התחושה היא שרק התחלנו את העונה, אבל כבר למעשה עברנו שביעית ממנה (זה נשמע הרבה כשמתארים את זה ככה) ואפשר כבר להתחיל להבין מה המגמות שישארו איתנו לשש שביעיות העונה שנותרו ומה היו סתם רעשי רקע של המשחקים הראשונים. יש המון על מה לדבר כמו מה שמילווקי עושים מתחילת העונה אבל אני מניח שכולכם שמתם לב לשינויים שמייק בודנהולצר עשה בהתקפה של הבאקס (יותר ריווח, יותר שלשות) ובהגנה (צמצם את הבליצים של הבאקס כך שהם לא מאפשרים ליריבות שלשות מהפינה וזריקות באזור הטבעת) או מה לעזאזל קורה במינסוטה, אבל אני מעדיף להתרכז ב-4 נושאים אחרים ששווה לשים לב אליהם לקראת המשך העונה.
- מהפכת ה-Pace
המהפכה הגדולה של הליגה אירעה באמצע העשור הקודם כאשר האנליטיקס נכנסו לתמונה. הבילי בינים של העולם הכניסו את המספרים לאופנה והוציאו את כל השלמה שרפים של העולם מהמשחק. הנכונות להשתמש במספרים ובסטטיסטיקות כבסיס לאסטרטגיה של הקבוצה ולא רק כפיסת נייר להסתכל עליה כשנגמר המשחק היא המהפכה הגדולה של ה-NBA, ובכלל של עולם העסקים, ב-10-15 שנה האחרונות.
מה שיפה במהפכה הזו זה שהיא גוררת איתה מהפכות משנה. המהפכה שכולנו מכירים היא כמובן מהפכת השלשות, שגורמת לכך שגם דמארקוס קאזינס ומארק גאסול עכשיו מחכים מחוץ לקשת כדי לתפור שלשה. המהפכה הנוספת שנולדה כתוצאה מהתבוננות עמוקה במספרים היא מהפכת ה-Pace. הסטטיסטיקות המתקדמות מצביעות על כך שזריקות מוקדמות יותר בשעון הזריקות הן יעילות יותר מזריקות מאוחרות יותר, ולמרות שכולנו פחות או יותר יודעים או מרגישים שקבוצות משחקות מהר יותר מבעבר, אין ספק שהעונה המהפכה הזו מגיעה לשיא.
הסאנס של מייק דאנטוני וסטיב נאש בעשור הקודם, קבוצת ה-"7 שניות או פחות", הייתה נושאת הדגל של המהפכה הזו. אבל מה שמדהים הוא שהסאנס ההם (בעונת 2005/6, אחת מעונות ה-MVP של נאש) שיחקו בקצב של 96.9 פוזשנים למשחק. העונה הקצב הזה היה מדרג אותם במקום ה-29 בליגה, כשרק ממפיס מדדה מאחוריהם. The Times, they are a changin’.
אבל זו סטטיסטיקה אנקדוטלית, ויש בה גם משהו מרמה, כמו שהרלאבוב וולגריס ציין השבוע בטוויטר. קטגוריית ה-Pace לוקחת בחשבון את שתי הקבוצות, כך שאם קבוצה אחת משחקת מהר והקבוצה השנייה לאט, הקטגוריה הזו תראה קצב ממוצע לשתי הקבוצות. לכאורה, אפשר לטעון שהקבוצות ששיחקו מול הסאנס שיחקו לאט במכוון כדי לאזן את המשחק המהיר של נאש וחבריו וכך נוצר לנו עיוות בנתונים. יותר נכון להסתכל על זמן הפוזשן של הקבוצות מאשר על קצב המשחק שלהן כדי למדוד באיזו מהירות המשחק משוחק.
