים בלי הגאונות של כריס פול) או למרקוס אולדריג' (שעדיין מרגיש קצת כמו נטע זר בספרס וכבר היו שמועות בעבר על כך שהם יהיו מוכנים להעביר אותו בטרייד), אבל הוויזארדס חייבים עוד שחקן שיעזור לוול וביל לשנות קצת את מאזן הכוחות במזרח.

 

4. האם סטיב קר מסוגל לאמן 82 משחקים + פלייאוף?

סטיב קר הוא דוגמא קלאסית לחשיבות של מאמן. עד שהוא הגיע הווריורס היו קבוצת פלייאוף חביבה בלי יתרון ביתיות ועם התקפה שבקושי גירדה את הטופ 10 בליגה. מאז שהוא הגיע הווריורס תמיד סיימו במקום הראשון בליגה ויש להם את ההתקפה הטובה בכל הזמנים, עם שתי אליפויות על הדרך. עד ההגעה של קווין דוראנט בקיץ שעבר, קר עשה את השינוי הזה כמעט עם אותו סגל שהיה תחת מארק ג'קסון. הוא פשוט ניצל את המשאבים שהיו לרשותו בצורה טובה הרבה יותר.

בעבר השוויתי את זה למצב בין קנדה לארגנטינה. לפני כמה שנים, התפרסם מחקר שבדק את נתוני הצמיחה של קנדה וארגנטינה במאה ה-20, כאשר בתחילת המאה לשתי המדינות היו נתונים דומים. בסוף המאה ה-20 קנדה צמחה הרבה יותר מארגנטינה, ואף נכנסה ל-G7, בעוד הארגנטינאים אולי זכו בשני גביעי עולם, אבל נשארו מאחור בכל מה שקשור לצמיחה כלכלית.

מה שמעניין לגבי המחקר הזה הוא שלקנדה אין יותר משאבי טבע מלארגנטינה. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. עם זאת, ארגנטינה לא הצליחה למנף את הנוכחות של משאבי הטבע האלה לכדי תנופה כלכלית, וההסבר במחקר הזה הצביע על כך שההבדל האמיתי בין המדינות טמון במדיניות. בקנדה היה שלטון יציב שידע מה לעשות עם מה שיש לו, לעומת השלטון בארגנטינה שמסמס את הפוטנציאל שהיה למדינתו.

אם נחזור רגע מעולם הכלכלה לעולם ה-NBA, זהו ההסבר, על רגל אחת, בין הווריורס של מארק ג'קסון לווריורס של סטיב קר. גם לגולדן סטייט תחת מארק ג'קסון היו את אותם משאבי טבע שהיו לסטיב קר (לפחות עד שדוראנט הגיע), אבל הם לא נוצלו, לא הייתה שיטה התקפית שתמקסם את היכולות שלהם. זה בא לידי ביטוי בכך שהמון זריקות של הווריורס הגיעו מבידודים או תוך כדי כדרור ולא דרך הנעת כדור. הווריורס תחת קר הם ריקוד בלתי פוסק של תנועה ללא כדור והנעת כדור. הם ראשונים כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית שקשורה לאסיסטים, הם זורקים פחות תוך כדי כדרור או מבידודים (מקום רביעי מהסוף בכמות בידודים בעונה שעברה) והם מגיעים להרבה יותר זריקות חופשיות.

זה די ברור שהנוכחות של קר שדרגה את הווריורס לרמות שלא חשבנו שהם יכולים להגיע אליהן. עם זאת, דווקא כאשר הוא נעדר בעקבות הכאבים שלו בגב ראינו את הווריורס משחקים כדורסל לא פחות טוב מכשהוא היה על הספסל. בלעדיו הם פתחו את עונת 2015/16 עם 0-24 וגם בפלייאוף בעונה שעברה חסרונו לא הורגש (הווריורס ניצחו את כל המשחקים שהוא נעדר מהם).

יכול להיות שזה אומר משהו על המערכת שקר בנה, שמסוגלת לתפקד גם כאשר המנהל לא נמצא (תסמונת של מערכות סופר איכותיות). יכול להיות שזה פשוט כי דריימונד גרין משחק טוב יותר כאשר קר לא לידו. אולם עדיין, קשה שלא לתהות האם קר מסוגל להחזיק מעמד עוד עונה של נסיעות אינסופיות עם הגב הקלוקל שלו. ואם לא, האם זה יצור איזשהו סדק בשריון הבלתי שביר של הווריורס?

