ככה בלי ששמנו לב בעוד 24 שעות הליגה הטובה בעולם חוזרת. מצד אחד היא חוזרת עם הרבה שינויים, לברון עבר ללייקרס, הספרס הם כבר לא ממש הספרס, בוסטון סוג של התחזקה בקיירי וגורדון הייוורד, קוואי בפאקינג טורונטו וג'ימי באטלר נראה באימונים של מינסוטה כמו דנזל וושינגטון ב-Training Day.
אבל מצד שני, הליגה גם לא ממש השתנתה הרבה. הווריורס הם עדיין הטים-טו-ביט ועדיין צריך דמיון מודרך עוצמתי במיוחד כדי לראות תסריט בו הם לא לוקחים אליפות. אחד הסימפטומים לכך שלא הרבה השתנה הוא שחלק מהשאלות שאני שואל פה הן אותן שאלות ששאלתי לפני שנה. עם זאת, אלו סימני שאלה משמעותיים שישפיעו על איך העונה הזו תיראה, וזה בדיוק הרגע להציף אותם.
- כמה קואץ' באד ישפיע על הבאקס?
זהירות, נתון מופרך מהפרי-סיזן בדרך אליכם: הבאקס זרקו 44% מהזריקות שלהם בפרי-סיזן משלוש. בעונה שעברה הם זרקו רק 29% מהזריקות שלהם מחוץ לקשת ומדובר בשינוי מבורך. לבאקס יש כנראה את השחקן הכי טוב במזרח והם הקבוצה שעשתה את השדרוג הכי משמעותי על הקווים במהלך הקיץ, וזה כאמור ניכר כבר בקדם העונה. אי אפשר להמעיט בדרמטיות של המעבר מג'ו פרונטי וג'ייסון קיד למייק בודנהולצר.
קואץ' באד הוביל את אטלנטה של פול מילסאפ ואל הורפורד ל-60 נצחונות כשההוקס משחקים כדורסל מהפנט ומגנים על הצבע בצורה מושלמת. בבאקס יש לו יותר כשרון מאשר היה לו באטלנטה וקשה לי לראות תסריט בו הם לא מגיעים ל-50 נצחונות העונה. יאניס יהיה טוב יותר העונה, כריס מידלטון בסמי-עונת חוזה (יש לו אופציית שחקן בקיץ) ואריק בלדסו לא יכול להיות גרוע יותר ממה שהוא היה בפלייאוף בעונה שעברה. תוסיפו לזה את הנוכחות של ברוק לופז וארסן איליאסובה והחולשה הפנטסטית של הבית המרכזי בפרט, והמזרח בכלל, ולבאקס יש אופציה להסתנן לקרב על מקומות 2-4 בקונפרנס. הכל תלוי בבודנהולצר ובשיפורים שהוא יעשה באחת הקבוצות המרתקות בליגה.
היא מרתקת לא רק בגלל באד והכשרון המתפרץ של יאניס, אלא כי יאניס הוא האנתוני דייוויס הבא. לא במובן של הגבה המאוחדת שלו או הכשרון הנפיצי שלו, אלא במצב החוזי שלו. ליאניס יש עוד 3 שנים לחוזה שלו אבל זה אומר שיש לו רק עוד שנתיים עד שמתחיל ה-Pre-Agency שלו. יש חשיבות אדירה לשינויים שבאד יעשה כאן ועכשיו כי שעון החול אוטוטו מתחיל להתהפך.
- האם יוטה יכולה להמשיך את המומנטום ולשדרג את ההגנה שלה?
אחרי פגרת האול-סטאר הג'אז ניצחו 18 משחקים מתוך 24 (רק לרוקטס ולסיקסרס היו אחוזי הצלחה טובים יותר בתקופה הזו) והיה להם את ה-Net Rating הטוב בליגה בפרק הזמן הזה (10.7+). ההגנה שלהם חנקה יריבות (97.9 נק' ל-100 פוזשנים, בערך 5 נק' טוב יותר מכל קבוצה אחרת) ובהתקפה קווין סניידר בנה מערכת שידעה לנצל את החורים שהיריבות השאירו לה, ואם לא, אז דונובן מיצ'ל עשה דברים כאלה.
הבעיה היא שהג'אז שיחקו ככה רק חלק מהעונה. בחצי הראשון של העונה הם נראו כבדים ומסורבלים, ריקי רוביו לא מצא את עצמו בכדורסל האיטי של סניידר, רודי גובר נפצע והם לא היו בכלל בתמונת הפלייאוף אחרי כמעט 50 משחקים. אלא שאז הם יצאו לריצה הקסומה שלהם ולא עצרו עד שכריס פול הגיע בחצי הגמר האזורי (או, האירוניה). כעת, אחרי קיץ בו הם שמרו על כל החלקים האינטגרליים של המכונה המשומנת שלהם שרצה כל כך יפה בעונה שעברה, צריך לשאול האם הם מסוגלים לשחזר את זה?