למזלנו, יש היום את כל הנתונים זמינים והאתר Inpredictable.com נותן לנו את הרזולוציות הללו. בגרף למטה אפשר לראות את הנתונים מעונת 2009/10 לגבי הזמן הממוצע בליגה לפוזשן כללי, לפוזשן אחרי איבוד, לפוזשן אחרי ריבאונד הגנה ולפוזשן אחרי סל. באופן כללי, הזמן הממוצע לפוזשן בליגה ירד בעשר השנים האחרונות ביותר משניה והעונה אנחנו רואים ירידה חדה בכל המדדים.
המהירות בה המשחק משוחק, ביחד עם החוקים החדשים שמקשים על ההגנות לנשום על שחקנים שנעים ללא הכדור, אחראים במידה רבה על ההתפוצצות ההתקפית של הליגה עד כה (מוזמנים לעקוב אחרי המעקב של סורוקה שנותן דיווח יומי על ההתפוצצות הזו). יש רגעים שאני צופה במשחקים ובמשך 9-10 פוזשנים אף קבוצה לא מצליחה לייצר עצירה. המשחק בין הלייקרס למינסוטה השבוע הרגיש לפרקים כמו משחק אולסטאר, ולא במובן החיובי.
יש כמה שאלות שעולות בעקבות המהפכה הזו. הראשונה היא למי המהפכה הזו עוזרת? ואילו השפעות יהיו לה בעתיד?
את ההשלכות של מהפכת השלשות אנחנו רואים בשנים האחרונות עם היעלמותם של הרוי היברטים, העלייה בצורך בביג-מנים שקולעים מבחוץ והשימוש המוגבר ב-Spread Pick N Roll שמרווח את ההגנה ומותח אותה לקצה. מהצד השני, זה הגביר את הצורך בחילופים בהגנה והפך את הפורוורדים האתלטיים והורסטיליים לסחורה חמה בשוק.
מה יהיו ההשלכות של מהפכת המהירות? האם נראה יותר פציעות בגלל קצב המשחק ההולך וגובר? האם קבוצות יוותרו על שחקנים כשרוניים אך גמלוניים משום שהם לא מסוגלים לרוץ בקצב הדרוש?
אלו סימני שאלה שלא בטוח שנקבל עליהם סימני קריאה בשנים הקרובות, אבל אנחנו צריכים להבין שמדובר בליגה שונה לגמרי מזו שהייתה לפני 5 שנים ואפילו לפני שנתיים.
- בוסטון מפציצה משלוש
הסלטיקס די מג'עג'עים בפתיחת העונה. אחרי הפלייאוף המופלא של העונה שעברה והחזרה של קיירי ארווינג וגורדון היוורד מפציעות, ציפינו מהירוקים להשתלט על המזרח. זאק לואו אפילו חשב שהסלטיקס יהיו קבוצה של 60+ נצחונות העונה ואי אפשר להאשים אותו. היה קשה לראות איפה החורים במכונה של בראד סטיבנס.
אלא שכמעט חודש לתוך העונה ונראה שיש חריקות במכונה. הסלטיקס מדורגים במקום החמישי במזרח וההתקפה שלהם מדורגת במקום ה-24 בליגה, אי שם בין קליבלנד לשיקאגו. איך זה קורה?
הבעיה העיקרית היא שהסלטיקס לא מגיעים לטבעת. גם בעונה שעברה הם היו חלשים בקטגוריה הזו ורק 32.6% מהזריקות שלהם הגיעו מאזור הטבעת (מקום 24 בליגה) אבל העונה זה נראה כאילו הטבעת היא אזור רדיואקטיבי עבורם. בקושי 28% מהזריקות שלהם מגיעות משם, ורק הספרס חובבי המיד-ריינג' (באמת, ה-Shot Chart של הספרס היא כזאת ניינטיז שאפשר לקבל אותה רק בפקס) זורקים פחות מהסלטיקס באזור הטבעת.
