קונטקסט זה הכל בחיים

לקווין דוראנט יש שתי אליפויות עם שני תארי פיינלס MVP. יש רשימה מצומצמת מאוד של שחקנים שהגיעו להישג הזה בהיסטוריה המודרנית וזו רשימה שכיף להיות חלק ממנה. מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס, מג'יק ג'ונסון, קובי ברייאנט, שאקיל אוניל, האקים אולג'וואן, טים דאנקן, קארים עבדול ג'אבאר ולארי בירד. אני מניח שאצל כל חובב NBA בעולם, כל אחד מהשחקנים הללו נמצא איפשהו ברשימה של הטופ 15 בכל הזמנים. הקו המחשבתי הזה מעלה את השאלה הגדולה הבאה – האם קווין דוראנט הוא שחקן טופ 15 בכל הזמנים כבר עכשיו? ועד לאן הוא יכול להגיע?

אני מניח שאני לא צריך להציג את פועלו הסטטיסטי של דוראנט אבל אני מרגיש שיש צורך רק כדי שכולנו ניישר קו. הוא כרגע השחקן עם ממוצע הנקודות החמישי בטיבו בכל הזמנים (אחרי ג'ורדן, ווילט צ'מברליין, אלג'ין ביילור ולברון). הוא אחד מ-9 שחקנים בלבד שנמצאים במועדון ה-50-40-90. מאז אלן אייברסון, הוא היחיד שהוביל את הליגה בנקודות למשחק ב-4 עונות שונות. בעונה שעברה הוא היה בטופ 5 בחסימות למשחק (1.8) והיה מועמד לגיטימי לשחקן ההגנה של העונה. הוא נבחר 9 פעמים לאול-סטאר, 6 פעמים לחמישיית העונה של הליגה ויש לו גם MVP של העונה הרגילה מ-2014.

אלו קורות חיים משובחים ביותר וסביר להניח שהאלגוריתם של Zip Recruiter היה מכניס את דוראנט היישר לטופ 15 כבר עכשיו, אבל קונטקסט הוא הכל בחיים. ובמקרה של דוראנט אנחנו חייבים להתייחס לקונטקסט כי אוטוטו הטירוף עומד להתחיל.

למה הטירוף עומד להתחיל? כי דוראנט נמצא בעמדה מצוינת לזכות באליפות שלישית בעוד 10 חודשים ובסבירות די גבוהה הוא גם יזכה בתואר פיינלס MVP שלישי ברציפות. זה הישג שחוץ ממייקל ג'ורדן ושאקיל אוניל אף אחד לא הצליח להשיג בהיסטוריה המודרנית של הליגה. לא לברון ג'יימס, לא לארי בירד, אפילו לא מג'יק ג'ונסון. לדוראנט יש סיכוי להיכנס עמוק עמוק לפרקים הכי מפוארים בספרי ההיסטוריה של הליגה.

במובן מסוים, זהו הנוקאאוט הגדול של דוראנט. כולנו צקצקנו כשהוא עבר מאוקלהומה סיטי לגולדן סטייט ובכינו שהוא הרס את התחרותיות בליגה וכתבנו שזה היה מהלך פחדני, אבל הנה, עברו רק שנתיים והוא נמצא בפול פוזישן לעקוף את לברון בדיונים על הגדולים בהיסטוריה. הוא לעולם לא היה מגיע לדיונים האלו מאוקלהומה סיטי. יכול להיות שהוא היה זוכה באליפות אחת שם וזוכה לכבוד א-לה דירק נוביצקי בדאלאס, אבל הוא כנראה לא היה זוכה בכמה וכמה אליפויות ומעורר לחיים את סוגי הפוסטים שאתם קוראים ממש כרגע. את זה הוא יכל לעשות רק בגולדן סטייט.

עצם המשפט הזה הוא פרדוקסלי. אם הוא היה יכול לעשות את זה רק בגולדן סטייט, אז האם הוא באמת אחד הגדולים בהיסטוריה? הרי אם הוא באמת היה אחד הגדולים בהיסטוריה הוא היה אמור להצליח בכל מקום, בלי קשר אם יש לו את דריימונד גרין וסטף קרי וקליי תומפסון לצידו. זו הסיבה שקונטקסט הוא כל כך חשוב בדיון הזה, משום שדוראנט הוא שחקן שלא ראינו כמותו. הניסיון להשוות בין שחקנים מדורות שונים על בסיס תארים או הישגים אישיים/קבוצתיים הוא בעייתי גם ככה, אולם אצל דוראנט הבעיה הזו חמורה הרבה יותר כי הקונטקסט להישגים שלו הוא מורכב הרבה יותר.

הרי הסיבה המרכזית שאפשרה את המעבר של דוראנט לגולדן סטייט היא ההפסד של הווריורס ללברון ולקאבס בגמר של 2016. כלומר, הגדולה של מישהו אחר היא זו שהייתה הזרז לשינוי הגדול של דוראנט. אז איך זה יכול להיות שדוראנט יהיה גדול יותר מלברון?