האם דונובן מיצ'ל מסוגל לספק תצוגות הירואיות כמו שהוא נתן בעונה שעברה גם כשהיריבות יתכוננו אליו ספציפית? האם רוביו מסוגל להמשיך לקלוע ב-40% מהשלוש (כפי שהוא קלע אחרי האול-סטאר בעונה שעברה)? האם גובר יכול לשחק 82 משחקים? האם ג'ו אינגלס קיים באמת או שהוא פשוט חלום קולקטיבי של כל האנשים הלבנים שלא מסוגלים לקפוץ וחולמים בהקיץ על לככב ב-NBA?
אם התשובה היא כן לכל השאלות הללו אז על הנייר, יש לנו קונטנדרית חדשה במערב. הג'אז הראו בחצי השני של העונה שעברה ניצוצות של קבוצה מצוינת, וכדי שנאמין באמת לסיפור הזה אנחנו צריכים לראות קצת קונסיסטנטיות גם העונה. עם זאת, זה עדיין על הנייר כי ברמות הגבוהות ביותר, ההגנה של הג'אז לא יודעת להתמודד עם הג'יימס הארדנים והכריס פולים והסטף קרים של העולם. הבסיס של ההגנה של הג'אז הוא גובר והיכולת שלו לסתום את הצבע. זה עובד מעולה מול 90% מהקבוצות בליגה אבל מול הרוקטס והווריורס, שכופות חילופים בהגנה ומייצרות מיס-מצ'ים, גובר מוצא את עצמו מחוץ לקומפורט זון שלו, ושם הארדן ופול עשו ממנו מטעמים בפלייאוף האחרון, בדיוק כפי שקרי יעשה ממנו באותה סיטואציה.
הצעד הראשון בדרך של הג'אז להיות קונטנדרית הוא להמשיך את המומנטום מהחצי השני של העונה שעברה. הצעד השני הוא להבין איך הם מצליחים לגרום להגנה שלהם לעבוד גם במאי ולא רק במהלך העונה הרגילה.
- האם דני איינג' ירה את התחמושת שלו?
לבוסטון יש כרגע כוכב בשיא הקריירה (קיירי ארווינג), אול-סטאר שאמור לחזור להיות בשיא כוחו העונה (גורדון הייוורד), עוד אול-סטאר שעושה את כל הדברים הקטנים (אל הורפורד), ווינגמן אתלטי ומפוצץ בפוטנציאל (ג'יילן בראון) ואת אחד השחקנים הצעירים הכי אטרקטיביים בליגה (ג'ייסון טייטום). תוסיפו לכל זה את מרכוס סמארט וטרי רוז'יר ותתבלנו בבראד סטיבנס. זה חתיכת רוסטר משובח.
עכשיו מעבר לזה, יש לדני איינג' גם את הבחירה של סקרמנטו בדראפט הבא (מוגנת טופ 1, משהו שאשכרה יכול לקרות), את הבחירה של ממפיס מוגנת טופ 8 ואת הבחירה שלו עצמו. יש לו גם את הבחירה של הקליפרס, אבל זו מוגנת לוטרי וקשה לי לראות את הקליפרס נדחפים לפלייאוף במערב. ועדיין, 3 בחירות דראפט, 2 מהן עסיסיות במיוחד, זה חתיכת אבק שריפה. האם איינג' יחליט להשתמש בו?
השאלה שכנראה צריכה להישאל פה קודם היא האם איינג' בכלל צריך להשתמש בו?
כאמור, לאיינג' כבר עכשיו יש כנראה את הרוסטר הטוב במזרח ואת המאמן הטוב בליגה. האם הוא צריך עכשיו להוסיף לתבשיל המשובח הזה עוד מרכיבים רק כי הוא יכול?
יכול להיות שכדאי לו כי לנכסים שלו יש תאריך תפוגה. ברגע שיהיה שם שמחובר לבחירת הדראפט של סקרמנטו היא אוטומטית תהפוך להיות פחות אטרקטיבית. כל עוד הבחירה היא מחוסרת שם היא מייצגת תקווה, עתיד טוב יותר עבור מי שיחזיק בה, כי היא למעשה יכולה להיות כל שחקן. ברגע שהיא הופכת להיות קולין סקסטון, היא כבר מייצגת את קולין סקסטון, וזה מצמצם את כל הקבוצות שלא מתחברות לסקסטון. זה מה שקרה עם הבחירה של ברוקלין שעברה לקאבס בקיץ שעבר. האם איינג' ינסה לממש את הנכסים שלו כאשר הם בשיא ערכם? על מי?