הירידה בזריקות קרוב לסל מפוצה על ידי יותר זריקות מחוץ לקשת. הסלטיקס זורקים 40% מהזריקות שלהם משלוש, ורק הרוקטס (תכף נגיע גם אליהם) והבאקס מפציצים יותר משלוש. הבאקס, לעומת זאת, גם מגיעים לטבעת המון כי יש להם את יאניס אנטטוקונמפו, אולם לסלטיקס אין את האלפבית האנושי ולכן הם מתפשרים יותר על זריקות מיד-ריינג' ושלשות. הבעיה היא שאין לסלטיקס המון קלעים מעל הממוצע מחוץ לקשת. יש להם את קיירי וג'ייסון טייטום (שנרגע קצת אחרי פתיחת עונה סוערת), אבל קשה להצביע על שחקן אחר שהייתי רוצה לתת לו לזרוק בעקביות מחוץ לקשת. מרכוס מוריס וטרי רוז'יר בינתיים קולעים באחוזים מצוינים (48.3% ו-43.2% בהתאמה) אבל המספרים הללו יתיישרו בעתיד, וחוץ מהם אף שחקן רוטציה בכיר לא קולע מעל 32% מחוץ לקשת.
ברגע שהסלטיקס מתבססים כמעט בלעדית על שלשות כאסטרטגיה ההתקפית שלהם הם מכניסים שונות גדולה מאוד להתקפה שלהם. לדוגמא, נגד הסאנס השבוע במחצית הראשונה הסלטיקס קלעו 3 מ-14 לשלוש ומצאו את עצמם בפיגור 22. במחצית השנייה הם קלעו 9 מ-19 והצליחו לכפות הארכה ולנצח את המשחק.
בסופו של דבר, הבעייתיות פה היא שהשלשות של הסלטיקס לא מפחידות אף אחד. אין בעיה עם זה שהסלטיקס זורקים המון שלשות, פשוט אם הם לא קולעים אותן באחוזים סבירים אין שום סיבה שההגנות יצאו אליהם וייצרו חורים שיאפשרו להם להגיע לסלים קלים. זה בדיוק מה שהווריורס עושים. האיום שלהם מחוץ לקשת גורם להגנות להיכנס לפאניקה ומאפשר להם להגיע לזריקות פנויות שהן לאו דווקא שלשות. לצורך העניין, הווריורס מדורגים במקום ה-6 בליגה בתדירות זריקות מהמיד-ריינג'. זה האזור שהם זורקים ממנו הכי הרבה, יותר מאזור הטבעת ויותר מהשלוש, פשוט כי היריבות כל כך נלחצות מהאיום של סטף וקליי ו-KD שהן מייצרות חורים במקומות אחרים שמאפשרים לווריורס להגיע לנקודות קלות.
במשחקים האחרונים קיירי התחיל להתעורר ויכול להיות שהוא ישנה קצת את התמונה הזו בזכות החדירות התיאטרליות שלו, אבל לסלטיקס יש אתגרים נוספים. גורדון הייוורד נראה כמו צל של עצמו עד כה ומעניין יהיה לראות עד מתי בראד סטיבנס יתן לו את הזמן להוריד את החלודה. אני חייב להודות שחשבתי שהייוורד יחזור עוצמתי יותר מכיוון שהפציעה שלו היא לא פציעה שפוגעת באקספוליסיביות כמו קרע בצולבת או במיניסקוס, ותיארתי לעצמי שהייוורד יחזור בסערה כמו שפול ג'ורג' לא נתן לפציעה המזוויעה שלו להפריע לו כשהוא חזר ממנה לפני שלוש שנים.