 

5. האם למילווקי יש עוד הילוך שלא ראינו?

ההרכב של יאניס אנטטוקונמפו, כריס מידלטון, מלקולם ברוגדון, טוני סנל ות'ון מאקר לא שיחק המון בעונת 2016/17. הוא שיחק ב-15 משחקים בלבד ובסך הכל צבר 135 דקות (9 דקות בממוצע במשחק). עם זאת, הוא אחד ההרכבים המרתקים ביותר בליגה, לטעמי. לא רק בגלל האורך והאתלטיות שיש להרכב הזה בכל עמדה, אלא בגלל היעילות שלו וההמשכיות שלו.

ה-Net Rating של ההרכב הזה בזמן הקצר שלו על הפרקט היה 11.9+ והבאקס ניצחו 12 מתוך 15 המשחקים בהם ג'ייסון קיד השתמש בו. מתוך 132 הרכבים ששיחקו למעלה מ-100 דקות בעונה שעברה, זה היה ההרכב ה-27 ביעילותו. לא רע, אבל גם לא מדהים. מצד שני, 20 מתוך 26 ההרכבים שהיו יעילים ממנו בקיץ שעבר לא יהיו קיימים בעונה הקרובה. למעשה, ההרכבים היחידים שהיו יעילים יותר שימשיכו להתקיים הם חמישה (חמישה!) הרכבים שונים של הווריורס וחמישייה אחת של הוויזארדס.

זה לא אומר שהחמישייה של הבאקס תהיה שביעית ביעילותה בליגה העונה. סביר להניח שיהיו הרכבים חדשים שיהיו יעילים יותר, אבל אין ספק שההרכב הזה הוא מרתק. כל חלק בחמישייה הזו אמור להיות טוב יותר העונה והחמישייה הזו לבטח תקבל יותר דקות (ג'ייסון קיד התביית עליה רק לקראת סוף העונה כשמידלטון חזר מהפציעה ומאקר נכנס לחמישייה), כך שאפשר להגיד די בבטחה שהבאקס יהיו קבוצה טובה העונה.

בעונה שעברה הם היו בטופ 4 באחוזים מהשדה וטופ 10 מאחוזים השלוש (למרות שהם לא זרקו מספיק מחוץ לקשת) וההגנה שלהם לבטח תשתפר העונה אחרי שאפשרה הכי הרבה שלשות מהפינה בעונה שעברה והייתה ב-Bottom 5 במניעת זריקות מה-Restricted Area. זה המס שמשלמים על הגנה אובר-אגרסיבית וצעירה, שמפצה על חוסר ניסיון בתוקפנות יתר ומשאירה חורים בדיוק איפה שלא צריך.

כאמור, כל זה מבטיח שהבאקס יהיו קבוצה טובה, אולי הם אפילו יפלרטטו עם 50 ניצחונות לאור ההיחלשות של המזרח, אבל האם יש להם עוד הילוך שלא ראינו? האם ג'בארי פארקר יהיה בריא? האם השילוב שלו ביחד עם יאניס ומידלטון (שלא ראינו אותו בכלל בעונה שעברה) ישדרג את הקבוצה? האם יש להם טרייד בשרוול (היו כבר שמועות על אריק בלדסו)?

הבאקס כרגע הם קבוצה טובה וייחודית, אבל הם עדיין בגדר קוריוז. הקבוצה הזאת שיש לה מוטת כנפיים של דרקון. אם הם ישארו בגדר קוריוז בשנים הקרובות, אף אחד לא מבטיח להם שיאניס ישאר שם. אפקט הפרפר של ההתפתחות של הקבוצה הזו יורגש היטב בכל הליגה.

 

6. האם הספרס יצליחו להשיג מקום מתחת לתקרת השכר בקיץ 2018?

הספרס הם תמיד איום. כולנו מדקלמים תוך כדי שינה שאסור אף פעם להספיד את הספרס. גם כשהם נראים הרבה פחות נוצצים מכל שאר היריבות שלהם הם בסוף חוצבים את דרכם ל-50-60 ניצחונות. חשוב להכניס את זה לקונקטסט היסטורי. העונה היחידה מאז 1990 שבה לספרס לא היה מאזן של 50% הצלחה לפחות הייתה עונת 96/97, כאשר דייוויד רובינסון נפצע והם זכו בבחירה שהביאה להם את טים דאנקן. מאז הם תמיד היו על 60% הצלחה לפחות והעונה היחידה שהם לא הגיעו ל-50 נצחונות הייתה עונת השביתה ב-99 שהיו בה רק 50 משחקים. אז נסלח להם.