למרות שהסגל של הסלטיקס הוא באמת מצוין, אני לא חושב שזה הסגל שנראה בסוף העונה. לאיינג' יש אינטרס להשתמש בבחירות שלו הטרייד העונה (גם כי קשה לי להאמין שעוד ג'נרל מנג'רים יעשו איתו טריידים בעתיד כי הוא פשוט שודד את כולם) ויש לו את טרי רוז'יר בסוג-של-עונת-חוזה (שחקן חופשי מוגבל בקיץ הבא).
- כמה ברנדון אינגרם הולך להשתפר?
הרבה מאוד אנשים מסמנים את אינגרם כשחקן המשתפר של העונה הקרבה ובאה. יש בזה הרבה הגיון. אינגרם נראה טוב מאוד בעונה השנייה שלו (39% מהשלוש, רבותיי!) והוא מתאים לפרופיל של השחקנים שזכו בתואר הזה בשנים האחרונות (פול ג'ורג', סי.ג'יי מקולום, ג'ימי באטלר). עם זאת, אחת הבעיות האינהרנטיות בתואר השחקן המשתפר הוא שזה חייב להיות מישהו שלא מצפים ממנו לפרוץ. חלק גדול מהתואר הזה הוא אלמנט ההפתעה. הרי אף אחד לא חשב לפני שנה שויקטור אולדיפו יהיה פרנצ'ייז פלייר שיקלע 24 נק' למשחק, כך שעצם העובדה שאנחנו מצפים מאינגרם לפרוץ פוגעת בסיכויים שלו לזכות בתואר המבלבל הזה (כנ"ל לגבי ג'מאל מארי).
אבל זה עדיין לא אומר שאינגרם לא ישתפר, ויש חשיבות עילאית למידה שבה הוא ישתפר. אינגרם הוא אחד השחקנים הכי ורסטיליים לגילו והוא יכול לשחק גם ללא הכדור (היה לו את ה-Usage החמישי בקבוצה בעונה שעברה עם 21.7%). לכאורה זה אמור להתאים לצד סט הייחודים הייחודי של לברון ג'יימס (יש פה בדיחה של Taken שמסתתרת אבל אני מתאפק), אבל בשביל שהלייקרס יהוו משהו מעבר לקבוצת פלייאוף במערב העונה, אינגרם חייב לעשות קפיצת מדרגה ולהיות ברמת ג'ייסון-טייטום-של-הפלייאוף-בעונה-שעברה. לונזו בול הוא נחמד, וקייל קוזמה הוא חביב, וג'וש הארט הוא אחלה, אבל אינגרם הוא כרגע היחיד שמסוגל להיות דיפרנס מייקר.
אם הוא באמת יהפוך לדיפרנס מייקר, זה יפתח הרבה מאוד אופציות עבור הלייקרס. דבר ראשון, זה אוטומטית ישפר את הקבוצה ויתן להם יותר כח במאבקי המיקום האכזריים במערב. דבר שני, זה יהפוך את כל אופציות הטרייד ליותר מעניינות. הליגה פועלת כרגע תחת ההנחה שאינגרם הוא פרוספקט ולא מוצר מוגמר, ולכן הטריידים האפשריים עליו הם עם מחיר איקס. אם אינגרם יראה העונה שהוא כבר לא פרוספקט אלא שחקן אמיתי שצריך לקחת אותו ברצינות, המחיר הזה יהיה איקס פלוס הרבה מאוד. וזה קריטי להמשך ההתפתחות של הלייקרס בעידן לברון.
- איזה מהלך דריל מורי מתכנן?
הרוקטס מודדים את עצמם מול קבוצה אחת בלבד בליגה, והם נחלשו בקיץ הזה ביחס לקבוצה הזו. טרבור אריזה היה קריטי עבור הרוקטס בסדרה מול הווריורס ובאופן כללי, קשה למצוא 3&D ברמה הזו במחירי מבצע. מורי היה צריך למצוא כאלו במקס טוק בקיץ הזה כי לא נשאר לו מקום מתחת לתקרה אחרי ההחתמה של כריס פול. ג'יימס אניס הוא אלתור נחמד ומרקיז כריס הוא הימור ראוי, אבל זו בהחלט ירידה ברמה ביחס לאריזה ואפילו ביחס ללוק מבה א מוטה. על כרמלו אנתוני עדיף שלא נכביר במילים. הוא פשוט לא רלוונטי לסדרה מול הווריורס.