אלא שהייוורד חזר לקבוצה שהוא לא שיחק איתה אף פעם ולליגה שמשחקת הרבה יותר מהר. זמן ההתאקלמות שלו הוא ארוך יותר, ובלי קשר, לבראד סטיבנס יש יותר מדי כשרון שהוא צריך לנהל. ג'יילן בראון נראה אבוד בהיררכיה, טרי רוז'יר כבר התלונן על דקות המשחק שלו ולמרות שמדובר בצרות טובות שכל מאמן היה רוצה, אלו עדיין צרות. הסלטיקס כרגע לא מרשימים, אבל החדשות הטובות הן שההגנה שלהם היא עדיין פנטסטית וזה, ביחד עם העובדה שהם במזרח, יתן להם את אורך הנשימה הדרוש כדי למצוא את עצמם ולחזור למקומם הטבעי בצמרת הקונפרנס.
- יוסטון הולכת לאיבוד
לעומת הסלטיקס, לגבי הרוקטס אפשר קצת יותר לדאוג. עדיין לא צריך ללחוץ על כפתור הפאניקה כי בכל זאת ג'יימס הארדן היה קצת פצוע וכריס פול היה מורחק ועכשיו גם אריק גורדון הפסיד כמה משחקים, אבל הרוקטס עדיין ללא נצחון בית העונה ועם מאזן שלילי לא סימפטי של 6-4, כולל תבוסה מול הת'אנדר נטולי ראסל ווסטברוק. ההגנה שלהם, שבעונה שעברה הייתה השביעית בטיבה בליגה, הדרדרה למקום ה-21 (109.9 נק' ל-100 פוזשנים) וגרמה לכך שג'ף בזדליק, עוזר המאמן שהיה אחראי על ההגנה בעונה שעברה ופרש בקיץ, הוזעק בחזרה כדי לייצב את השורות.
הבעייתיות בחסרונות של הארדן ופול וגורדון זה שקשה להסיק מסקנות לגבי הרוקטס כי לא ראינו אותם עדיין מספיק משחקים בסגל מלא ובטח שעכשיו צריך לחכות ולראות אם בזדליק יביא איזשהו שינוי להגנה. עם זאת, אפשר כבר לסמן נורות אזהרה בהתקפה.
הרוקטס הם קבוצה שמבוססת על שלשות, זריקות מהטבעת ועונשין. זה המורי-בול הקלאסי. הדרך לבצע את זה היא דרך פיק-אנד-רול גבוה בין הארדן/פול לקלינט קאפלה כשסוללת קלעים מחכה מחוץ לקשת ואז אמור להתרחש אחד מארבעת התרחישים הבאים:
- ההגנה עושה Drop בפיק-אנד-רול – במקרה הזה המגן של קאפלה מחכה להארדן קרוב לאזור הטבעת כך שכביכול לא צריך להביא עוד שחקן הגנה כדי לעזור בפיק-אנד-רול. זה מה שהספרס עשו מול הארדן בחצי גמר המערב בפלייאוף 2017, אלא שמאז הארדן שכלל את ארגז הכלים שלו. בדרך כלל בתסריט הזה יהיה לו הד-סטארט על המגן שלו אז או שהוא יעלה לפול-אפ משלוש, או שהוא ינצל את המהירות שלו מול המגן של קאפלה כדי לעבור אותו ביורו-סטפ או שהוא יתזמן את החדירה שלו כך שקאפלה יגיע בזמן כדי לדפוק דאנק מעל הראש של המגן. כך זה נראה בעונה שעברה.
- ההגנה עושה דאבל-טים – פה הארדן ופול פשוט מוצאים את השחקן הפנוי ואז משחקים 4 על 3. בדרך כלל זה נגמר בשלשה פנויה.
- ההגנה מביאה שומר נוסף – המגן של קאפלה יוצא ומעכב את הארדן/פול, בזמן הזה השחקן ששומר על השחקן בפינה נכנס לצבע ומלווה את קאפלה עד שההגנה מתייצבת ואז חוזר לשחקן שלו. כל הרצף הזה קורה בשניות בודדות, והארדן/פול בדרך כלל מספיק חכמים וערמומיים כדי למצוא את השחקן הפנוי בפינה לשלשה. בתמונה למטה אפשר לראות את אמצע המהלך מול הת'אנדר ביום חמישי. טרנס פרגוסון נוטש את ג'יימס אניס ונכנס לצבע כדי לקבל את קאפלה. פול ימצא את אניס לזריקה פנויה.