עם זאת, הספרס מרגישים טיפה יותר פגיעים אחרי האוף-סיזון המוזר שעבר עליהם. הם החתימו שוב את פאו גאסול בחוזה ההזוי של הקיץ, ויתרו על שירותיו של ג'ונתן סימונס (אני מניח שהם יודעים עליו משהו שאנחנו לא) והמהלך הגדול שלהם היה…רודי גיי?

בעולם בו היריבות הישירות שלהם החתימו הול אוף פיימרים עתידיים כשהם פחות או יותר בשיאם, הספרס מרגישים קצת פחות מאיימים, ויכול מאוד להיות שהעונה הם לא יגיעו לגמר האזורי. אבל אולי בקיץ הבא, בפרי אייג'נסי, נראה אותם מאיימים יותר.

כרגע אין יותר מדי קבוצות שיש להן מקום מתחת לתקרת השכר בקיץ 2018. הקבוצות שיש להן מתחלקות ל-4 קטגוריות:

• קבוצות לא מעניינות – AKA אטלנטה ושיקאגו
• קבוצות שצריכות להוכיח לנו קודם כל שהן מעניינות לפני שניקח אותן ברצינות – AKA דאלאס, לייקרס, פיניקס וסקרמנטו
• פילדלפיה – הם יקבלו סעיף נפרד
• קבוצות מעניינות שיכולות לפתוח מקום מתחת לתקרה עם קצת דמיון מודרך – AKA יוסטון, מילווקי ויוטה

כדי לפתוח מקום מתחת לתקרת השכר (מספיק כדי להכיל חוזה מקסימום) הבאקס יצטרכו לא להאריך את החוזה של ג'בארי פארקר ולמצוא קונה לג'ון הנסון/מירזה טלטוביץ'. יוטה נמצאת בסיטואציה דומה עם הארכת החוזה של רודני הוד.

אצל יוסטון המורכבות היא כפולה כי הם גם צריכים לשמור תחמושת להחתמה מחדש של כריס פול וגם הם רוצים להשיג מקום כדי לרדוף אחרי עוד כוכב (אולי לברון). זה אומר שהם יצטרכו להחזיר את החוזים של אריק גורדון וריאן אנדרסון לבורא. במקרה של גורדון זה לא יהיה סיפור, אולם במקרה של אנדרסון כבר ראינו הקיץ שאף קבוצה לא חפצה ב-20 מיליון דולר לעונה של קלוריות ריקות שאי אפשר לשחק איתן בפלייאוף. ועוד לא דיברתי בכלל על הארכת החוזה של קלינט קאפלה. בקיצור, מורכב.

גם אצל הספרס הדרך להגיע למספיק מקום מתחת לתקרת השכר רצופה מכשולים. המכשול העיקרי הוא למרקוס אולדריג'. LMA היה אמור להיות ממשיך דרכו של טים דאנקן ולהוביל את הספרס בעידן פוסט-הביג-פונדמנטל. בפועל, אולדריג' ירד בתפוקה שלו/לא מצא את עצמו בשיטה של גרג פופוביץ' והוא נאלץ לנגן כינור שני (עם ווליום נמוך מאוד) לקוואי לאונרד. אם למרקוס יחליט לעזוב בקיץ, זה יהפוך את המלאכה לפשוטה יותר. זה כנראה ידרוש הקרבה של איזה דני גרין או רודי גיי (שיכולים לעזוב מרצונם, אגב, כי יש להם אופציית שחקן בקיץ הבא) אבל זה אפשרי.

אם למרקוס מחליט להישאר זה הופך את המלאכה למורכבת הרבה יותר. הספרס יצטרכו לשחד קבוצות אחרות לקחת את אולדריג' או את פאו גאסול ולנסות למצוא קונים לגרין וגיי. כל זה כמובן בהנחה שטוני פארקר יחכה בשקט עד שהוא יקבל את החוזה החדש שלו.