במקרה של דוראנט, בניגוד לג'ורדן והרבה מאוד שחקנים מהרשימה המופלאה למעלה, לאו דווקא הכשלונות שלו עצמו הגדירו את הגדולה שלו, אלא הכשלונות של קבוצה אחרת והסיטואציה שנוצרה בעקבות הכשלונות הללו. תחשבו על זה כמו על ילד שנכשל במבחן. ג'ורדן למד בעצמו למועד ב', הבין איפה הוא כשל ומה הוא היה צריך לשפר. דוראנט ראה שגם ילד חכם אחר נכשל במבחן הזה, הלך ללמוד אצלו בבית והם ניגשו למבחן ביחד.

אמנם דוראנט השתפר מאוד מאז שעבר לווריורס וחשף חלקים שונים במשחק שלו (בעיקר יכולת המסירה וההגנה) שלא יצאו לאור באוקלהומה סיטי, אבל השאלה הגדולה היא האם השיפור הזה הוא לא שיפור טבעי שגם כך היה נחשף אם היה נשאר באוקלהומה סיטי או עובר לבוסטון במקום לווריורס בקיץ 2016? האם דוראנט עבר את מסלול הייסורים וההתבגרות שחלק גדול מהשחקנים ברשימת הטופ 15 שלנו עברו? האם קיצורי הדרך שלקח הופכים אותו לראוי פחות לתואר אחד הגדולים בהיסטוריה? הרי בסופו של דבר מה זה משנה איזו דרך לקחת אם הגעת לקו הסיום ראשון? Winning is Winning, אמר פעם וין דיזל ומאז אני מצטט אותו כמעט על בסיס חודשי. דוראנט עושה בדיוק את זה.

הנרטיב הזה, על הגדולה של קווין דוראנט ומקומו ברשימה של הגדולים ביותר, הוא כנראה הנרטיב הכי מעניין בליגה. לא רק כי אפשר להתווכח האם דוראנט הוא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו עצמו (וזה חתיכת ויכוח מטורף כי סטף קרי הוא שחקן משוגע יותר מהטוויטר של שמעון ריקלין), אלא כי לפי המספרים היבשים, דוראנט מתחיל לסגור את הפער מלברון, ובשנים האחרונות יש קונצנזוס כמעט מוחלט על כך שלברון הוא שחקן טופ 5 בהיסטוריה.

לטעמי, עדיין יש חשיבות לקונטקסט ולדרך שבה דוראנט הגיע למספרים היבשים שלו, וגם הוא יודע את זה. דוראנט חשף בשנתיים האחרונות כמה פעמים שהביקורת הציבורית כלפיו פוגעת בו בעצבים החשופים ומוציאה ממנו צדדים פחות יפים (AKA פרשת החשבונות הסודיים בטוויטר או הויכוח המוזר שלו עם סי.ג'יי מקולום לפני כמה שבועות) ויכול מאוד להיות שהוא ירצה להוכיח לעולם הכדורסל שהוא מסוגל להביא אליפות גם בלי סטף וקליי ודריימונד לצידו. יכול להיות שהוא ירצה להראות שהוא זה שהיה אחראי לכך שלגולדן סטייט יש עוד 2 אליפויות בארון, ולא שגולדן סטייט אחראית לכך שלו יש שני תארי פיינלס MVP.

האם זו הסיבה שהוא חתם על חוזה לעונה אחת? האם הוא מתכנן את העזיבה שלו בקיץ הבא?

השמועות על הניקס כבר החלו וזה די מעניין שדוראנט לא משתיק אותן. באינספור הפודקאסטים שהוקלטו בקיץ ודיברו על הסיטואציה של KD לא מעט פעמים דובר על כך שאף אחד, גם לא אנשים מתוך גולדן סטייט, לא ממש יודע מה עובר לדוראנט בראש ואיך תהליך המחשבה שלו מתבצע. לדעתי האישית, כל האמירות הללו לא נאמרות בואקום. אם דוראנט לא היה רוצה שהן יאמרו, הוא היה דואג שהן לא יאמרו.

אבל כנראה שדוראנט בעצמו לא יודע מה הוא רוצה, ואף אחד מאיתנו שיושב מאחורי מקלדת או סתם חי חיים רגילים לא יכול אפילו לדמיין מה הוא רוצה. בקיץ הבא הוא יצטרך להחליט מה הוא רוצה וזה יהיה ממקום אחר מהמקום שבו הוא קיבל את ההחלטות שלו עד עכשיו. עד עכשיו דוראנט היה נואש להוכיח כמה הוא טוב ולקבל את ההכרה מהתקשורת ומהשחקנים הגדולים האחרים בליגה. עכשיו יש לו את זה, לאף אחד אין עוררין על גדולתו של דוראנט בהווה של הליגה, אולם עדיין יש ספקות לגבי גדולתו ההיסטורית בגלל אותו קונטקסט ארור. האם זה ישפיע על תהליך המחשבה שלו בפרי אייג'נסי 2019, כאשר הניקס או הלייקרס או פילדלפיה יוכלו לצרף אותו לרוסטר?

אני לא זוכר סופרסטאר עם כל כך הרבה סימני שאלה סביב הקריירה שלו וסביב ההתנהלות שלו. בקיץ הבא נקבל הרבה מאוד סימני קריאה.