- ההגנה עושה חילוף – זה היה המהלך הרווח בעונה שעברה, וזה הוביל לאינספור בידודים של הרוקטס. מכיוון שהמגרש היה כל כך מרווח בזכות הקליעה להארדן ולפול היה המון נדל"ן לשחק בו והם היו נפלאים בבידודים.
המהלך הזה הוא לכאורה בלתי ניתן לעצירה, אלא שהתנאי ההכרחי ליעילות שלו הוא הקליעה מבחוץ של הרול-פליירס. הפיק-אנד-רול של הארדן ופול זה המנוע של האוטו של הרוקטס, אבל השלשות של הרול-פליירס זה הדלק. בלי זה, המנוע הוא עדיין יפה, אבל הוא לא יכול לסוע לשום מקום.
כרגע, אין דלק במיכל. הרוקטס קולעים 32.7% מחוץ לקשת (מקום 25 בליגה), 3.5 נקודות אחוז פחות ממה שהם קלעו בעונה שעברה, וזה כולל את ה-41% של הארדן שאין שום סיכוי שהוא יצליח לשמר אותם. אריק גורדון עוד לא הגיע לעונה (23.6% משלוש), כרמלו אנתוני זה כרמלו אנתוני (32.8%), ג'ראלד גרין וגרי קלארק גם קולעים באחוזים גבינתיים ואני בטוח שכולכם מופתעים שמייקל קרטר וויליאמס קולע ב-20% מהשלוש עד כה. היחידים שפוגעים הם ג'יימס אניס ופי.ג'יי טאקר, כשגם כריס פול לא מעניש אף אחד מחוץ לקשת (27.1% בינתיים).
בלי איום ממשי מחוץ לקשת, כל המכונה של הרוקטס מתחילה לחרוק. להגנות אין בעיה ללכת על אופציה מספר 3 ולעקר את הפיק-אנד-רול של הארדן/פול וקאפלה. זה מתבטא בכך שהרוקטס גם לא מגיעים לקו. אם יש נתון שצריך להדאיג את מייק דאנטוני זה הנתון הזה. הרוקטס היו בשנים האחרונות בטופ של הליגה ב-FT Rate (כמות זריקות עונשין ל-100 פוזשנים). בעונה שעברה הם היו 1 בליגה בקטגוריה הזו כאשר על כל 100 פוזשנים היו להם 23.7 זר' עונשין. העונה הם מדורגים במקום ה-29 עם 16.2.
| HOU | FT Rate | FT Rate Rank |
| 2015/16 | 24.50% | 3 |
| 2016/17 | 23.80% | 1 |
| 2017/18 | 23.70% | 1 |
| 2018/19 | 16.20% | 29 |
זו צניחה חופשית, וגם במספרים היבשים של הארדן אפשר לראות זאת. הוא מגיע לקו רק 7.7 פעמים למשחק, המספר הכי נמוך שלו מאז שהגיע ליוסטון ופעם ראשונה שהוא זורק פחות מ-9 פעמים בממוצע. יכול להיות שגם ההגנות למדו איך למנוע מהארדן לסחוט עבירות ושגם לשופטים יש כלפיו Whistle Fatigue, אבל אם הרוקטס לא פוגעים משלוש ולא מגיעים אל הקו, אז הם לא הרוקטס. הם סתם עוד קבוצה.