אבל קשה להאמין שמורי ישב בחיבוק ידיים עד אפריל. בעונה שעברה הוא גירד את ג'רלד גרין מהספה שלו במהלך העונה ומצא לעצמו עוד שחקן רוטציה ובאופן עקבי הוא אומר שהקבוצה שלו צריכה להיות מוכנה במאי, לא באוגוסט. כדי שהקבוצה שלו תהיה רלוונטית במאי הוא יהיה חייב לעשות עוד שפצורים לרוסטר שלו, כי במצב הנוכחי, יהיה קשה לרוקטס להתמודד עם הווריורס, ובמערב קשה למצוא יריבה אחרת שיכולה לדגדג את הלוחמים.
יש דיבורים על ג'ימי באטלר, אבל מינסוטה לא נראית כמו קבוצה שמסוגלת לעשות הסכם עם עצמה כרגע. מורי לבטח מחכה להזדמנות הנכונה כדי לתקוף, וכולנו צריכים להיות מוכנים לווז' בומב שיפול עלינו במהלך העונה. Never Underestimate Houston
- מי אתה, ניק נרס?
אחת השאלות שלעולם לא נקבל עליהן תשובה היא האם ניק נרס היה ממונה למאמן טורונטו אי שם ביולי אם קוואי כבר היה חלק מהרוסטר?
קוואי (בריא) הוא כנראה השחקן הכי טוב שהיה לטורונטו אי פעם והעונה הזו, שבתומה הוא יהפוך לשחקן חופשי, היא כנראה העונה הכי משמעותית בהיסטוריה של הפרנצ'ייז הקנדי החביב. אם קוואי יחתום מחדש בטורונטו בסוף העונה הראפטורס כנראה יהיו קונטנדרית והיריבה הישירה של בוסטון בקונפרנס לעתיד הנראה לעין. אם לא, הם יבלעו בבינוניות של המזרח עד שאחד הדלון רייטים שלהם יתפתח לכוכב. הרבה מאוד מוטל על הכף מבחינת טורונטו העונה. האם זה נכון לתת למאמן רוקי את המפתחות בסיטואציה הזו?
יש פה הרבה קווים מקבילים לדייוויד בלאט והעונה הראשונה שלו בקליבלנד עם לברון. שניהם קיבלו הזדמנות ראשונה בליגה אחרי עבר עשיר במסגרות אחרות (בלאט באירופה, נרס באירופה ובדי-ליג), שניהם קיבלו את ההזדמנות בערך בגיל 50 ושניהם קיבלו סופרסטארים בהפתעה ששינו לגמרי את הדינמיקה של הרוסטר שלהם בערך שבועיים אחרי שהגיעו.
ההבדל הגדול בין נרס לבלאט הוא שנרס מכיר את המערכת בטורונטו. הוא היה העוזר של דוויין קייסי וקיבל הרבה קרדיט על השדרוגים ההתקפיים של הראפטורס בשנים האחרונות (במיוחד בעונה האחרונה). נרס היה גם המאמן של הריו-גרנדה וייפרס, קבוצת הדי-ליג של יוסטון שהתפרסמה בכך שהיא זורקת רק שלשות וליי-אפים. הוא טיפוס מעניין, ויכול להיות שיש לו את היכולות להוציא משהו מיוחד מהרוסטר שמאסאי יוג'ירי בנה. אם יש לו יכולות כאלו, בוסטון צריכה לפחד כי לראפטורס יש סגל טוב כמעט כמו של הסלטיקס. אם אין לו יכולות כאלו, יכול מאוד להיות שזו תהיה העונה האחרונה בה הראפטורס יהיו רלוונטיים למאבקי הצמרת הגבוהה במזרח.
- מה יהיה עם מרקל פולץ?
ג'ואל אמביד ובן סימונס הם משתנים קבועים יחסית. אנחנו אמנם לא יודעים אם הם יגיעו לפרקט, אבל כשהם מגיעים, אנחנו יודעים מה הם יביאו. סימונס יביא דומיננטיות ייחודית בעמדת הרכז וניהול משחק פנטסטי. אמביד יביא דומיננטיות ייחודית לא פחות בעמדת הסנטר ובטוויטר הקרוב למכשירכם. הצמד הזה, ביחד עם דריו שאריץ' וג'יי ג'יי רדיק ורוברט קובינגטון, יביא את הסיקסרס עד הבאר של הראפטורס והסלטיקס (ואולי הבאקס). האם הם יוכלו גם לשתות ממנה?