הדרך לשם לא פשוטה, אבל תארו לעצמכם את הספרס עם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי לרדוף אחרי לברון או פול ג'ורג' או כריס פול. לברון כבר שנים מדבר על ההערכה הרבה שלו לפופ. אם ג'ורג' יגיע זה יגרום לאוהדי אינדיאנה כנראה לקפוץ מהגגות בהתחשב בכך שהשניים הללו יכלו לשחק בפייסרס ביחד ולפול יש את הקשר הווייק פורסטי עם דאנקן ובאופן כללי הוא די מתאים לסגנון הספרסי.

בשנים האחרונות אנחנו רואים שאם קבוצה רוצה להשיג Cap Space, היא תשיג אותו. אם הספרס ישיגו אותו, וישיגו גם את אחד מהשחקנים הללו, זה יכול להיות Game Changer אמיתי.

 

7. האם לבוסטון יש עוד מהלך בקנה?

בואו נחשוב על הבסט קייס סנריו של הסלטיקס העונה. קיירי מלהטט והופך לכוכב של הקבוצה. גורדון הייוורד מקבל את תפקיד הכינור השני. אל הורפורד עושה חסימות עילאיות עם הטוכעס שלו. מרכוס סמארט רודף אחרי פוינט גארדים יריבים ומפצה על החסרונות של קיירי בהגנה. ג'ייסון טייטום מתגלה כיהלום מלוטש ותורם מיד. ג'יילן בראון משדרג את עצמו ונכנס לחמישייה על חשבון מרכוס מוריס. בראד סטיבנס מנצח על הכל ביד רמה.

תארו לעצמכם שהקאבס בינתיים מתחילים להתפרק מבפנים באוהיו והסלטיקס מנצלים זאת ומגיעים לגמר מול הווריורס. האם הקבוצה הזאת קרובה לאיים על האלופה? האם ההגנה שלהם מסוגלת להתמודד עם המכונה של סטיב קר? האם ההתקפה שלהם תהיה מספיק טובה כדי לעמוד בקצב שיכתיבו דוראנט וקרי ודריימונד וקליי?

התמודדות עם הווריורס היא לא רק הגנתית, אלא היא בשני צידי המגרש. בגמר הקודם הווריורס הכתיבו קצב מטורף של 103.14 פוזשנים בממוצע למשחק שהתיש את לברון ג'יימס. ב-18 הגמרים הקודמים קצב המשחק הממוצע היה 90.8 פוזשנים. הקצב המקסימלי היה 95.38. הגברת הקצב הזו היא תופעה ייחודית לווריורס הנוכחיים. קשה להתמודד איתם כי הם פורחים בכאוס. לא מפחיד אותם לרוץ ולא מטריד אותם שחלק מהמתפרצות שלהם יסתיימו באיבודי כדור, מכיוון שהם יודעים שבטווח הארוך ההגברה של קצב המשחק היא לטובתם. כשיש לך את דוראנט וקרי ודריימונד וקליי, ארבעה שחקנים שיודעים איך לנתב את הכשרון שלהם בבלאגן, כאוס עובד לטובתך.

האם הסלטיקס, בגרסה הכי ורודה שלהם, בנויים להתמודד עם הדבר הזה? אני בספק. אולי לסטיבנס יהיו תשובות הגנתיות לחלק ממה שהווריורס יזרקו עליו, אבל התקפית הסלטיקס הנוכחיים, לטעמי, לא מספיק מאיימים על הווריורס. תומפסון כבר הוכיח שהוא יכול להפריע לקיירי (בטח אם הוא האופציה הראשונה בהתקפה ולא צריך לדאוג לגבי לברון) ולמרות שהייוורד היה לא רע בסדרה של הג'אז נגד הווריורס בחצי הגמר האזורי העונה, אני לא חושב שהוא מדיר שינה מעיניו של סטיב קר.

כדי באמת לאיים על הווריורס הסלטיקס צריכים עוד איום התקפי ברמה גבוהה. יכול להיות שבראון או טייטום יתפתחו לכאלו, אולי הורפורד יתן משחק או שניים מעל הממוצע ויספק את מה שצריך, אבל כרגע, הסלטיקס עדיין רחוקים קצת מהרמה שאליה דני איינג' שואף.

החדשות הטובות הן שלאיינג' עדיין יש בכספת אוצרות רבים שיוכלו להשיג לו את מה שהוא צריך. הבחירה של הלייקרס ב-2018/קינגס ב-2019, הבחירה של ממפיס ב-2019 (מוגנת 1-8), הבחירה של הקליפרס ב-2019 (מוגנת לוטרי) וכל הבחירות העתידיות שלו עצמו בסיבוב הראשון. אבל על מי יורים את כל התחמושת הזו?