זה סימפטום שראינו קורה גם אצל הספרס בשנים האחרונות. במשך שנים הספרס היו חלוציים בתחומים שונים כמו ריבאונד התקפה, יעילות של השלשה מהפינה, Load Management ועוד. זה נתן להם יתרון יחסי שכיפר על הפער שלהם בכשרון. אולם בשנים האחרונות לכל הקבוצות יש מחלקת אנליטיקס משובחת ולכולם יש את כל הידע. היתרון היחסי נעלם ואז פער הכשרון בא לידי ביטוי. זה מה שקורה לספרס בשנים האחרונות, שהופכים להיות פשוט עוד קבוצה טובה במערב. האם זה גם מה שיקרה לרוקטס? אם כל הקבוצות בעצם משחקות כמו הרוקטס וזורקות שלשות כמו הרוקטס ומגיעות לקו כמו הרוקטס, ולחלקן יש שחקנים שמתאימים יותר לאג'נדה הזו, אז מה ייחודי ברוקטס?
אז הם עדיין זורקים הכי הרבה שלשות, אבל כאמור, כל עוד השלשות הללו לא נכנסות, האוטו לא יסע ובניגוד למזרח, שם הסלטיקס יכולים להרשות לעצמם לחפש את עצמם עד מרץ, במערב אין זמן. דריל מורי צריך להיות מאוד דרוך בתקופה הקרובה כדי לראות האם נורות האזהרה הללו מהבהבות סתם או שמא מדובר במציאות חדשה שהוא צריך להתרגל אליה.
- האם אנחנו עדים לסימנים ראשונים לדעיכתו של לברון ג'יימס?
זה ממש בשוליים. ממש ממש בשוליים. ואסור להספיד את לברון. ו-8 פיינלס רצוף. והוא עדיין שחקן מדהים. אבל לברון נראה פחות אקספלוסיבי העונה. יכול להיות שזה פשוט העובדה שהוא משחק עם פחות קלעים כך שההגנה יכולה לצופף מולו את הצבע ביותר קלות, אבל בדרך כלל כאשר לברון מחליט להוריד את הראש וללכת לסל זה נגמר במשהו חיובי. או שהוא מנדף מעליו את המגן ומסיים בטבעת, או שהוא מושך אליו מגנים ומוצא שחקן פנוי או שהוא מוציא עבירה. או שהוא מאבד את הכדור. אבל בדרך כלל זה נגמר במשהו חיובי.
העונה יש תחושה שיש גם סיכוי שהוא פשוט יחטיא כשהוא יגיע לאזור הטבעת. אחרי למעלה מעשור שבו הוא קלע מעל 70% מאזור הטבעת, העונה לברון קולע קולע משם ב-62% (לפי Cleaning the Glass). זה האחוז הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי שלו ובאופן כללי, האחוזים שלו מהשדה הם הכי נמוכים שהיו לו מאז 2014/15, העונה הראשונה שלו בקדנציה השנייה בקליבלנד.
זה אולי מקור לנחמה עבור אוהדי הלייקרס, שיכולים להגיד לעצמם שגם בעונה הראשונה בקליבלנד לברון קלע באחוזים נמוכים יחסית לעצמו ולאחר מכן הוא שבר את השיאים של עצמו. יכול להיות שזה רק עניין של למצוא את עצמך במקום חדש. יכול להיות שזה רק עניין של מחסור בקלעים שמקשה עליו את החיים בצבע. אבל לברון עוד חודש בן 34, האם באמת אפשר לצפות ממנו לשמור על היעילות המפחידה שלו גם בשלהי העשור הרביעי לחייו? ואם אי אפשר לצפות את זה ממנו, איך הלייקרס יפתו כוכב נוסף לבוא לשחק לידו?
הדיון הזה הוא מוקדם מאוד, מוקדם מדי, אבל יכול להיות שאנחנו רואים את סימני הדעיכה (ההתקפיים) הראשונים של לברון ג'יימס, והלייקרס צריכים לדאוג שהם ממקסמים את הנוכחות שלו לפני שזה יהיה מאוחר מדי.
מרגישים NBA 
יובל- אם אפשר בבקשה פוסט על מה לעזאזל הבעיה של הסלטיקס. תודה מראש.