זו שאלה שכרגע התשובה אליה נראית שלילית, אבל אם מרקל פולץ יתגלה כשחקן אמיתי ולא כדמות פיקטיבית, יכול להיות שזה ישתנה. פולץ בשיאו אמור להיות רכז עצום (יש לו ווינגספאן של 2.06 מ'. לשם השוואה, זה אותו ווינגספאן של דמאר דרוזן, שחקן שגבוה ממנו ב-8 ס"מ) שסותם חורים בהגנה ובהתקפה הוא עוד נשק אימתני בפיק-אנד-רול עם ידית משובחת מבחוץ. בפועל, כל מה שקיבלנו עד כה מפולץ היה ג'אמפ שוט שבור, היעדרות ממושכת כמעט לכל העונה, חזרה מהוססת בה הוא הצליח איכשהו לפצוע את אמביד בפרצוף, טריפל דאבל לא קשור בסיום העונה הרגילה ואז השבתה כוללת בפלייאוף, כאשר בצד השני ג'ייסון טייטום (שלעד יהיה קשור לפולץ בעקבות אותו טרייד בין בוסטון לפילי) נותן בראש כל ערב.
אם פולץ יכול לתת משהו מעבר לזה מבלי לגרוע משאר החלקים במערכת של הסיקסרס, זה יכול להיות מסוכן מאוד. זה הדיפרנס מייקר הכי גדול שיש כרגע בקונפרנס המזרחי.
- מה לעזאזל קווין דוראנט רוצה?
זה הדיפרנס מייקר האמיתי של הליגה, והוא כנראה לא ישפיע על העונה הנוכחית אלא על הקיץ הבא ועל העונות שאחריו. מהרגע שדוראנט עבר לגולדן סטייט היה ברור שהווריורס יכולים רק להפסיד את האליפות, לא לזכות בה. למרות שהם משחקים כדורסל מהמם ואוונגרדי, יש איזושהי כוכבית סביב האליפויות הללו. מבחינת דוראנט, למרות שתי האליפויות ושני תארי ה-MVP בפיינלס, למרות שהוא הפך לשחקן שלם יותר תחת סטיב קר והוא כנראה השחקן הטוב בליגה היום (אם משקללים את ההגנה הזוועתית של לברון), הוא אף פעם לא יקבל הכרה על כך בווריורס. הוא אף פעם לא יקבל את ההכרה שלברון מקבל כשחקן הטוב בעולם כי בסופו של דבר, הוא הצטרף לקבוצה של סטף קרי. זו עבירה על הקוד האתי הלא כתוב של עולם הכדורסל.
האם כל זה מעניין את דוראנט? לא ברור. דוראנט הוא אחד השחקנים הכי אניגמטיים שיש בליגה ונראה שאף אחד, גם גורמים מתוך הווריורס, לא מבין מה באמת מניע אותו ומה המוטיבציה שלו. יכול להיות שזה בכלל לא מעניין אותו לקבל הכרה מהקהל ומשאר השחקנים בליגה. יכול להיות שאם הוא ישאר בווריורס הנצחונות בסופו של דבר ישמשו כחומר מלבין לכתמים שהמעבר שלו לווריורס (והטעויות המביכות שלו בטוויטר) עשו לתדמית שלו וזה ישנה את התפיסה לגביו ואת ההכרה אליו.
אולם יכול להיות שדוראנט ירצה לעשות את מה שלברון עשה במעבר שלו חזרה לקליבלנד. במעבר לקליבלנד, ובמיוחד בזכיה באליפות ב-2016, לברון כיפר על כל חטאי העבר שלו, על "ההחלטה", על מה שנראה כמו ויתור במשחקי הפלייאוף הקריטיים ב-2009 וב-2010. כל אלו נעלמו כלא היו כאשר לברון חזר ובטח ובטח כאשר הוא זעק לצד דוריס ברק שזה בשבילך, קליבלנד.
האם דוראנט יכול ללכת במסלול דומה? יש לא מעט קבוצות שישמחו להיות כלי הקיבול לטהרה של דוראנט. הלייקרס, הקליפרס, הניקס. כולן יעמדו בתור בשביל הצ'אנס להחתים את הפרי אייג'נט הגדול של קיץ 2019. אז אנחנו נגלה מה דוראנט באמת רוצה, ואז אנחנו נדע האם השושלת של הווריורס עומדת להמשיך עד לאין קץ או שמא עונת 2018/19 תהיה האחרונה שלה בגלגולה הנוכחי.
יאללה שיתחיל!!
מרגישים NBA 
יפה מאוד!