אנתוני דייוויס הוא כמובן החשוד המיידי, אבל מה קורה אם הפליקנס לא ישימו אותו על המדף? איזה עוד כוכב שדני איינג' ירצה עשוי להיות פנוי בטרייד בשנים הקרובות? רודי גובר? מארק גאסול? באמת, מי?

הבעיה היא שגם אם אחד השחקנים הללו, אפילו דייוויס, יהיה פנוי, הסלטיקס יצטרכו לשלוח משכורות תואמות ומצב הרוסטר שלהם מאוד לא מאוזן בתחום הזה כרגע. השחקן הרביעי הכי יקר ברוסטר הוא ג'ייסון טייטום וגם זה רק בגלל שהקפיצו את סולם חוזי הרוקי. שחקן שובר שוויון כנראה מרוויח כמו שחקן שובר שוויון, והסלטיקס יצטרכו לשלוח לא רק בחירות תמורתו, אלא גם את המשכורת של אחד המרוויחים הגדולים שלהם, כשהיחיד שרלוונטי כרגע הוא אל הורפורד. בכל מקרה, כדי להשיג את אותו שובר שוויון דני איינג' יצטרך ככל הנראה להיפרד מאחד משלושת הכוכבים שלו ומכמה מהבחירות האהובות עליו. עד שזה יקרה, יש קבוצה אחרת במזרח שכדאי לשים עליה עין.

 

8. כמה משחקים ג'ואל אמביד ישחק העונה?

אני חושב שבשלב הזה של הקיום שלנו כולנו כבר מבינים שג'ואל אמביד הוא טוב לאנושות. כאשר הוא על הפרקט קורים דברים נהדרים וכאשר הוא בטוויטר העולם הוא מקום טוב יותר. עכשיו זה הזמן לשאול, כמה ג'ואל אמביד נקבל?

בעשור האחרון, לפחות, לא היה שחקן כל כך דו-קוטבי כמו אמביד. כשהוא על המגרש, זה מרגיש כאילו המשיח הגיע. הוא פשוט כל כך טוב בכדורסל שזה לא הוגן כלפי השחקנים האחרים. אם הוא ישאר על המגרש, לא מן הנמנע שהוא יהיה בדיוני ה-MVP שמסעירים את האינטרנט ביום מן הימים.

מנגד, כל רגע בו הוא נופל על הפרקט מלווה בעצירת נשימה של כל מדינת פנסילבניה וכל אוהד כדורסל באשר הוא. הוא נראה טוב מדי בכדי להיות אמיתי, ויכול מאוד להיות שאנחנו לא ראויים, כאנושות, לקבל קריירה מלאה ועשירה של ג'ואל אמביד. יכול להיות שזה העונש שלנו על כל החטאים שלנו.

אבל בואו רגע נתן למחשבות הורודות להשתלט ונדמיין ביחד שהגוף של אמביד מתחיל להתייצב והרפואה מצליחה לשמור אותו מספיק בריא ושהוא משחק 60 משחקים העונה. כבר בעונה שעברה לסיקסרס היה Net Rating חיובי במעט הזמן שהוא היה על הפרקט (3.2+) והעונה הוסיפו לו את בן סימונס, ג'יי.ג'יי רדיק ומרקל פולץ לשחק איתם. אם אמביד ישחק 60 משחקים, קשה לי לראות את פילדלפיה מפספסת את הפלייאוף במזרח ולא הופכת להיות קבוצת הליג פאס הגדולה אי פעם.

ואם הם הופכים להיות קבוצת הליג פאס הגדולה אי פעם, מה קורה בקיץ הבא? לסיקסרס יש מספיק נדל"ן מתחת לתקרה כדי לבנות מגדלים, יש להם כשרון של פעם בדור ביחד עם הבחירה שלי לרוקי העונה (סימונס) ועוד שחקן עם תקרה סופר גבוהה (פולץ). אולי זה בעצם היעד הבא של לברון ג'יימס?

קשה לראות את לברון מצוות את עצמו עם חבורה של ילדים שבירים בני 20 וקצת, אבל מי יודע, אחרי האוף-סיזון האחרון, הכל יכול לקרות ב-NBA.